לגיהינום חזרה
01-01-1981
שני סוגי נשים ישנם:
אלו "ששוכבות" ואלו שאינן!
אלו שאינן, גיהינום דינן
וכל האחרות?
גם הן סווגו לשתי קבוצות:
אלו "ששוכבות" ומרגישות "דפוקות"!
ואלו "ששוכבות" ומרגישות "מלכות".
אלו שחשות "דפוקות", לגיהינום הולכות
וכל האחרות?
לשני מדורים חילקן גורלן:
אותן שנגררות, (שלא מיוזמתן)
ואלו שיוזמות, "אדון לתשוקתן".
אלו שנגררות, גיהינום חלקן
(תמיד אחרים ינצלו תמימותן)
וכל האחרות?
לשני חלקים נחלקות הינן:
זונות, ששוכבות תמורת אתנן
ואחרות, שפשוט באות על סיפוקן.
כל הזונות, גיהינום דינן!
במהרה ימכרו בנוסף לגופן,
את יופיין וכוחן (ולבסוף נשמתן).
וכל האחרות?
גן עדן ייפול בחלקן!!
אך שם ימצאו במהרה, כי אלו שאהבה נפשן,
(הגברים כולם), גיהינום דינם!!
וכדי שלא תשתעממנה בגפן,
תבקשנה גם הן העברה,
לגיהינום חזרה!!!
דברים של כמעט
18-04-1990
בשקט, בשקט, הוזה וחושקת –
מפליגה וטווה חלומות.
בלילה נחשקת, מרגישה נעשקת –
מגביהה את אבני החומות!
הוזה וחולם, על ליבה ההולם –
שנמס בידיו הפרושות.
חודר בעוצמה לתוך גוף מתעלם –
עם אנקות הנאה מעושות!
בזריחה למחרת, עוד חריץ שנחרט –
ושדרים בין עיניים כבויות.
שיחות מזדמנות, על דברים של כמעט –
והביתה, לעול, לחובות!
סלע יפה מראה
20-04-2000
סלע יפה מראה הוא,
סלע זקוף הדור ומחודד.
סלע חטוב ומרשים הוא,
את קרבות העמק סבל ושרד.
ערב קיץ בהיר, "לערב חברה"
עולה לגבעה לאיטה חבורה,
מחליפים חידודים לרגלי הבריכה
מתבדחים, ממתינים למעט חשכה.
לקול נפץ זרדים בלב המדורה,
מתרחקים בזוגות, חוששים מאורה,
משלבים אצבעות עמוק בכיסים
של בן זוג שעוצם לרגע ריסים.
וכשזוג ועוד זוג מתמזג, מתערבב
האחד בזרועות ונשימות זוגתו.
צוק הסלע בודד, ניצב כמו שואב,
את שמחת הנעורים התמימה אל חיקו.
השכם לפנות בוקר חוזרים לאיטנו
לעתים בזוגות, לפעמים כיחידים,
משאירים לרגליו את אחרון סודותינו,
מוקלטים בקצותיו הבולטים, החדים.
סלע יפה מראה הוא,
משקיף מרחוק על שדותיו של אפק.
סלע מוצק, מדהים ובולט הוא,
על יופיו ונעורינו אני עוד מתרפק.
אמנות השכנוע
26-04-2000
אמנות השכנוע ניתנה לחכם
להרבות תלמידים, לשפר את דרכם.
אמנות השכנוע ניתנה לסוחר,
למכור ואף פעם לא לוותר.
אמנות השכנוע ניתנה לתינוק
עם יללות מחרישות ובכי מר מתוק.
את אמנות השכנוע שכלל דון ז'ואן
כשחייך וכבש נשים בביתן!
אמנות השכנוע ניתנה לאוהב
להבטיח הרים וגבעות מהלב!
שכנוע עצמי הוא מתת לאהוב
שאיננו ננטש ואיננו עזוב!
אומנות השכנוע הופכת פלסתר
כשפוליטיקאי ערום, מאחור מסתתר.
אומנות השכנוע הופכת אסון
כשעם כמו עדר מובל במדרון.
אמנות השכנוע היא מתת והיא שי
אין לה זוכה ואין לה זכאי.
מוטב נשתמש בה בטוב ובטעם
ויהיה לנו כיף, להשתמש בה עוד פעם!
אמנות השכנוע כמו כל תרופה
חייבת להיות מתאימה וצרופה,
כי נפש פגועה היא נפש מרה
שתפגע במשכנע היישר חזרה!
מחלוקת מריבה ומדון
29-04-2000
מחלוקת מריבה ומדון התכנסו יחדיו
כדי לפתור חילוקי דעות "בידידות ואהבה":
בין מחלוקת לריב, בין ריב למריבה,
בין ריב למדון ושאר מוצריו.
בתחילת תהליך יש לבחור יושב ראש,
שיקבע את הסדר, שהזמן לא יגלוש.
כי הרי הקבוצה מאד עסוקה
ביצור מחלוקות, בפיצוץ כל עסקה!
החליטו לבחור בשיטה חשאית.
כל אחד יש לו קול, כל אחד כאן יחליט.
בספירת הקולות נמצא כי כולם,
בחרו להימנע, כלומר פתק לבן!
אף אחד לא סמך על רעהו הרע,
אף אחד לא תמך בזכות הבחירה!
אף אחד לא חשב שמשנהו יכול
לנהל אסיפה חשובה בגדול!
ניסה המדון עם חרחור מלחמה
לקחת מייד לידיו היוזמה.
להשליט את הסדר בין אחיו הרוגזים
אך הריב בשלו – המשיך להגזים.
ניסתה המחלוקת בקול די מתון
ללטף, להרגיע, לבוא לסיכום.
אך אבוי מריבה, בלי טיפת אהבה,
הניסה אותה עם שוטים על גבה!
מסתבר שגורמים הבנויים להתסיס
ינצלו כל מצב, כל תרגיל, כל טכסיס,
לשמור על מצב בו בלבול הוא שליט
ובלבד שיוכלו את עצמם להבליט!
תשאלו ידידי מה סופו של דיון?
איך הצליחו כולם, איך נמצא המינון?
זו תשובה די אישית (כל אחד כבר מבין),
המצב מסובך, גם עגום, גם עדין!
החליטו לבדוק כל אחד מעשיו.
האם שולט הוא הראש, או מקדימות הן ידיו?
האם ריב ומריבה, כעס ומדון,
יצליחו ללכת ביחד לישון?
אולי המחלוקת זו היא שמלבה
את סדר יומם על חשבון אהבה?
ואולי המדון מחפש יושב ראש,
שיפתור לתמיד את אותו כאב ראש?
החיים כמו תמיד בנויים מהכל,
ממריבה, ממחלוקת, מריקוד ומחול.
אך חלילה לכם ידידי הטובים
מלבחור יושב ראש שמעשיו מכאיבים!
עליכם להפחית מעט ריב ומדון,
להקטין המינון של מחלוקת כל יום.
להוסיף לתפריט גם מעט אהבה,
ולמחוק לתמיד את המילה "גאווה"!
יש בי סקרנות
09-06-2000
יש לי עוד דברים לומר לך
כשאמצא פינה וזמן,
יש לי עוד שירים לשיר לך
כשתשוב המוזה גם.
יש לי עוד אלפי שעות
של מלל על עבר רחוק.
יש לי שק מלא דמעות
וגם שקים מלאים בצחוק.
יש לי עוד הרבה לשמוע
(שבעים שנה הם פרק זמן),
יש לי עוד הרבה לגמוע
שלל עלילות, פלאי עולם…
יש בי סבלנות רבה אך קוצר רוח גם,
כי יש לי מגבלות של גיל כמו לכל אדם.
יש בי סקרנות גדולה כשהתפוח יינגס
האם תחזור אליי חוה ותבקש עוד ביס!
כלוב מזהב
08-07-2000
המבט הענוג שחצה את החדר
הטיפה שזלגה על לחייך,
הליטוף על הראש האומר "יהיה בסדר"
מלווה שוב ושוב את שובך.
מדי בוקר מורד הכיסוי מהכלוב
מדי יום תנקרי סורגים,
מדי ערב השמש חומק לבלי שוב
אין יום חול, לא שבת, לא חגים.
מדי פעם יד אל הדלת נשלחת
מדי פעם אנחנו עפים למרחב,
מדי פעם כנפים למרחק את לוקחת,
מרצונך את חוזרת לכלוב זהב!
ואני שמנסה לפרוץ את הכלוב,
נתקל בחיוך מבויש, חרישי,
כמו אומרת לי טוב מקומי העלוב,
מאשר להיות עצמאית וחופשית!
כמה פשוט לומר
08-07-2000
אינני מחדש וגם אינני מקדש,
בכל הקשור לייסורים ואהבה,
[כפי שההיסטוריה מספרת].
אינני הממציא וגם אינני המוציא,
מים מן הסלע, כמו שהוציא משה,
[ככה התורה אומרת].
אינני מאוהב, כמו שיעקב אהב
את רחל אימנו בחורן.
אינני מסונוור, כמו ששמשון סונוור, מיופי מזויף,
כמו של דלילה, עם צבע מחומצן!
אני פשוט אוהב אותך, בלי כל תחרויות,
בלי כל אפשרויות,
להשוואה עם אהבה של איש אחר.
אני פשוט אוהב אותך, אהבה בלי תנאי,
בלי אם אפשר, אולי,
בלא גבולות, בלא סייג וגדר.
אני פשוט אוהב אותך, חושב קרה לי נס,
שציניקן כמוני מחיוכך פשוט נמס.
אני פשוט אוהב אותך ופעם ראשונה,
רואה כמה פשוט וקל לומר לך:
אני אוהב אותך!
מתחיל מחדש
09-07-2000
שיני הזמן נוגסות, בכל חלקה טובה של יכולת,
מצב השוק הולך וקשה, נותרו רק שרידים של סיבולת.
עלינו לפעול בשיקול דעת ותוקף, עלינו מוטל המשא,
עלינו למצוא את השביל העוקף לפריצה, ולא למנוסה!
חשוב להתמיד במקצוע קיים וללמוד במקביל גם חדש,
חשוב להדביק את קצבו של עולם, העולם לא סוגד לחלש!
רצוי תיזכר אחת לתקופה, במקום ממנו צמחת,
רצוי תתעורר בסוף הסופה, אתה טוב ועוד טרם נוצחת!
משחקי הכוחות של השוק חזקים הם, ממך ומרבים אחרים.
במשחק המוחות אנו רק מתחזקים, הכנה ותכנון טובים משרירים.
אז בטרם תאמר השוק הוא חלש, בטרם תפנה הזנב כמו בואש,
הפעל את הראש שמעט קצת נחלש, צא לדרך שנית ותתחיל מחדש!
אתמול
19-08-2000
אתמול, כשהיה כה פשוט ויפה ורגוע,
אתמול, כשיכולנו לבחור בכיוון הנכון.
אתמול, כשהפכנו פשוט "לקשה ופרוע",
היום, החכם מנסה לחידה למצוא פתרון.
אתמול, כשאהבתי אותך אהבה ראשונה כמו כל נער,
אתמול, את בחרת בטווס הראשון שכדרר.
אתמול, כשהרגשתי מובס ופני בערו מרוב צער,
היום, חכמים של אתמול חשים, לחידה אין פותר.
העתיד כנראה שיפתור, לא יפתור מכאובינו,
דאגה לעתיד היא סיסמה של הורים לילדים.
לחיות את היום, כל היום, כי אילו חיינו,
בתקווה "שמה שהשכל פספס, ירפא ברכות סבא זמן"!
לא שינית
20-08-2000
לא המצאת חימום לחורף, לא ביגוד לסתיו
וכנראה שגם אף פעם לא תמציאי.
לא המצאת מיזוג אויר ליום חום של שרב
ומן הסתם כשנתחבק תסמיקי ותזיעי.
לא שינית לבלוב של צמח, בבוקר יום אביב
וכנראה שחיוכך נשלח, אבל החטיא.
לא שינית דבר בנוף, הכל בוער סביב
ומן הסתם הצלחת רק לצנן מעט אותי!
לא שינית את העבר וההיסטוריה בתוכו
וכנראה שאיש בו לא יהרהר שנית.
לא הלכת אתי לים, כי את חוששת קצת לשחות,
אך אני תקוה שאת שוקלת לשנות את התכנית.
קשת על פנייך
01-10-2000
את, השמש שוקעת מתחת ענן,
את, הרוח מכה בחוזקה.
את, הגשם מפתיע עם סתיו רענן,
והקשת בינם מחליקה.
והקשת נפרשת ממני אלייך,
כל מקום בו תהיי אין מסתור.
מבהיקה בצבעיה על לובן פנייך,
שלל גוונים עם יופייך הצחור.
ואז ערב חג, מתכנסים הלבבות,
בכל אי ופינת יבשה.
נשכחים מחלוקות, מרחקים, אכזבות,
כשהקשת טווה שנה חדשה.
בסתיו ובאביב
09-10-2000
יש הנולדים בסתיו, בנפול עלי שלכת
וכל נוכחותם, שמחת חיים וצחוק.
יש גם אחרים, שהאביב ממלכת
ואש כבויה בעיניהם, כמו מחכה לזנוק.
יש שעיניהם אומרות שמחת חיים
ויש שעיניהם מורות בינה.
יש שעיניהם חודרות אותך לפנים,
טיפה אחר טיפה, שנה אחר שנה.
ויש שזוג עיניים מוצלב בזוג שני,
אינו יכול הסר את המבט.
ואז פתאום יש שניים, כלומר את ואני
ואהבה שממשיכה לעד.
עצוב
21-10-2000
אחת לתקופה בעת של אופוריה,
כשהכל מתקדם חיובי ומרתק.
נוחתת מכה, המוכיחה שוב תיאוריה,
"אנשים מתכננים ואלוהים צוחק"!
הוא צוחק כי חשבנו שנפש אדם,
היא "מושג מתמטי" הנתון לחישוב.
כי נוסחה של "עבר + הווה" היא קיים,
נמסה מול פנאטי זועם וכאוב!
הוא צוחק כי חשבנו שכל עם ועם,
שואף לצמיחה, לפריחה ושלום.
אך עם שנגרר "בעקבות הדרשן",
משאיר אחריו חורבן, שיממון!
הוא צוחק כי קיווינו שחלפו הימים,
בם האום התיישר לריח הנפט.
כשהכינו אחור את כל הקמים,
והורמו הידיים נגדנו בכיף!
בשיעור עגמומי בדפי ההיסטוריה,
למדנו גם מוסר השכל חיובי:
לעולם הישמר מכניסה לאופוריה,
אפילו הכל מסביבך אביבי!
נכתב ביום כ"ב בתשרי
חג שמחת תורה תשס"א
במהלך קרבות ההתשה מול שונאנו המכונים פלסטינים,
באינתיפאדה השנייה!
בכי ארצי אהובתי
09-01-2001
חברים יקרים, חברי כנסת, שרים,
ומעט אזרחים הגונים בשורה.
מדי פעם משחיז סטיריקן את העט
ומנסה לסמן פוליטיקאי כמטרה.
אך במקום שידקור, ינשוך או יסטור,
הוא מוציא קלישאות, או קולות אין אונות,
ואחר הוא אומר שבזים לסופרים
ובמקום ציונות, מפתחים ציניות!
ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר,
אז הלכתי ישר למשרדו של השר.
שם יושבים העוזרים, שם יושבים יועצים,
שם יושבות מזכירות ולצידן העוזרות.
וכדי להגיע לכבוד הוד השר,
אתה נדרש להמתין בין שלושה לתריסר,
לעבור את מכשול העוזרות למלכות,
ולהתקבל לפגישה עם נציג הדוברות!
הירח צוחק
03-11-2001
הירח יושב לו היום וצוחק, כמו לפני תקופת המבול.
הירח עורך חישובים ובודק, אם מגיע תורו לתגמול.
ברוב השנים הירח צהוב מקנאה ושנאה ליקום,
כי בעת הגרלה הוא פלירטט עם שבתאי ואיבד את זכותו לקידום.
כפיצוי על דחייה הוא נבחר למשקיף, הרושם אירועים בחלל,
הוא נוהג לדווח דיווח מקיף, על מקרים יוצאים מן הכלל.
ברבות הימים הוא פיתח לו הרגל, לסקר רק מקרים של אסון
וכך רישומי ההיסטוריה נראים: מגיפות, שיטפונות ואטום!
בסתר לבו הוא ממתין לקריסה של תפארת הארץ ממול,
כי הובטח לו שאם הכדור יתפוצץ, הוא יחזה שנית במבול.
ואחרי המבול החדש שיגיע, יתכן ותהיה לו מחילה
ואז עם חיוך כה חיוור ופגיע, הוא יקים בעצמו ממשלה.
אזי הוא ישלוט על שרידים של הארץ, אזי הוא יקים התיישבות.
ישובים בשבתאי, מושבות באורנוס ובנפטון אולי התנחלות.
ומדיניות הירח תהיה לפזר, לא יהיה שום כוכב מועדף,
כי תקום קואליציה מקיר אלי קיר, קואליציה של שביל החלב!
ובלהט אחדות בין שבילי החלב, ינוטרל כל כוכב וכוכב
ואז המושל יבנה תוכניות וישלים את כל מה שנשגב.
ועמים שישבו בין עמים אחרים, יועברו לגלות מרצון
ועמים אחרים, שחיכו וסבלו, יחזרו ויבנו את ציון.
וציון תהפוך לבירת היקום ומרכז לחכמה ותפילה
ואלפי מדענים משבילי החלב, יבואו לחסות בצילה.
וממרום מושבו הירח ישלוט בתנועה הבין כוכבית,
מנהל ומפקח היטב על צבאו, שאיש השמחה לא ישבית!!
מקור לדאגה
11-11-2001
אחת התכונות הטבועות באדם
היא דאגה לילדיו, דאגה בחינם.
אין תשלום, אין פרסים וברוב המקרים,
גם תודה לא אומרים, היא תשלום לזרים!
מקור הדאגה, הוא חינוך, או גנטי
ואיננו נפסק גם כשילד עוזב.
עתים הסיבה לדאגה היא פתטית,
במקרים אחרים רק מקור לכאב לב.
לעתים יש מקום אמיתי לדאגה
כמו נער היוצא למסע תרמילים.
כמו נערה היוצאת לכבוש בשאגה
מפיקים, במאים, (במסע משגלים)!
דאגות, העולם השלישי לא יחסר,
הן נובעות ברובן מבעיות הקיום.
כשהאוכל מועט אז כל פה מיותר,
נמכר לבית בושת "תמורת חופן של כלום"!
אנחנו למדנו על זכות הבחירה,
ומרוב התנשאות לא לימדנו הכל.
חיי מין שאצלנו קוימו כשיגרה,
אצלם הוא "סיכון של לחיות, או לחדול"!
כשהאום מפרסם כי אחת מחמש
דרומית למדבר הגדול של סהרה,
תפגע ותדביק בשרשרת של אש,
כל אחד ששכב (וכך הלאה והלאה!
דואגת האם לבנה ובתה,
להקטין כל סיכון של פגיעה, הידבקות.
מפצירה בילדיה, לעקור לאירופה,
ולהתחיל מחדש חייהם, כסמרטוט!
וכשהסמרטוט מתבסס היטב באירופה
והופך באחת לדגל שחור.
חצי מדינות שנחשבו לאוטופיה,
כבר בונות למוחמד מסגדים למסתור.
הפליט שנחת באירופה, נפוח ומזה רעב,
קיבל מעמד של אזרח באוטופיה וכולם מסביב תלויים בו עכשיו!
שולט ומשפיע על כמה פרלמנטים, שולט בכמה עיריות.
בפאריס, בבריסל כבר הוא הקובע, להיות, או לא להיות!
בעת ההיא
02-04-2002
בעת ההיא המשכיל ידום,
תותחים יורים מעמקי גיהינום.
בעת ההיא השלום נמוג,
המטיף ישאג והשנאה תחגוג!!
שנאה שינקו נערים מן הגן,
שנאה שתובלה בכזבים ובדם,
שנאה הנובעת מכוס תרעלה,
שרוקחים מנהיגים ופולטים כקללה!
והכל שוב מתחיל ונגמר עם הדת,
שאינה מגנה מתאבדים, (אף אחד).
ששולחת אותם במצוות אלוהים,
להרוג ולשחוט ביהודים הטמאים!!
והכל שוב מתחיל ונגמר במנהיג,
בדם נעריו מתבוסס כצדיק.
שוזר את גופם לשרשרת פגרים,
כמו סאלח א דין, שלחם בכופרים!!
ונמשכת הדרך של ערב רב מתוסכל,
שבוחר מנהיגים שיוליכוהו שולל.
כל מנהיג כמו "המופתי" מביא לסופם
של נתיניו, כנגד הבטחות שימולאו במותם!
כיפה אדומה – גירסה מעודכנת
07-07-2002
פעם שמעתי סיפור די נחמד,
על כיפה אדומה, שהולכת לבד,
על זאב מרושע עם שיניים חדות
ועל סבתא זקנה שחולה בבדידות.
במסגרת סיפור אגדה כמובן,
הזאב הוא רשע וערום וחמדן.
הכיפה היא תמימה ורוצה לעזור
והסבתא חולה, מקווה למזור.
במציאות הזאב הוא טורף כמובן,
אך בינו לרשעות, המרחק לא קטן.
וכיפה אדומה עם חיוך כה תמים,
מצליחה בדרכה מהרבה חכמים.
את שיני הזאב מצליחה להכהות,
על ידי הצבה בתפקיד השומר.
גם עיניה של סבתא מזמן כבר כהות
וכיפה אדומה בעורו של נמר!
וכיפה נמרית מציבה אז תנאים
לזאב הרשע שהופך שה תמים.
היא רוצה רק לבדוק את חדות השיניים,
אך אינה מאשרת לחשוף ציפורניים.
הזאב שאיננו יכול בלי לשלוף
וכיפה אדומה עם חולצה ומחשוף,
אומדים זה את זו במבט מהרהר
מצפים שהצד השני ישבר!
סיפורי אגדות מביאים סוף אכזר,
הזאב הרשע, מוטבע בנהר.
וכיפה שיוצאת בשלום מהלוע,
לוקחת את סבתא לבית המרגוע.
במציאות יומיומית יש עיקר ויש הבל,
אך עוד טרם נוסחה משוואת החוכמה:
אדם האוחז בשתי קצות החבל,
נוגס בעוגה ומשאירה שלמה!
כך כיפה וזאב, סתם סיפור אהבה,
היא רוצה בנמר, הוא רוצה זאבה.
העתיד לא ברור כי לפי ההיסטוריה,
יצורים של כלאיים משביתים כל אופוריה!
מראת פלאים
04-01-2003
נסיך נולד בארץ עוץ לנסיכה יפה
ומסביבו המון חוגג, עמוס לעייפה.
במתנות ועדיים, בבני בקר ובני שלווים,
במשקאות ויין שיכר, בפרי הדר וענבים.
המלך בלאט לחדר נכנס,
אתו בא קוסם כביר, אך ננס.
הקוסם שולחן עורך, פורק משא ומחייך,
ברוכים המלך, המלכה והנסיך שיתברך.
תחילה הוא שולף שפן, אחר אמתחת עם ליצן,
סכין פלאים ללא נדן ואבן שוהם צבע דם.
אחר מוציא הוא דלי כבד עם אדמה חומה
ומגרפה ומעדר וכל ציוד גינה.
ולבסוף כשהקהל בוהה, סקרן וקצת חושש,
מוציא מראה בהיחבא, נזהר כמו מאש.
ואז מפשיל הוא שרוולים, אל הקהל מניף ידיים,
מצביע על המוצגים (שנעלמו כהרף עין).
עדיין הקהל פעור פה, בבת אחת הוא שוב רואה,
את השולחן ערוך יפה ושום מוצג אינו חסר..
ואז לקול תשואות קהל מסביר קוסם "כמה זה קל",
למשוך עיניים של הכלל ולהסתיר דברים בסל!
אחר עובר הוא מקסמים לנאום על העתיד,
מראה הוא דלי ואדמה, שהם בסיס תמיד.
אבן שוהם כברכה, לעושר ורכוש,
סכין חדה לביטחון, שלא יחדור ייאוש.
ועוד לפני שההמון חוזר למקומותיו,
שולף מראה מהשרוול, מראת פנים וגב!
מצד פנים תמיד תדע, כיצד אתה נראה,
מצד הגב איך כל העם, חושב ומתנהג!!
מובן שהתינוק שמע, אך לא הבין כזרת,
המלך והעם הבינו, אך כל אחד אחרת.
עם השנים נשכח הטקס והתינוק גדל,
אך המלכה נצרה מראה עמוק בתוך הסל.
ביום ההכתרה ממש, המלך הצעיר נרגש,
העם צובא באלפיו בכיכרות העיר יחדיו.
בטרם ישביעו שופט על כתר המלוכה,
קיבל מראת פלאים שמורה מאם הממלכה!
ובמראה מצד אחד ראה בחור צעיר
פנים נאים ובהירים, מבט חודר יהיר.
ובצדה האחורי ראה שנאת חינם,
אחד שונא את השני ואת המלך גם...
המלך הצעיר נדהם, חשב שהוא אהוב,
אך המראה לא מסתירה, הכל בפנים רקוב.
והידידים החברים אתם בגר גדל,
חותרים תחתיו ומאמצים למלך - גנרל.
עסק ביש ביום ראשון, במקום לחגוג כדת,
המלך כבר חייב לדאוג ליום המחרת.
במקום לבנות, לסלול, לזרוע, קונה הוא כלי משחית,
פן יתעורר מחר בכלא, או בלי ראש לתמיד!
ואם חשבתם שהשיר נכתב על עם רחוק,
כמין משל, או אגדה, או סתם סיפור בצחוק.
כדאי שתתפכחו מייד, השיר הוא עליכם,
והמראה, מראת פלאים, מראה תמיד אתכם!
עוד לא נגמרת חגיגה ביום הניצחון
וכבר המזימות גולשות, עולות על כל דמיון.
אותו ידיד שלא קיבל משרה או סתם מתת,
חובר מייד לגוף אחר, מרגיש עצמו נבגד.
ואם אפשר לקנות משרת דירקטור או ראש עיר,
אין מניעה לרכוש עמדה אצל עובד בכיר.
ואם כל העמדות תפוסות, אפשר לבנות עמדה,
אשר ממנה לצמרת זינוק בלי מעידה..
בקצב הימים
02-03-2008
בקצב הימים השואגים לחוף בכל אתר,
בקצב הזמנים המקבצים אין סוף ימי עבר,
בקצב הסילון נחצים ימים ואגמים ומיי נהר,
בקצב זה חולף היום וכבר כמעט מחר.
בקצב הרוחות השוחקות סלעים בהר,
בקצב הסופות המעיפות שלגים וגם חולות מדבר.
בקצב רעידות האדמה בין ענני עפר,
בקצב זה חולפים חיינו וכבר רובם עבר!!
לקצב החיים הדוהרים רק בכיוון אחד,
ישנו כיוון מפחיד ואין פתרון נחמד.
עם קצב החיים אדם הולך, נגרר, נסחף
ועד שהוא מוצא את מקומו ביקום, זמנו חלף.
בקצב החיים היצירה היא אבן דרך לבאים אחריך,
בקצב החיים היצירה היא רוב הזמן קיום וקצת הנאותיך .
בקצב החיים היצירה אינה מבטחת שום דבר לשום יוצר,
מלבד ההנאה ליצור תוך שצף קצף, שאף פעם לא עוצר!
חוקי המתמטיקה
05-07-2010
היא נותנת עדיפות במשוואה המתמטית
לבעל הוותיק על פני המאהב.
הוא נותן יתרון ברור לוותיקה והחוקית
על פני המאהבת, למרות שהוא אף פעם לא סרב.
נשאלת שאלה (אולי היא צינית, או סרקסטית),
איך נמשכות פגישות ומתהדקים היחסים,
בין היא להוא והוא להיא (וזו לא מערכת טקטית),
למרות מתן העדפה ברורה לוותיקים המיוחסים?
והתשובה היא די פשוטה (למרות שהיא מורכבת):
כל מה שהם סופרים היום, הוא רק את הנסים.
חוקי המתמטיקה מזמן כבר נשכחו בקרון רכבת, וכל מה שנותר להם, הוא לחגוג שנית "את כל תורת היחסים!"
הליכה ליפו
06-10-2010
בשש בדיוק מתייצב כמו שעון,
על החוף החולי של ראשון לציון.
לבוש בגד ים ומשקף נגד שמש,
יוצא למסע בחולות כמו רמש.
היעד קבוע הרחק לצפון,
עוזב את חולות ראשון לציון.
חולף על פני מגדלים של יוקרה,
מול חופה של בת ים, שנקרא "הריוויירה".
מצוקים בואך לגבעת עלייה,
הכורכר משנה את גונו לירוק.
שבילי אופניים מול חוף מסולע
ושובר הגלים שואג מרחוק.
כן זו יפו זקנה המשנה את פניה,
משילה מעליה גוונים של אפור.
מבליטה חמוקיים, מכווצת מותניה,
מגדירה מחדש מה הוא יופי באור.
ארוכה היא הדרך והים הוא מקסים,
אך הוא גם ערמומי במגוון תנועותיו.
כל שעה משתנה גם עוצמת הגלים
ובכל רגע שונה גם מרקם חולותיו.
אך למרות הקשיים אין ההלך רוגע,
הוא ממשיך במהירות בצמוד אל הים.
וכשרוח של בוקר חולות משגע,
הוא משאיר עקבות במשעול הלבן.
ולמרות פסיעותיו הגסות המהירות,
הוא מרגיש כמו תלמיד בטיול השנתי.
נהנה מדקירות החול החודרות,
מעסות את רגליו כמו זה ספא מלכותי.
ולאורך הדרך מבת ים ועד יפו
פורסים דייגים מכמורות וחכות.
מספרים על שנים שדגה עוד שפעה פה,
כשדגים הסתדרו בטורים ושורות.
התחננו לדייג רק אספני ברשת,
זינקו באוויר וקפצו על חכות.
והיום כשדייג רק מרגיש בקשקשת,
הוא פותח בקבוק עם תפילות וברכות.
החיים והדיג הם חידה די סבוכה,
אין לדעת אף פעם מה תוליד החכה.
מכל עשר זריקות רק אחת מצליחה,
ממש כמו בחיים, "מדי פעם מכה".
אין אדם מאושר כמו אותו הדייג,
שתפס בחכה איזה בס מכובד,
כמו אחד שתפס באישה עשירה
וחשב שפתר צרותיו עדי עד.
הדייג לעולם לא חדל לקוות
ובכל בוקר שאנו פוסעים על פניו,
הוא מביט אל הים ושולח תפילות,
מצפה שהים ימלא רשתותיו.
וכשאנו חוזרים אחרי שעתיים,
לחופה הקצר של ראשון לציון,
אין כבר זכר לרשת, או דייג על המים
ורק יפו עדיין שקועה בחלום...
כן זו יפו זקנה המשנה את פניה,
משילה מעליה גוונים של אפור.
מבליטה חמוקיים, מכווצת מותניה,
מגדירה מחדש מה הוא יופי באור.
בכי ארצי האהובה
09-01-2011
שבוע טוב יקירתי,
אולי כואב, אולי דואב,
אך בוודאי יצירתי,
כי בא ישר מתוך מהלב.
נכון זה לא הלב שלי
אלא של איזה ציניקן,
אשר אינו מבין כי לי,
זה לא כואב ולא מובן.
לא מובן ולא בריא "חבר מביא חבר".
לא מובנת כל גניבה אשר ביצע שוטר!
לא מובן איך "סתם שריפה" אשר טיגנה את הכרמל,
צריכה לפגוע באחראי ולא בסתם ערל!
אז אם ההקדמה מושכת
ומגרה את דמיונכם,
כנסו ישר אל תוך הכנסת
שם יישפך דמכם!!!
כי שם הם מלמדים לצעוק
ושם גם משקרים,
את הבוחר שבא לזעוק
בים של תשדירים.
וכשנדרשת גם מעט דוגמה ואחריות,
מפנים הם אצבע עקומה אל כבוד שר הבריאות.
וכשברור שכל אחד דואג רק לכיסא,
אז החשבון מאד פשוט ואיש לא מנסה!
וכך כל פעם מחדש בדרך לגרדום,
רואה שוב אנשים מאמינים ביכולתם לתרום.
הם נכנסים באמונה שרק הם הפתרון
ובמקרה הטוב הם נבחרים בעשירון.
ואז עוברים סדרות חינוך, לומדים להתפשר,
שומרים מעט על עקרונות, הן איש אינו רגיש.
ואם עוברים את המבחן, הביטחון גובר,
אפשר גם לעגל פינות, כי אף אחד לא חש, "ואיש אינו מרגיש"!
מלחמת הסיבות
07-09-2014
המלחמות נמשכות, משתנה הנושא,
אין סיבה לשנאה, יש שנאה לסיבה!
כל אחד עוד מסביר לאחר מעשה,
את סדרת הסיבות שהפכו להבה.
פציפיסט מתמיד אך נושא הלפיד
שהעביר לי אבי עוד בטרם נפטר,
זיכרון השואה לי הוא נר התמיד,
מול אותם מסבירי הסיבות בכיכר.
העובדות שנראות על גבי המרקע
השחיטות, הוצאות להורג בפומבי,
אינן מזיזות לאנשי הכיכר,
אשמים רק אנחנו, זה לא הם זה אני!
דמוקרטיה נדרסת גם שם וגם פה
ובכל זאת אסמוך על דרכה ביראה,
כי עם כל פגיעותה, היא הרע במיעוטו
וכל דרך אחרת היא מתכון לשואה!
ואתם ידידיי משכילים, גבוהי נפש,
ליברלים עם ידע היסטורי פגום.
בגרמניה, ברוסיה, בשפכים וברפש
נרמסו ראשונים ליברלים, כמו כלום!
כשהדמעות זולגות
01-06-2015
כשהדמעות זולגות בתדירות הרבה יותר גבוהה מפעם,
כשכל דבר נוסטלגי מעלה חיוך נבוך וקצת חונק את הגרון.
כשרבים כל כך הם הימים שסתם חולפים בלי כל טעם,
אתה עלול להיכנס ללחץ, או סתם לתפוס חולשה, דכדוך או דיכאון!
אנחנו משתדלים תמיד לחשוב ולחייך כמו לא קרה דבר,
למרות הלובן בצדעות וים הקרחות.
וכשאנחנו נשאלים לבריאותנו, עונים כמו אוטומט, חדים כתער,
100% אולי מעט יותר, ודאי שלא פחות!
אך הדמעות בשלהן, זולגות כמעט ללא סיבה רומנטית,
מכל נאום של צ'רצ'יל שפעם רק הצית את הבינה מבלי להתרגש.
הן מופעלות על אוטומט אבדו משמעת טקטית,
אולי בגלל הגיל המתקדם, אולי כי זה גם כיף לבכות ממה שיש!
אווירה של שינוי
05-06-2015
תחושה של שינוי נישאת באוויר מזמינה סקרנים לצפייה,
התנועה בכבישים כבדה מתמיד, מנפיקה שני פצועים וגווייה.
שינויי במפלס הימים מאיים על ניו יורק מומביי ושנגהיי,
מלחמות בין דתות חוצות יבשות ואירופה תיפול בוודאי.
הילדים והנוער דבוקים למכשיר שיודע לקלוט ולדבר,
ציונים חדשים מגלים מחדש את פלאי אגודת השומר,
מבוגר אחראי כבר אינו מזדמן, מחכה כמו כולם לבשורה.
אנשים אחרים, באח הגדול נדחקים מתחככים בשררה.
חברים מספרים נפלאות מיפן, אחרים מפסגות ההרים,
חברים אחרים לא חזרו מההר שפוצץ ורוסק לשברים.
ועדיין הכל משתנה בפנים, האקלים משתנה כל הזמן’
רק אנחנו חולמים שיבוא השינוי, כמו עיוורים – השינוי הוא כבר כאן!
אם בעוד שבת אחת
12-08-2015
אם בעוד שבת אחת אשכח אותך בין כל החפצים
שנשכחים כשאנו מזדקנים ובם לא חפצים!
אם בעוד שבת אחת אשכח מי שאני, אשכח גם מי זו את,
אדע שהבחירה שלי שגויה ונכשלה ואין יותר מפלט!
ואז נמשיך לשבת בכורסה ובספה כשתי יונים זרות.
ואז נשלח עיניים לרצפה במקום להמונים בכיכרות.
ואז ארשה כבר לעצמי לשרוק בתוך סלון
ואת וודאי לא תאהבי את זה אך רק תוכלי לרטון.
אך אם בעוד שבת אחת אראה את המבט
שצד את שתי עיניי כשאת עוד ביישנית וצעירה.
אם בעוד שבת אחת נצחק אני ואת
על הכבדות שבריקוד הרוק, אך בלי בקש עזרה.
אדע שהבחירה שלי טובה מכל בחירה אשר עשיתי בחיי,
ואת היא האישה המוזרה אשר ידעה לשאת בעול.
את היא האישה אשר ידעה לנזוף ולאהוב, אבל תמיד השלימה צעדיי
ואת היא האישה איתה ארצה לפרוח כל חיי ובבוא העת לנבול!
נסים
30-08-2015
אף פעם לא האמנתי בנסים, או בקוסמים, או בעושי נסים,
אבל תמיד אהבתי להגניב מבט אל הכיסא של אליהו הנביא.
תמיד אהבתי תכנונים, תמיד הייתי איש טקסים,
ואליהו רב אומן ותכסיסן, ארבע מאות כופרים הוא במכה אחת החביא!
ניסיתי לנתח ולהסביר את מעשיו המופלאים של דוד משה,
משה היה חסיד מנעוריו של עצמאות לכל וגם "עשה הכל בעצמך".
וכשראה שרוב העם דוגל בעגל מזהב, לקח את זה כל כך קשה,
עד שהורה ללוויים "שספו כמה גרונות" והוא קידש זאת בברכה!
גם כששאפתי וחפצתי בדבר, עשיתי מאמץ עליון להשיגו, מבלי צפות לנס,
אך כמה מידידיי אינם עושים דבר מלבד תפילה שהקדוש ברוך הוא יפרנס!
הצלחתם להתפרנס מהמסים שלי היא בעיניי דבר מגעיל וכל כך מבאס;
עד שהחלטתי במפגיע להקטין את תרומותיי לרבי מאיר בעל הנס!
אף פעם לא האמנתי בתועלתן המרובה של התפילות, לא לאלוהים ולא למתפלל.
הן הקדוש ברוך הוא, ברא לנו יקום וגם ציוונו "בזיעת אפנו לעבוד"!
אך עם הזמן הבנתי שהתפילות הן כלי נפלא להשלמת הכנסתו של כל נוכל,
מה שנותר לנו מאז, הוא לחנך כל דור, להתפלל לאל, לבכות לו ולסגוד!
כבר רבע לפני חמש
19-09-2015
כבר רבע לפני חמש יקירתי,
כל הזוגות נושרים אחד, אחד מהרחבה,
התזמורת מנגנת צלילים אחרונים של ולס ושירי אהבה.
רוב הרקדנים במכנסיים לבנים ובחולצות פסים,
נראים כה סחוטים ממש כמו סחבה.
כבר רבע לפני חמש יקירתי,
ואת שהיית תשושה מכולם,
תפורה היטב אל תוך גופי, כמו קנגורו קטן,
חוששת פן תיעצר לך זרימת הדם
ותרגישי סחרחורת וסחרור אין סופי.
כבר רבע לפני חמש יקירתי,
את חוששת שאם הריקוד יגמר,
תיגמר האהבה, יכבה אור הנר, על חולצתי תבכי,
כאילו אין מחר, אין שלי, אין שלך.
ואז, הפנים יתקמטו, העיניים יאדימו והיופי ידעך.
כבר שתים עשרה ועשרה בצהרי היום
ואת עוד חולמת עם חיוך של תינוק.
מסוכן להעירך מתוך החלום,
פן תקומי בבכי והבית יחרוק.
התריסים ירעדו, זגוגיות יתרגשו
ואני לא אדע אם לבכות או לצחוק.
הכל קיצוני, שחור ולבן,
אהבה בגדול ושנאות במכחול.
נמרחות על בדים בצבעים מרהיבים,
טורקיז וירוק ואדום וכחול,
ואותן הפנים שבולטות מהבד,
אמיתיות כמו תמיד שוב יוצאות במחול.
ריקוד המשך
05-04-2018
מי שנכנס לביתנו נתקל,
בזוג שרוקד, מעולם לא חדל.
לחי אל לחי, צמודים יד ביד,
מעכבים את הזמן במין טריק מיוחד.
מקשיבים לקצב הלב שפועם,
לרגליים שרק ממשיכות לפזם,
לידיים שלא מפסיקות ללטף,
שוקיים, ברכיים, חזה וכתף.
נזכרים שאנחנו המשך הריקוד,
שהחל במאה שעברה.
הדמעות שזולגות לזכרו הן שלך,
ושלי הן דמעות לזכרה.
וכך כשעוד סוף שבוע עובר,
מחייכים כמו תמיד, מסרבים להישבר.
משאירים מאחור את צרות האתמול,
מכינים את עצמנו שוב למחול.
הלחיים חוזרות לאותה הכתף,
הידיים חובקות כמו משי עוטף,
שוקיים ברכיים, מחברות מנגינות,
עקבים מכוונים, מתחככות בהונות.
נזכרים שאנחנו המשך הריקוד,
שהחל במאה שעברה.
הדמעות שזולגות לזכרו הן שלך,
ושלי הן דמעות לזכרה.
שבועות, חודשים, השנים שחולפות,
אחד מתעייף, השני במושכות.
זהו סבב שני לא צעיר אך יכול,
לא אותו הציוות, אך אותו המחול.
עת נפתחת הדלת עוברים את הסף,
נפגשים להמשך המחול הנכסף.
שוב חוזרים על אותם צעדים מדודים,
שוב זורמת אנרגיה, שוב מחול של דודים.
נזכרים שאנחנו המשך הריקוד,
שהחל במאה שעברה.
הדמעות שזולגות לזכרו הן שלך,
ושלי הן דמעות לזכרה.
כשתבואי
12-04-2020
כשתבואי תחושי ברוח אביב,
אפילו יהיה זה רק סתיו.
כשתבואי תביטי בנוף מסביב,
שמאז לא שינה את פניו.
כשתבואי תראי שהדשא ירוק,
כמו טיפחתי אותו לכבודך.
כשתבואי אחוש בכאב מר-מתוק,
כאוהב המצפה לשובך.
כשתבואי יבהיק ממולך לובן קיר,
שסויד מחדש עבורך.
כשתבואי חייכי, כי הבית נקי,
ובריח נועל את חדרך.
כשתבואי אצא לקראתך אל הרחוב,
כמו שנהגתי כל ערב, תמיד.
אם תבואי אנסה מחדש לאהוב,
אם תבואי ננסה זאת שנית!
קשה לראות
01-07-2020
קשה לראות פנים יפות מארץ מרחקים.
קשה לזכור חיוך מתוק בכביש מלא פקקים.
קשה לזכור מבט נסתר, בוחן, חודר, כואב.
קשה לראות אדמת ניכר, נופים ושברון לב.
קשה לראות לבלוב אביב, מבלי לראות אותך.
קשה לראות וגם מכאיב, מקום שבו חייכת.
קשה לראות איך השיגרה תופסת מקומה.
קשה לראות, אך לא נורא, שתילים בחממה.
כי השתילים הם העתיד, של יום חדש ודור.
כי השתילים פורחים תמיד, עם קצת לחות ואור.
כי השתילים הם התקווה, לפרח שיפרח.
אשר יחזיר לי אהבה, כמו שהייתה שלך!
איך הפכתי למנהל מכירות
19-07-2020
כשהקורונה מושלת בכיפה,
כשאין שום לקוח בין תל אביב לחיפה.
כשכל המסעדות על בריח נסגרו
וכשכל המתווכים והמחייכים כבר מזמן נשברו.
החלטתי לעשות מעשה ולהציע עצמי כמוכר,
ברשת הענקית הום-סטור, אשר סירבה להיסגר.
ניגשתי עם מסיכה צבעונית, לפקידה הכי חייכנית
ושאלתי היכן להתייצב, כדי ללמוד איך מוכרים חכה וחנית.
ישבתי במחלקת הדייג, ממתין ללקוח ראשון,
כשלפתע מגיע צעיר נבוך, מגמגם, קשה לשון!
היכן אוכל לרכוש טמפונים לאשתי הוא שאל,
ואחרי שנפלט המשפט, הוא נראה די נבוך ומבוהל.
הגעת למחלקה הנכונה, אני עונה מבין ונחמד,
היגעת למחלקת הפתרונות, לגברים היוצאים ל"חלת".
להעסיק את עצמם בנעימים, בלי לפגוע חלילה בגברת,
כך שגם אתה יוצא מאושר והיא, בוודאי נשכרת!
אם אתם מצליחים להעביר לי בשלום, שבוע אחד בכל חודש,
אני מתחייב לרכוש כל מה שנדרש, כדי למנוע משנינו כל עונש!
ובכן אני עונה, נתחיל בחכה ובמספר קרסים כציוד בסיסי,
נמשיך ברשת דייגים ובשק פיתיונות עמוס ועסיסי.
נמשיך ונרכוש סירת דייגים, עם ציוד מעולה לצלילה,
זוג משוטים, כשהמנוע דומם, כשתקרב לדגים בזחילה.
את הסירה הנאה יש לקשור בחוזקה, לטנדר עם מנוע חזק,
ואת כל החבילה שרכשנו כעת, אביא לביתך בבני ברק.
כך תבטיח לגברת שבוע שקט, מבלי שתלחץ על הפתיל.
ולך יהיה שבוע מסעיר, גם מבלי שאת הגברת תפעיל.
כשתגיע הבייתה עם רשת מלאה ושניכם מלאי געגוע,
תשלימו היטב בלי שהות של שנייה, כל מה שפספסתם שבוע!
בסוף השבוע ערך המנהל דיון עם מוכרים ומוכרות.
שאל כל אחד, כמה הוא מכר והמליץ איך להגביר מכירות.
ענה הראשון, מכרתי עשרים, השני שלושים, לא פחות.
ענה הרביעי, חמישים וחמש, חמישי קילל ת'אחות!
כשנשאלתי אני, כמה מכרתי, עניתי "רק אחת ידידיי".
אבקש שתרשו לי מעט לפרט ותבינו הכל רבותיי!
שאג המנהל, כולם אריות כאן ואתה בולט בחולשה.
חוששני שאינך מתאים פה לצוות, כנראה שתצא לחופשה!
אבל המנהל חייכתי אני, שאלת הכל חוץ ממה שמכרתי!
בדקת בכמה הסתכם הפדיון? לא שמעתי, או סתם לא זכרתי?
חמישים קרסים, או חמישים חכות, הם מספר מכובד לכל מוכר,
אני מכרתי פתרון אמיתי, לאדם שבקושי עם אשתו הסתדר!
מכרתי, קרסים, מכרתי חכות, מכרתי לו רשת במעט עמל.
מכרתי סירה מחוברת לגרר וטנדר חזק שיגרור לנמל.
וכל זה מכרתי מדאגה כנה, לגבר שנשלח לרכוש טמפונים,
כשהבנתי שלמסכן הלך השבוע, וגם היא "מאבדת דמים"!
שבוע מאוחר יותר, בישיבת הנהלה,
מוניתי למנהל מכירות כללי.
המנהל הקודם בחופשת מחלה,
כשישוב, ימונה למשנה שלי!
רק כוס קפה
26-09-2020
עברו הימים שבהם המזמין,
חשב על קפה ועוגה.
מהלך די נדוש, תרבותי ונעים,
אחריו קצת חיזור וערגה.
היום הזמנה לקפה אמיתית,
והיא באה לשמור חברות.
קפה מהביל, בלי סוכר בכפית,
אחריו זיכרונות ותרבות.
אז בואי נקפיד על קפה מהביל,
אחת לשבוע אולי.
ואם אין לך זמן כנראה שהגיל,
כבר מפחיד ומרחיק מהתוואי!
עברו הימים של "אצלך, או אצלי",
זו לא סתם בריחה מעמית.
מחלות שהפכו חיזור לשלילי,
ואהבה זוגית, לאהבה עצמית!
וכדי שנחזור לחיים ולנורמה,
יש לשמור על קשרים ככל האפשר.
להכין כוס קפה לרחל, או לאורנה,
לקוות שאצלן הקפה אינו מר.
אז בואי נקפיד על קפה מהביל,
אחת לשבוע אולי.
נמצא את הזמן, לפסוע בשביל,
לפגישה מתוכננת שלא באקראי!
לפעמים אני מהרהר
06-04-2021
יום השנה החמישי לפטירת
אשתי היקרה, דפנה גלמור.
לפעמים אני מהרהר בלילות, מוקף בשמיכות וכרים,
בודדים וקרים שכמותי מתהפכים, מצפים ומייחלים לבקרים.
השינה מסרבת ליפול ודמותך מסרבת לקום,
כמו רוצה לומר תתרגל, לא תחוש אהבה, רק קיום!
ואז, כמו אחד המתורגל, בשאגות של היום, בדממות של הליל,
אני שוב מתמודד מול בעיות פילוסופיות, שהצבת בפני לתרגל.
מתמודד עם בעיות של שינוי האקלים, מכין פתרונות לעולם.
אך אינני מבין מדוע הקדמת,
לעזוב משפחה שכל כך אהבת,
ואותך, אהבה מכולם!
תופסת
01-07-2021
כשאני צועד כל בוקר על הטיילת, או על שפת הים,
חולפות נשים רבות, אצות הן לדרכן.
חלקן אותו כיוון, חלקן חוצות מהר,
חלקן כבר מוכרות ואחרות, אינן חוזרות יותר!
ואז אני נזכר כשהייתי נער
וכל הנערות ברחו ממני כמו מנץ טורף.
ואימא אז אמרה לי, שהן עוד לא יודעות שגם ביער,
עתים נחמד וכיף פשוט להיתפס!
היום, מצויד היטב בחוכמת החיים של אימא,
אינני מתבייש לפנות כשהיא חולפת, כמו איני קיים.
ואז אני אומר בחן, חשוב לצעוד קדימה,
אך לא חשוב פחות הצידה, גם שם הולך אדם!
ואימא כבר לימדה אותנו לאורך ילדותנו,
שהתופסת איננה רק משחק ילדות נחמד.
וכדי שיהפוך משחק נעים לאורך בגרותנו,
נכון להיתפס מעת לעת, כדי לא להישאר לבד!
לחוות פריחה נוספת
10-07-2021
כשאתה נזכר בחיוך וסיפוק במגוון חוויות מחייך,
כשאתה נהנה מתנועת הגלים לא פחות מתנועת החזה של אישה!
אתה שב ושוקל, להרפות ולהנות משפע זיכרונותיך,
או לצאת לשדות שהיו כבר זרועים כדי למצוא אהבה חדשה!
הימים הם ימים של אחרי השבעים, אך הראש עוד צלול וחושב כצעיר.
הגוף מתקשה לעמוד בפיתוי, שמציב לו הראש ביום קיץ בהיר.
ואת שנסחפת, את כמעט בגילי, גם עלייך נראים האותות של הזמן,
אינך מוותרת על סיכוי גורלי, למצוא אהבה בלי תשלום במזומן!
אז אם את ואני, מאמינים בסיכוי, למצוא חבר/חברה לחיים,
נשקיע מעט ונביא למיצוי, עוד אביב בחיינו, כל עוד זה נעים!
ואביב בחיינו יפרח בכל עוז, למרות שאנחנו מזמן כבר בסתיו,
ואביב מחודש ימשיך עוד ועוד, כי זו העונה היחידה מעכשיו!
לא להשאיר ולהישאר לבד
15-08-2021
היום את יכולה לשאוג וגם לצעוק,
דבר שבעבר היה מוציא אותי מהכלים.
היום את יכולה לחקור, לשאול וגם לבדוק,
אינני מפחד שתביישי אותי, או תשני את הכללים,
אתמול כשאהבתי וערגתי כמו מסומם,
אתמול כשחששתי שאת רוצה רק לעזוב.
אתמול כשחשבתי שאם אינך, איני קיים,
אתמול כשהתרחקת, כל כך רציתי בך קרוב.
היום חוזרים סתווים להיות שוב נעימים.
היום חוזרים קייצים להיות כל כך חמים.
היום חוזרים החורפים להיות קרירים,
היום חוזרים האביבים וגם שמיים בהירים.
ושוב איני פוחד משום משבר,
ושוב אני יודע, נוכל ביחד להתגבר.
ושוב איני חושש מחר תלכי לעד,
את חכמה מספיק, לא להשאיר ולהישאר לבד!
תודה ששנאתם אותנו כל כך
01-11-2021
תודה ששנאתם אותנו כל כך,
מימי בראשית ועד דור הפלמ"ח.
מימי אברהם בואך ארץ כנען,
יעקב ועשיו, רחל ולבן.
מימי המצרים שבנו פירמידות,
על גבם של אלפי עבדים ושפחות!
דלילה ופלישתים, שבגדו בשמשון,
נמחצו אתו יחד בחגו של דגון!
אשורים ובבלים, שטימאו מקדשים,
החריבו את כל המקומות הקדושים.
היגלו אנשים עם שרידי רכושם,
אחרים נמלטו, שמרו על נפשם!
אינקוויזיציה שורפת בארץ ספרד,
טורקוומדה שוחט, או מוות או שמד.
חמילניצקי ממשיך, גם הצאר ניקולאי,
ילדים נחטפים לצבא, ללא תנאי.
וכשהגיעו פליטים מפוגרום ופרעות,
לחרוש בשדות ובית לבנות.
קיבלו את פניהם יריות ושנאה,
לא שלום, לא חיוך, מבטים של קנאה!
הפוגרומים ביפו, בחברון ובעזה,
היו אחרונים לאומה שלא זזה.
היו האחרונים לאיפוק, הבלגה,
אחרונים להכלה, ראשונים לדאגה.
ואז כשהתחלנו לראות ניצנים,
של ישוב יהודי מפריח גנים.
לנגד עיניו של עולם ומאודו,
ששה מיליון מאחינו פשוט התאיידו!
הקמנו מדינה על חורבן הישנה,
הכנו את עצמנו לעוד מלחמה.
הבסנו צבאות, גירשנו פורעים,
בנינו אומה שהיא אור לגויים!
תודה שעדיין אתם כה שונאים,
כי הפכנו מזבוב לאימת הגויים.
כי היום השנאה שלכם היא מפחד
ולא רק הרצון לשדוד ולקחת!
גם היום במסווה ולעתים לעיני כל,
השנאה ניגרת בראש כל חוצות.
גל אנטישמי חוצה ארצות,
כבר אינו מחפש סיבה, או פרצות.
איננו חוששים גם לא מאחד,
גדול, או קטן, אם יכה אז יושמד!
הפסקנו לפחוד מבריון, או קוזאק,
הפכנו לעם החכם, החזק!
אז תודה שעדיין אתם כה שונאים,
כי הפכנו מדבר לאור לגויים.
כי הקנאה שלכם הופכת לפחד
כשאינכם יכולים לפלוש ולקחת!
דרך חיים שבנויה על שנאה,
לא הקימה אף פעם ישוב, או מדינה.
תמשיכו לשנוא ואנחנו נפרח,
אולי פעם תבינו, שהחמצתם כל כך!
אינך יכול לאבד מה שלא שלך!
12-06-2022
בימים רועשים של תום וחרדות,
כשהעיניים מתענגות על מתנדבים ומתנדבות.
בימי נעורים שלפני המלחמות,
הייתי מרוכז רק באהבות!
בימים הנפלאים ההם, של גיל כה עמוס,
כשחשבנו שאנחנו פותרים כל דבר.
בימים הנפלאים ההם, של טרום הגיוס,
חששתי שאבדת, שזמנך כבר עבר.
אז נזכרתי בפתגם שפעם אבא אמר,
באחד החורפים, בלילה קר:
אינך יכול לאבד כבוד והצלחה,
אלא אם קודם הם כבר היו שלך!
ואז מלחמה ראשונה בחזית,
את השנייה אני צולח, לוחם ונפצע.
ואת מתחתנת עם עורך דין פרזיט
וטסה אתו לחול במבצע!
המרחק הגדול לא פותר משברים,
את הילדים כמובן עשינו לחוד.
ביקורים בקיבוץ אצל הורים יקרים,
שמרו את הקשר בינינו צמוד.
ואז כשחזרת לגלות ולכפור
ואני שוב נותרתי לבד בישוב.
נסינו לשמור על גחלת של אור,
חששתי שאני מאבד אותך שוב!
מתבגרים לבד, מתאלמנים בנפרד,
לכל אחד חברים לקפה של חמש.
שוב אינני חושש להישאר לבד.
"כי אפשר לאבד רק את מה שיש"!
שוב נזכרתי בחיוך שפעם אבא אמר,
באחד החורפים, בלילה קר:
אינך יכול לאבד כבוד והצלחה,
אלא אם קודם הם כבר היו שלך!
