פרק ראשון – עשרים וששה חודשים ועוד שנה אחת
עשרים וששה ירחים הם זמן רב לצפור דרור שכמותי והם עברו עלי כגיהינום, ארוכים כגלות, מפחידים עד כאב, מכאיבים עד זוב דם ומחשלים כמו טירונות בשייטת. קירות התא שהפך למעוני מנעו מכל טיפת לחלוחית המזכירה חיים לחדור מבעדם, הצינוק שאליו נזרקתי מדי פעם היה מלא בסימנים וחריטות של יצורים דמויי אנוש שכמותי, אשר זו הייתה דרכם היחידה והאילמת להתבטא ולזעוק את כאבם.
החברה החדשה שסבבה אותי סרבה לקבלני כאסיר מן המניין, מבלי להטביע בי את חותמה, לנעוץ בי את שיניה ולסווג אותי לקבוצה. חשדנות וציניות של אסירים ותיקים ומנוסים ומנגד עבריין חדש, שזאת היא תקופת מאסרו הראשונה ואשר לא הוכר עד היום על ידי המשטרה מחד, העולם התחתון מאידך, אך יותר מכך מסרב לקבל את מרות "אצולת האסירים".
באווירה לא בריאה זו החזקתי מעמד חודש לפני שניסיתי להימלט בפעם הראשונה, אך עוד בטרם הגעתי לעפולה נתפסתי בקלות על ידי ניידת שארבה בדרך. הוכיתי נמרצות על ידי שוטר מצחין מעשן, אשר נהנה לישר את הבליטות בפרצופי, אגב חיוך מעוקם שחשף שיניים צהובות, עטורות ניקוטין וזוהמה אחרת.
לא יכולתי להתאפק והכנסתי לו "מכה יבשה" בחיבור שבין הצוואר לראש, בצמוד לאוזן.
המבט הנדהם של עיניו המפלבלות כשצנח למטה, היה הדבר האחרון שזכרתי בטרם איבדתי את הכרתי כתוצאה מחבטה איומה של אלת עץ על אחורי ראשי.
התעוררתי בצינוק מצחין, מוקף בקיא של עצמי, ראשי מתפוצץ מכאב ועיני מסרבות להיפתח. לפי הכאבים בכל חלקי גופי, הבנתי כי גם לאחר אבדן הכרתי המשיכו להכות בי וללוש את גופי כאילו הייתי חבילת בצק לפני אפיית הלחם!
פרצופי היה נפוח כבלון, עיני השמאלית הייתה חסומה לגמרי ובימנית ראיתי בקושי עקב שטף דם שכמעט סימא אותי. הצלחתי להתגלגל מהדרגש בשארית כוחותיי וזחלתי לכיוון דלת הצינוק, גונח וצועק לעזרה במשך זמן שנראה לי אין סופי. חרחרתי וצעקתי מספר פעמים עד אשר הופיע פרצופו המלגלג של הסוהר, אשר שאל לרצוני. גמגמתי על בגדי המסריחים ועל הדרגש המצחין מקיא.
נדמה שהריח שנדף ממני ומתאי שכנע אותו יותר מכל דבר אחר, ולאחר מספר דקות הובלתי באזיקים אל המקלחת. הכנסתי את ראשי וגופי למים הקרים והרגשתי את מוחי חוזר לתפקד, את דמי חוזר לזרום ואת ידיי חוזרות לחוש.
הועברתי ל תא נקי יחסית ויכולתי לשכב על גבי ולהרהר בציניות על החופש שאבד לי, האוויר הנקי של שפת הים שהוחלף באוויר מצחין של צינוק, על השמש והציפורים שיצטרכו להסתדר בלעדיי בשנתיים הקרובות ועל כמה אהבות שפעם נראו ילדותיות והיום הן חסרות לי מאד.
לאחר הבריחה והחזרה מהצינוק, חלה התקרבות מסויגת בין מספר אסירים לביני, חלקם אף התייחסו אלי בהערכת מה, כיוון שלרובם לא היה עוז לברוח, או לפחות לנסות. ארוע פעוט בתור לארוחת הבוקר אף העלה את קרני יותר.
צ'ארלי ודוד ממנהיגי הכנופיה המקומית, האסורים בעוון שוד מזוין, עברו לאורך התור והחרימו מאסירים נחותים (שאינם מאנשי שלומם) את מנת החלבה של הבוקר. משהתקרבו אליי בנימוס שחצני לתבוע את שללם, הסבתי אליהם את גבי והודעתי להם שאינני חפץ בחברתם, אינני תורם לנזקקים ובכלל אינני חושב שהם נזקקים.
"מר גל ישראלי היקר, אינך מתכוון לתת מעט חלבה לחבר"?,
"תראה לי חבר ואחשוב על זה" עניתי מבלי תת דעתי על התוצאה. הסתובבתי מולו ונתתי לו לראות איך כל פירור של הנאה יורד אל קרבי.
צ'ארלי לא היה מורגל בסירוב, אנשים שסירבו לו בעבר הגיעו במהירות רבה לבית חולים (וזאת במקרה הטוב, כשצ'ארלי חס על חייהם). תשובתי הציתה את האגו הנפוח מרוב חשיבות עצמית שלו, ומכאן כבר לא היה נחוץ לצ'ארלי שום עידוד נוסף: הוא הפנה גבו לסוהר שישב והשקיף על חדר האוכל, קרץ לדוד כדי שישמור על גבו, שלף משרוולו סכין קפיצית וקרב אותה היישר אל צווארי. יותר מזה הוא לא הספיק, בלמתי את ידו האוחזת בסכין בידי השמאלית ובכף ידי הימנית דאגתי לתחוב את חוטמו עמוק לתוך פניו, תוך כדי שבירת עצם האף בצליל שהקפיץ את הסוהר מתוך הרהוריו למצב כוננות.
צ'ארלי התגלגל מעולף על הרצפה, דוד נתפס מזנק עליי וסכין מושחזת בידו, כמה מחבריהם טרם תפסו עמדה והקרב שטרם החל נגמר בקול ענות חלושה.
חדר האוכל הפך לרגע קט לאולם תיאטרון, ומחיאות כפיים מכמה אסירים אמיצים נשמעו ברקע. אני הובלתי אחר כבוד אזוק בידיי למקום הכל כך לא ידידותי והמוכר לי, הצינוק. צ'ארלי הובהל לבית חולים סמוך, דוד נכלא בצינוק לידי ואני הרגשתי בשינוי קל באווירת הכלא, גם מצד האסירים וגם מהסוהרים.
לאחר שבוע בצינוק חזרתי לתאי, לפי כמות הברכות הבנתי שרכשתי מספר קטן של ידידים מבין האסירים הותיקים. בחצר הכלא נוצרו שלושה מחנות: צ'ארלי, דוד ושאר חברי הכנופיה, שעדיין היו המחנה הגדול, לידי התקבץ מחנה אסירים קטן יותר, אך נכבד למדי שקץ בשלטון הכנופיה. מחנה שלישי ניטראלי, נטול עמוד שידרה, העדיף לחכות ולראות איך ייפול דבר.
החיים חזרו לשגרה, שובצתי בנגרית בית הסוהר, שם למדתי לבנות ארונות, שולחנות ואף השתלמתי בפירוק והרכבת מנעולים. עוזי, שהיה אומן נגרות, היה אחראי על הנגרייה ואחראי על הכשרתי המקצועית. במשך החודשים הפך עוזי את שנאתו העמוקה לצ'ארלי לחברות קרובה אלי. כששאלתי אותו לפשר שנאתו ופחדיו מצ'רלי התחמק עוזי, אך במשך הזמן למדתי מאחרים, כי עוזי היה קורבן למספר מקריי אונס ברוטאלים של צ'ארלי ומרעיו לאורך זמן רב, כך שהכניסה שלי לתמונה אפשרה לו למצוא חסות, לפתח תקווה מחודשת ולחמוק ממעשי הנבלה של צ'ארלי ומרעיו. בתמורה קיבלתי מקצוענות וחברות ללא תנאי.
עוזי היה קטן קומה, 162 ס"מ עם נעליים, אולם ידיו היו ארוכות ללא שום פרופורציה ועל כן הודבק לו הכינוי "עוזי ידיים".לא נולד המנעול שידע לעמוד בפני ידיו הקסומות של עוזי; שמו יצא לפניו ורבות הפריצות לכספות בבנקים ובמפעלים שונים יוחסו לעוזי, אך הוא נלכד פעם אחת בלבד, בעת שוד שהפך מפריצה רגילה לשוד מזוין.
לעוזי נותרו שנתיים מתוך שש שנות מאסר נטו (כלומר, אם ינכו לו שליש על התנהגות טובה). עוזי הפך לי לעיניים, ואלוהים עדי שהייתי זקוק לזוג עיניים נוסף, נדמה היה שהכנופיה של צ'ארלי נמצאת בכל חור בבית הכלא; בספרייה, במקלחת, בחצר ובכל תא מסביבי.
היה ברור לי שההתנגשות עם צ'ארלי לא תישכח במהרה, לא בבית הסוהר וגם לא כשאצא לחופשי. כיוון שברירת המאבק נשארה היחידה, החלטתי ללחוץ ולתקוף ולא לחכות עד שמי מהם יארוב לי בפינה עם סכין. היה ברור לי כי רק כך אצליח לרכוש כבוד ולשמור על חיי.
הבלון התפוצץ מהר יותר מכפי ששיערתי. בשעת התעמלות הבוקר בחצר ולנגד עיניו הפקוחות לרווחה של סוהר משוחד ומעלה גירה, זינקו צ'ארלי וחבריו על עוזי ועליי. עוזי עוד ניסה לזעוק לעזרה כשחטף ראשייה אדירה במצחו ופניו ועיניו מלאו בדם. זעקתו מן הסתם הצילה את חיי; הסתובבתי במהירות ובלמתי את בעיטתו של דוד אל מבושיי.
צ'ארלי זינק על צווארי כמו כלב אמסטף משוחרר ונבלם עם אגרוף למרכז פרצופו, שהזכיר לו את ההתקלות הראשונה בינינו. רחמים וג'וחה המשיכו לכתוש ללא רחמים את עוזי, אשר על אף פניו הכתושות המשיך להילחם, אולם הבנתי שלא יוכל להחזיק לאורך זמן.
מן הצד זינק עלי זילברשטיין וחבט בי באגרוף שכמעט תלש את אוזני ולא היה מבייש גם את מוחמד עלי. במקביל זינק דוד על רגלי והפילני לרצפה כשצ'ארלי, שעיניו מלאו דם, הצטרף לערימה והחל לכתוש את בטני וחזי באגרופים.
הבנתי שעזרה מן הסוהרים המשוחדים ומן האסירים הפוחדים לא אקבל. קיפלתי את רגליי לחזה ודחפתי את צ'ארלי הרחק ממני, התגלגלתי אל מחוץ לטווח האגרופים של זילברשטיין ורועד מרוב מאמץ חזרתי בקושי לעמוד על רגליי. דוד, שניסה שוב לתפוש את שיפולי רגליי, חטף בעיטה ישירה במבושיו וסיים את הסיבוב הנוכחי בקרב.
מספר סוהרים שהחלו להבין כי הקרב לא יסתיים כמו שחשבו תחילה החלו להתקדם אל מרכז החצר. החלטתי לסיים את הקרב לפני שיתערבו. שתי מכות בסרעפת ואחת ישירה בין העיניים עילפו את זילברשטיין ושלחו אותו למנוחת צהריים מוקדמת. צ'ארלי, שניסה לחבוט בחזי בקפיצת קראטה נוסח ברוס לי, המשיך את תנופתו עד הקיר בעזרתי האדיבה, ולקינוח יישרתי את רגלו השמאלית העקומה בבעיטה קצרה מלמעלה למטה עד כי הרגשתי שאני מקלף לו את עור הברך.
צ'ארלי השמיע זעקת כאב ולפת את רגלו הפצועה. דוד שכב מקופל בתנוחה עוברית ואחז במבושיו, בעוד זילברשטיין שכב מעולף פרקדן, כמו הלום קרב.
אחד הסוהרים הורה לשני אסירים לפנות את זילברשטיין למרפאת הכלא והאחרים התקרבו אליי בחשש מה ובעצבנות כשידיהם על קתות האקדחים. אחד מהם ניסה להתבדח ושאל אותי אם העברתי היום שיעור קרב מגע לאסירים!
לא הייתי במצב רוח לתגובה, כיוון שכל אוזני להטה יחד עם צדו הימני של פרצופי, שדמה לנתח סטייק לאחר שריככוהו בפטיש עץ.
בזווית עיניי ראיתי את עוזי מתגונן ומעלף את ג'וחה, אך במקביל המשיך רחמים לכתוש את פניו, שנראו כמו מחית תפוחי אדמה לאחר עיבוד ראשוני. הדם שניגר מפניו זלג על שיניו ודימה לפרצופו מראה של ערפד באמצע סעודה. ניסיתי ללכת לכיוונו ולעזור לו לסיים את הקרב, אך ארבע ידיים של סוהרים ענדו על ידיי את אצעדות המתכת והוליכוני בבטחה לצינוק.
כשיצאתי לאחר שבועיים מהצינוק ניכר היה שיפור באטמוספרה הכללית של בית הסוהר. ההתייחסות אליי, גם מצד הסוהרים ובמיוחד מצד האסירים, גבלה בחנפנות. רוב הקבוצה שפסחה קודם על שני הסעיפים נדבקה אלי. התברר לקבוצה שאני אדם של מילה, אדם של עקרונות. אדם המכבד את חברו ומפגין כוח ונוסך בטחון באנשים. העצמה שהפגנתי ללא חשש מתגובת הכנופיה ושלטונונות בית הסוהר הייתה דבר חדש עבורם, מה גם שמעולם לא דרשתי מהם דבר בתמורה, לא הצקתי לאיש מהם ולא גביתי דמי חסות בגין ההגנה שנתתי להם.
בין המצטרפים החדשים אליי היו גפלה מהכרם, אומן טיפוס על קירות ומרזבים, ינקוביץ מלילנבלום שנחשב לאחד מזייפני הכספים הטובים בארץ, מוטי החשמלאי ופסח הגמלאי שמעל (לא בכוונה) בכמה מאות אלפי שקלים ומעולם לא טרח להחזיר פרוטה.
גם צ'ארלי חזר לשוטט בחצר צולע על ירך. דוד ג'וחה, זילברשטיין וכמה אחרים ניסו להעניק לו חומת מגן וביטחון מחודש, למרות שידעו כולם היטב כי אם לא יציקו לי, אין לו ולהם כל סיבה לחשש ודאגה.
באחד הערבים הגניב סוהר לתאי מכתב, שנשלח אליי מצ'ארלי. המכתב כלל מסר תקיף וברור: אתה עומד להשתחרר בקרוב וקצרה ידי מלטפל בך כאן, ולכן הוריתי לאנשיי בחוץ לשמור אתך קשר הדוק וחם, עד שאשתחרר כשנה, או שנתיים אחריך.
השבתי לו במכתב מנומס ואדיב כי הוא ואנשיו בחוץ יזכו ליחס הוגן ולטיפול VIP זהה לזה שהענקתי לו ולאנשיו בבית הסוהר וכי אשמח להיפגש עמו בכל מקום שיחפוץ.
ביום השחרור הגעתי חסר סבלנות למשרדו של מנהל בית הסוהר. למרות שידע היטב את הרקע שלי לא התאפק והפטיר: אני משוכנע כי תשוב אלינו שנית, אנשים כמוך אינם מכבדים את החוק, אלא את הכוח והאקדח. אני מאחל לך להגיע הנה שלם ואזוק ולא לבית העלמין מנוקב ככברה, וכשתגיע אליי אדאג לטפל בך כמו בכל עבריין אחר.
התאפקתי לא להגיב, עדיין הייתי בתחומי השיפוט שלו ומילה שלו יכולה לגרום לי נזק מיותר, חייכתי באדיבות מעושה והבטחתי לו להיות שומר חוק מעתה ועד עולם.
המשפחה קיבלה אותי בחום כמו בן השב משהייה ארוכה בחול, ולא ככזה שריצה עונש מאסר על שוד. אני ניסיתי לשכוח את הסבל הרב בבית הסוהר, את השהייה התכופה בצינוק ואת האויבים שרכשתי.
אבי שהיה אלוף משנה במיל אמר לי כי החליט לפתוח עבורי משרד חקירות פרטי, "חקירות ישראלי", שינוהל על ידו. (היה ברור לכולנו שעברי כאסיר ימנע ממני לפתוח משרד על שמי ולא היה ספק שהמשטרה לא תתן יד להקמת משרד חקירות בבעלותו של עבריין מורשע). עברה עוד שנה נוספת והרבה פרוטקציה עד שהצלחתי לקבל תעודת חוקר פרטי ממדינת ישראל.
גל ישראלי חוקר פרטי נשמע מוזר לכל אדם שהכירני בשלוש השנים האחרונות, אך טבעי לחלוטין לכל אלו שליוו אותי במהלך חיי הקצרים למדיי.
שמי עבר מפה לפה ובמהרה קיבלתי מספר לקוחות לטיפול, תחילה תיקים פשוטים - סכסוכים אישיים, מקרי בגידה וגירושין, מעקב וריגול מסחרי, שמירה על אנשי עסקים וכדומה. את כולם ביצעתי לשביעות רצון לקוחותיי, כך שתיק הביא תיק, לקוח הביא לקוח ושם טוב הביא שמות חדשים ולקוחות חדשים, כמו שאמרו חז"ל: "טוב שם טוב משמן טוב"! כי אין דבר טוב יותר משם טוב לגידול במחזור העסקים.
לאורך השנתיים הראשונות של התרחבות המשרד וביסוסו הכלכלי, לא שכחתי ולו לרגע אחד את ההבטחה של צ'ארלי, והיה ברור לחלוטין שזה עניין של זמן בלבד עד שאתקל בחבריי הכנופיה שנית.
לא יכולתי להתלונן - עבודה הייתה בשפע, מספר הלקוחות המרוצים גדל בהתמדה והייתי חייב בהדרגה להגדיל את מצבת העובדים כך שבנוסף למזכירה ששכרתי, שכרתי גם את רונן חרמון ואביב חובב כשני עובדי שטח קבועים. שניהם בחורים צעירים שהשתחררו לא מכבר משרות סדיר, לאחר שלוש שנות שירות ביחידות קרביות.
בנוסף שכרתי מעת לעת מספר חוקרים למשימות מיוחדות (שלא היו עובדי קבע של המשרד). קבעתי שלט קטן על דלת המשרד ברחוב הפסגות 42 בתל אביב "ישראלי – משרד חקירות".
לאחר שנתיים יכולתי לשכור דירה מרווחת ברמת גן ומכונית שטח. המשכתי לעבוד שתים עשרה שעות ביום ולא מצאתי יותר מרגע פנאי לחיים חברתיים. אולם מי צריך חיים חברתיים כשהחיים מסביבי תוססים ומלאי עניין. המשפחה הייתה מרוצה מהפרחח שהפך לבעל עסק, מהמופרע הצעיר שהפך למנהל למופת ובעיקר מכך שלא הסתבכתי יותר עם הרשויות.
אין טוב בלי רע ואין הצלחה שאינה מביאה מתחרים, אולם כל אלו הטרידוני מעט מאד. הידיעה שצ'ארלי ודוד סיימו לרצות את עונשם והשתחררו אחרי חמש שנים אילצה אותי לחדד את חושיי, לנקוט זהירות משנה ובעיקר לתדרך את הצוות המסור שעבד עמי. ביקשתי מאביבית מזכירתי הנאמנה לסנן שיחות, לבדוק כל פניית לקוח חדש לפני שהיא מגיעה אל שולחני ובעיקר לשפר את מערכות האזעקה של המשרד והרכבים של העובדים ושלי.
צ'ארלי לא ניסה להסוות את קולו כשיצר עמי קשר וחידש את ההבטחתו לטפל בי כראוי. בתחילה הוא לא זכה לתגובה מצדי, אולם כשהחל לפרט איך יחתוך אותי לחתיכות בעודי נושם עצרתי אותו באחת ואמרתי: אינני אכזרי כמוך ואינני מתכוון להגיב על איומיך, אולם אם וכאשר תיפול לידיי, לא אזדקק ליותר ממכה אחת לגרונך כדי להפסיק את הפטפטת המיותרת שלך. ניתקתי, שתיתי מעט מים ונרגעתי. ביקשתי מאביבית לא להעביר אליי יותר שיחות ממנו, או מדוד, אולם מספר נושאי כליו היה גדול וההטרדות לא פסקו.
פרק שני – יהלומים מסוכנים
"ברוקר מלטשות בע"מ" הייתה חברת יהלומים ואבני חן ותיקה בישראל. החברה נוסדה על ידי משפחת ברוקר בשנות השלושים של המאה הקודמת ונוהלה על ידי מוסיק ברוקר, עולה מגליציה, ולאחר שהלך לעולמו על ידי בנו, בני ברוקר.
החברה עסקה ביבוא, ליטוש ומכירת יהלומים בארץ ובחול ומחזורה העסקי נסק עד ל 30,000,000 דולר בשנה. החברה עמדה איתן על רגליה, עבדה עם סוכנים ומוכרים נאמנים ומקצועיים והיקף מכירותיה גדל מדי שנה.
בעשרים ושלושה באוגוסט, יומיים לאחר חזרתי מחופשה קצרה, העבירה לי מזכירתי שיחת טלפון בהולה ממר בני ברוקר, אשר טען כי קיבל עליי מידע מהימן וחיובי וכי הוא מאמין כי אני עשוי לעזור לו לפתור כמה בעיות קריטיות בעסקיו. נסיתי לקבל מידע מוקדם, אך הוא התעקש לארח אותי במשרדו, במגדל הבורסה ברמת גן.
כיוון שלא הכרתי את בני וכיוון שלא היה לי מידע מוקדם על החברה, ביקשתי מאביבית כי תכין לי תקציר על מבנה החברה, בעלי מניות עיקריים, נושים, מתחרים והיקף מכירות שנתי. למחרת הגעתי לפגישה במשרדו מצויד היטב במידע מעודכן ובחוות דעת מומחה מהתחום.
מזכירה אפורת שיער שראתה ימים יפים יותר קיבלה אותי בחיוך וביקשה שאשב עד שבני יתפנה משיחה טלפונית שקיבל. התבוננתי היטב במשרד, בריהוט, בתמונות היקרות שכיסו את הקירות והבחנתי במצלמות אבטחה מעל הדלתות ומעל מספר אהילים שכיסו נברשות ומנורות צד. שני אנשים, אשר ניסו להסוות את היותם אנשי ביטחון, ישבו חנוטים בחליפות ערב ועיינו לכאורה בג'ורנלים ובעיתונים. לחצתי את ידו של בני ברוקר, אשר קיבלני במשרדו המפואר. בני ביקש ממזכירתו לסגור את הדלת לאחר שתביא לנו קפה ולדאוג שלא תועברנה אליו שיחות טלפוניות במהלך הפגישה.
בני פתח בסקירה כללית של החברה ופעולותיה, ייחודה בענף והשם הטוב שמלווה אותה. "כבר שלושים וחמש שנים אני אישית במקצוע ומעולם לא סטיתי מדרך הישר ואפילו לא מנהלי העבודה הקבועים שהוריש לי אבי. קנינו חומרי גלם ישירות מהסינדיקט בלונדון או מסיטונאים מורשים שלהם , מיינו את היהלומים, ליטשנו אותם בהתאם לגדלים השונים ובהתאם להזמנות מיוחדות שקיבלנו מלקוחות גדולים שלנו בארצות הברית, באירופה, בסינגפור ובישראל. איכות הסחורה שנמכרה על ידינו הייתה מובטחת, והשם ברוקר היווה ערבון לטיב הסחורה, לאספקת הסחורה בזמן ולבטיחות המשלוחים. כנגד זה דרשנו וקיבלנו תשלומים במזומן או כנגד ערבויות בנקאיות של סוכני הסינדיקט".
לפני כשבועיים בעת ביקור שיגרתי בלונדון לרגל עסקיי, פגשתי באחד מסוכני הסינדיקט באקראיי והוא הציע לי תמורת עמלה קטנה לרכוש כמות כפולה מההזמנה הרגילה שלי . לדבריו, נותרו עודפים עקב אי יכולתו של זכיין אחר למשוך את הסחורה שהזמין. כיוון שהיה ביקוש רב לסחורה איכותית וידעתי שלא אתקשה במכירת כמויות גדולות, הסכמתי לעסקה. הפקדתי בידו מקדמה של אלף פאונד וסיכמנו שניפגש במוצאי שבת במשרדו לצורך השלמת העסקה.
הגעתי עם צ'ק בנקאי של 750,000 פאונד וקיבלתי את הסחורה. בדקתי היטב את חומר הגלם, אישרתי את טיבו והעברתי את הצ'ק לסוחר. התקשרתי אל שותפי (המחזיק ב 25% ממניות החברה) משה אורגד, ודיווחתי לו על הרכישה הכפולה. הוא שמח והצהיר כי איננו רואה שום קושי במכירת כמות כפולה של הסחורה. שלחתי א ת הסחורה לארץ בדרך המקובלת ולמחרת חזרתי כדי לארגן את הטיפול בכמות הכפולה של הסחורה, מיון, ליטוש, אריזה ופגישות מכירה עם לקוחות.
הטלפון הראשון שקיבלתי במשרדי למחרת היה מקול אנונימי לחלוטין, אשר סירב להזדהות, וכשאיימתי לנתק אמר דרך אגב, ששמע על שוד יהלומים גדול בבריטניה וכי ציפור קטנה לחשה לו שחלק מהסחורה הגנובה נמכרה לי! מובן שהכחשתי כל קשר לאירוע אך הוא צחק בקול צורמני ואמר שיתקשר אליי שנית למחרת.
זימנתי את משה אורגד למשרדי וסיפרתי לו על האיום הטלפוני. העובדות היו ברורות: א. משלוח יהלומים גולמי גדול נשדד לפני מספר ימים בלונדון. ב. למרות שלא ידעתי בוודאות ניחשתי שמישהו ניסה לטמון לי פח ומכר לי כמות יפה של יהלומים, שעלולה להיות חלק משלל השוד בלונדון. ג. משהו קיבל מידע עליי ועל תנועותיי בלונדון והחליט לסחוט אותי ואת חברת ברוקר מלטשים.
משה אורגד חיווה דעתו כי אם יוכח שאכן רכשנו סחורה גנובה, ניאלץ להחזירה. מה שברור הוא שאם נצטרך להחזיר את הסחורה ואו לשלם סכום כסף נוסף בגינה ועוד במזומן, נהיה בסכנה מוחשית לפשיטת רגל. נראה לי אמר משה, כי את השוד תכננה ועשתה כנופייה בינלאומית מקצוענית מתחום היהלומים וכי הבחירה באחד מחברי הסינדיקט הייתה לגמריי לא מקרית ותוכננה בקפידה רבה. משהו ידע כנראה מי מבין חברי הסינדיקט מגיע ללונדון ומתי!
לשאלתי באם עלה בראשו רעיון כל שהוא למציאת השודדים ואו האנשים שמסרו את שמנו לשודדים ענה שעדיין לא, אולם לדעתו עלינו לפנות למשרד חקירות פרטי לשם השלמת בירור כל הפרטים. פנייה למשטרה תחייב אותנו למסור מיידית את הסחורה לידיהם ותהפוך אותנו ללעג ולקלס בשוק היהלומים בישראל ובעולם כולו. בנוסף אמר, הסיכוי שלנו לשרוד כלכלית אחרי תשלום כפול של 750,000 פאונד אינו גדול ולבטח יכניס את חברתנו להלם קרב זמני ולאובדן שווקים.
כששאלתי באם הוא מכיר משרד חקירות פרטי מהימן שיוכל להתמודד עם כנופיה בינלאומית ולשמור על דיסקרטיות בו בזמן, ענה שרק אחד הצליח עד היום להתמודד עם חברי כנופייה בינלאומית והוא אתה!
שאלתי; משה, מניין לך המידע הזה? ענה לי, יש לי ידיד, קצין בכיר במשטרה אשר סיפר לי באחת הפגישות החברתיות שלנו עליך, על תקופת מאסרך ועל המאבקים העקשנים והבלתי פוסקים שנלחמת בחברי הכנופיה הבריטית - צרפתית. הוא סיפר לי כי שיקמת את עצמך וכי מזה מספר שנים אתה מנהל משרד חקירות פרטי, לשביעות רצון הלקוחות ובהצלחה מקצועית גבוהה מאד.
אודה על האמת חששתי במקצת, המשיך בני, אולם הביטחון של משה אורגד, האיומים ברקע והחשש מהתמוטטות כלכלית שכנעו אותי להזמין אותך לפגישה. עכשיו אתה יודע הכל ואני לרשותך עם כל הבהרה שתידרש.
שאלתי אותו מספר שאלות הבהרה, על שמו וכתובתו של הסרסור שמכר לו את הסחורה, מי הצוות הקרוב העובד עמו בחברה, מה הם סידורי הביטחון בחברה ועוד שאלות שהשלימו לי את התמונה של החברה, על הנפשות הפועלות בה, מי יודע מה ומתי וכדומה.
ביקשתי שהטלפון הישיר במשרדו יחובר ישירות אל משרדי כדי שהצוות שלי יוכל להאזין לשיחות המתקבלות וכן ביקשתי כי הטלפון הנייד שלו יהיה מחובר ישירות אליי. סיכמנו על תשלום מקדמה של של 50,000 ₪ ו- 200,000 ₪ נוספים אם וכאשר אצליח לתפוס את מארגן העוקץ ו/או לחשוף את השותפים לו. כמו כן, סוכם כי אקבל כיסוי לכל הוצאה נדרשת (נסיעות, פגישות, מעקבים וציוד אלקטרוני) ו- 10,000 ₪ לשבוע לכיסוי הוצאות שוטפות.
לונדון הייתה אפורה ויפה וקיבלה את פניי בפנים מחייכות, עם מגדלים ישנים המנסים לשדר הוד והדר, אך מצליחים בקושי לשדר מעט היסטוריה, עם רבי קומות המעטרים את המרכז המסחרי החדש ועם נהר תמזה ישן, אדיש לקיומי כמו מלח שיכור, אשר לא טרח לשנות את מסלולו הקבוע אל הים עקב בואי.
כיוון שתוכנית העבודה שלי לא כללה ביקור במוזיאונים, פניתי ישירות אל בורסת היהלומים המקומית, הוותיקה ואחת הגדולות בעולם. את ג'רי סמית הייתי מסווג כנוכל גם אילו לא היה לי מידע מוקדם עליו. היה לו פרצוף מחודד עם עיניים כחולות מימיות וחיוך שופע כזבים. שערו השומני נזל על עורפו ועל אוזנו הימנית, אשר יחד עם רעותה השמאלית הייתה הדבר הבולט בפניו. אוזניו דמו לשתי מניפות, ואם הן לא היו מקובעות היטב על ראשו הייתי יכול להישבע שהן מסוגלות להניפו באוויר בדומה לכנפי ציפור.
ניגשתי ישר לעניין וביקשתי לרכוש יהלומים בשווי 50,000 פאונד. הצגתי מסמך מחברת יהלומים קטנה בישראל המייפה את כוחי לרכוש עבורם סחורה. ג'רי היה חשדן מטבעו ועיניו המימיות הצטמצמו מעט כששאל פרטים אודות החברה אותה אני מייצג ומה מקור הידע שלי לגבי המלאי שהוא מחזיק. למדתי את השיעור היטב וניפחתי את ראשו של ג'רי בסיפורים על החברה. בנוסף המשכתי באדיבות רבה, אני מסתובב שנים בלונדון ויש לי קשרים טובים בענף אשר הפנו אותי אליך כמקור לסחורה משובחת.
סיכמנו על פגישה נוספת למחרת בחדרי במלון. הבטחתי להגיע עם מזומן וביקשתי שיגיע עם הסחורה. השלשתי לידו 500 פאונד כמקדמה ונפרדנו לשלום. חזרתי לחדרי במלון וניסיתי לדלות באינטרנט מידע נוסף על ג'רי ועל קשריו עם לקוחות וספקים. המידע היה זניח ולא הוסיף לי נתונים חדשים והיה ברור לי כי בדרך זו או אחרת אצטרף לדלות מג'רי את המידע החסר!
הוא הופיע למחרת בדיוק בזמן ועם צמד בריונים שיכלו להתמודד בקלות על אליפות העולם באגרוף במשקל כבד. נראה שג'רי לא סמך על המזל וגיבה עצמו ככל יכולתו. הוא פיזר את היהלומים על שולחני מתחת למנורה הדולקת, כך שאפילו אדם לא מקצועי יכול היה לראות שהסחורה היא איכותית ומליגה ראשונה.
השיעור הקצר שהעביר לי בני ברוקר על סוגי אבנים, איכויות ליטוש ומשקלם לא הפך אותי למומחה מדרגה ראשונה, אך הספיק לי כדי לוודא שלא קיבלתי אבנים מזויפות. אספתי בביטחון את האבנים לתוך שקית פלסטיק שהכנתי והכנסתי אותן עמוק לתוך כיס מעילי. הוצאתי מהארנק צ'ק בנקאי של בנק ברקליס לפקודת ג'רי סמית וכשנראה שהכל הולך להיסגר כשורה וללא בעיות מיוחדות ביצעתי תפנית חדה במשחק. החזרתי את הצ'ק אל כיסי, חייכתי חיוך המזכיר את חיוכו של הזאב מסיפורי כיפה אדומה ואמרתי לג'רי כי הוא יכול לשכוח מהכסף ורצוי שיעוף במהירות רבה מחדרי לפני שאפנה לשלטונות.
תחילה נראה ג'רי נדהם, אולם במהרה שב לעשתונותיו, סימן לשומרי ראשו להקיפני וכשגבי לקיר ומשלושת צדדי אני סגור היטב שאל בנחת רבה (שהפתיעה מעט גם אותי), אם לא כדאי שאחזיר לו את הצ'ק ואשלם לו גם קנס בגובה חצי מהסחורה!
שיניתי מעט את מקומי והצלחתי להדביק היטב את שתי אוזניו בצלצול אדיר לראשו כדי שלא תבלוטנה מעל המותר. למרות ששיניתי את מקומי הצליח אחד הגברתנים להכניס לי מכה חזקה לחיבור שבין הראש לצוואר והרגשתי את ראשי מנסה לזנק מתוכי החוצה. ראשי הסתחרר והתקשתי לייצב את עצמי, כך שנאלצתי להישען על כרכוב האח.
אינסטינקטיבית הצלחתי להתחמק ממכת אגרוף של הגברתן השני, אשר רק שפשפה את אחת מצלעותיי. הכאב הצליח לטהר מעט את ראשי, ראייתי חזרה לתקנה והסחרחורת נחלשה מעט. הצלחתי לבעוט ישירות בסרעפתו של הגברתן השני ושמעתי קול צפצוף כמו קולו של בלון המאבד את כל האוויר אשר אגור בתוכו בשריקה בעת שהתקפל ונפל על רצפת החדר. ידעתי שייקח לו זמן מה לארגן את הנשימה וניסיתי להתפנות לבריון הראשון.
הלז לא הפסיק לטחון את פניי, את חזי ואת ידיי. הפכתי לשק אגרוף והייתי חייב להחזיר את עצמי ממצב התגוננות למצב תקיפה. חטפתי אחת בבטן שקיפלה אותי והפסיקה לשניות אחדות את נשימתי. מייד לאחריה יישר אותי במכת וו וזרק אותי אל הרצפה מחכה לספירת עשר ולניצחון בנוק אאוט! התגלגלתי כדי לחמוק מבעיטה בפרצופי שהייתה מחסלת אותי ותפסתי בשארית כוחותיי את הרגל הבועטת. הוא ניסה להשלים את המלאכה ברגלו השנייה, אך הצלחתי למשוך בחוזקה ברגלו, להוציאו משיווי משקל ולהנחיתו לידי על הרצפה.
בדרכו למטה ניסה למעוך את פני עם שתי ברכיו, אך הייתי זריז בהרבה ממנו, תפסתי בראשו ועזרתי לו להגיע במהירות לרצפת החדר. דפקתי את ראשו מספר פעמים במרצפות הקרות ווידאתי שלא ישוב להכרה לזמן מה. הוספתי לשני בעיטה ברקתו כדי שיקבל מנת שינה נוספת ויכולתי להתפנות אל ג'רי שניסה להתאושש מהדבקת אוזניו. הכיתי את פניו בשתי סטירות עזות עד שהתחיל ליבב, קשרתי אותו היטב לכיסא ושפכתי עליו כוס מים קרים.
קשרתי את ידיהם ורגליהם של שני מרעיו והתחלתי להחזיר לעצמי את מנות החמצן החסרות. הייתי מרוט כמו תרנגולת לפני שהיא מוכנסת לתנור ולמען האמת הרגשתי שהייתי קרוב מאד לגמור את חיי באחת ממזבלות לונדון. שטפתי את פניי במים קרים, שתיתי לפחות חצי ליטר של מים והתיישבתי לפני ג'רי מוכן להתחיל בחקירה.
ג'רי היה קשוח משחשבתי ושלח אותי לכל השדים והרוחות בלשונו הזריזה. זכיתי למנת קללות שאת חלקן לא הכרתי וחלק אחר לא הבנתי, אולם היה ברור לי כי ג'רי לא פוסח על אף אחד מבני משפחתי. כשנגמר לו האוויר ביקשתי לדעת את שם חבריו, שהיו חסרי הכרה ולכן לא יכלו לענות לי בעצמם. ג'רי טען כי כנתין הוד מעלתה הוא איננו חייב לענות לשאלות של נתינים זרים. מתחתי מעט את עניבתו עד שסמקו פניו והזכרתי לו כי במקרה הקל אסגיר אותו למשטרה בעוון החזקת רכוש גנוב ובמקרה הרע פשוט אדאג להעבירו לעולם שכולו טוב.
החשש מהמשטרה היה זניח ולא גרם לג'רי לדבר, החשש לחייו ולחיצה חזקה שלי על אחת מצלעותיו הדאובות הותירה עליו רושם גדול יותר, אך החשש מהכנופיה עדיין היה גדול אף יותר מכך. הגברתי את הלחץ על הצלעות ודאגתי לתאר לו את הנזק הנגרם כעת לריאותיו עקב הלחץ. הסברתי לו באריכות כי לאחר הטיפול בצלעות אתחיל לטפל בקנה הנשימה ואני עשוי להשאיר אותו עם קנה שבור, שהוא חמור בהרבה מלב שבור...
כשג'רי החל לדבר היה קשה להפסיק אותו, הוא השביע אותי שלא אעביר מידע למשטרה והמשיך לדבר ולקלל באותה עת. מתוך בליל דבריו הצלחתי להבין מספר נקודות:
ג'רי איננו קשור ישירות עם שום כנופיה, אלא עם איש קשר אחד.
ג'רי נחשב לבן חסות של הכנופיה למרות שאיננו מכיר איש ממנה.
מדי פעם הוא מתבקש למכור סחורה שמקורה איננו ברור, אך תפקידו איננו לשאול על מקור הסחורה כי אם לדאוג למכירתה דרך מספר סוכנים פעילים.
את הכסף בגין המכירה בניכוי עמלה קבועה הוא מעביר לאותו אדם שהעביר אליו את הסחורה. ההעברה נעשית תמיד במשרדו של איש הקשר בלב הסיטי בלונדון.
הפנייה לבני ברוקר הייתה בהוראת איש הקשר שלו, מעולם לא היה מעלה על דעתו לפנות ישירות לחבר בורסת היהלומים.
היה עליי להשלים מידע חסר נוסף עוד בעת שהותי בלונדון:
א. למצוא את איש הקשר של ג'רי ולנסות להוציא ממנו את המידע הנדרש.
ב. לבדוק מדוע בחרו בבני ברוקר ולא בכל סוחר יהלומים אחר.
הבהרתי לג'רי שהיהלומים הנוספים והכסף בגינם יישארו ברשותי עד אשר אקבל חזרה את הכסף בגין רכישת היהלומים הבלתי חוקיים אשר נמכרו לבני ברוקר בתרגיל העוקץ. הבטחתי לו כי אערב את המשטרה המקומית אם לא אקבל את כספי חזרה בתוך 48 שעות. כמו כן אמרתי לו כי כל פרטי העסקה יושבים בכספת משרדו של עורך דין לונדוני ידוע וכי אם הנ"ל לא ישמע ממני בתוך 48 שעות יפנה למשטרה עם החומר שהעברתי אליו.
לאחר מכן ביקשתי את שמו וכתובתו של איש הקשר של ג'רי, דבר שזיכה אותי במטר קללות חדשות ובהבטחות מה הוא הולך לעשות לאמא שלי. רק לאחר שירק שן שבורה נוספת ולאחר שהבטיח כי יצלוב אותי כמו שנצלב ישו, ינעל לי נעליי בטון כמו שנהגו אנשי המאפייה בניו יורק, יאנוס את מזכירתי ויאכיל אותי מסמרים חלודים, הצלחתי לקבל את שמו וכתובתו של קימבל פרוסט, ייבואן ויצואן מהליגה הראשונה בבריטניה.
בתמורה לזמרתו וקללותיו הבטחתי לו כי לא אקשור אותו לפרשה ולא אמסור אותו למשטרה, ליטפתי את פניו בכת אקדחי כדי שיתעלף מעט ולא ייראה חשוד בפטפטנות ייתר על ידי בריוניו. שפכתי מים על פני הגברתנים, הערתי אותם בעדינות, חתכתי את הכבלים שקשרו את ידיהם ורגליהם, ניקיתי אותם משאריות כלי הנשק שהחזיקו – סכינים ואגרופנים, וביקשתי מהם כי יוציאו את ג'רי מחדרי. הבטחתי להם כי אם ניפגש שנית לא אשאירם בחיים. הם לא היו צריכים הבטחות או דחיפה נוספת, והם גררו את ג'רי ויצאו את בית המלון.
בשתיים עשרה בלילה בדיוק הגעתי לפגישה עם מר קימבל פרוסט במועדון לילה מפואר בשם הגרנדיוזי "החתול הצורח". לאחר שראיתי שמר קימבל מאחר, הרגשתי שנכנסתי למלכודת. יותר מדיי עיניים אקראיות עקבו אחריי במקום לעקוב אחרי הופעת זמרת צעירה ויפה ששרה על הבמה בכישרון ובחן רב.
וידאתי שה- 38 נמצא בנרתיק הכתף ומוכן לפעולה והתחלתי לבחון אפשרויות נסיגה מהמקום. החלטתי לצאת מהיציאה האחורית, לתפוס מונית חזרה למלון ולבדוק עם מר קימבל מה השתבש. לא הערכתי כראוי את יריביי והדבר עלה לי כמעט בזעזוע מוח. נהג המונית שלף אקדח ותקע אותו בצווארי. לאחר מכן בלם את המונית ואפשר לנוסע נוסף שהמתין לצד הכביש לעלות על המונית בכסא מאחורי. מייד כשהתאים הלז את ישבנו למושב האחורי פוצץ את ראשי עם כת אקדחו ושלח אותי למנוחה ארוכה.
כשהתעוררתי לא ידעתי היכן אני, מה השעה ומה אני עושה ליד קבוצת עכברושים שהסתובבה סביבי כמו סביב ארוחה דשנה, התקרבה והתרחקה כדי לבחון אותי ולבסוף גם ניסתה לנגוס חלקים עסיסיים מפרצופי. ניסיתי להזיזם מפניי אך במהרה חשתי שידיי ורגליי כפותות ויכולת התנועה שלי מוגבלת מאד.
ראשי כאב, עיניי בקושי נפקחו ופניי היו נפוחות ממהלומות או אולי מנפילה לא זהירה עליהם. חשתי כי אני בתנועה, אולם לא הצלחתי להבין על מה ולהיכן. צחוק מעושה ועצבני הסב את תשומת ליבי והבהיר לי כי אינני בודד בחדר. הדמות שישבה באפלה במרחק מה ממני גיחכה על ניסיונות השחרור הכושלים שלי ועל נסיונותיי הכושלים להרחיק את העכברושים מגופי עוד יותר.
"בולי, הוא מתעורר" צעק לחברו. בולי היה קרוב ממה שתיארתי כי בטרם עברה שנייה נפתחה הדלת ולנגד עיניי הופיע "סוס יאור" בגודל של מכונית, לפחות שני מטר גובהו ו- 140 ק"ג משקלו. בולי התקדם בקלילות דובית לעברי, גירד אותי קלות בקצה נעלו והוציא ממני מעט אוויר. אחר כך רקק לכיווני ואמר "אני מתכונן לדובב אותך ואין לי כוונה לאבד על כך הרבה זמן".חשבתי במהירות והחלטתי כי למען שלום הקרקפת ושאר איבריי שעדיין תפקדו, אנסה לדבר ולמכור להם מידע שיראה מהימן.
בולי גרר אותי בקלות לכיוון החדר השני, שהיה מואר, כשהוא מכוון אותי לכיוון כסא שנמצא במרכז החדר. הבנתי שאנו שטים בלב ים, או ליתר דיוק בלב התמזה החוצה את לונדון. הגורילה הושיב אותי בכוח על הכסא שנטה להתפרק ממשקלי ויותר מכך מהכוח האדיר שבו הנחית אותי עליו. את חיים חברו ששמר עליי קודם בעת שהייתי חסר הכרה הושיב מולי עם אקדח טעון והוא בקלילות חתך את החבלים שכבלו את ידיי ורגליי, כמו רק קיווה שאנסה לברוח והוא יוכל להפעיל את כישוריו ולמעוך אותי בהנאה.
בולי שאל אותי אגב אם אני יודע מה קורה לאנשים הנכנסים לסכסוך עם הכנופיה. לא טרחתי להשיב וספגתי שתי סטירות שזעזעו את ראשי מצד לצד והוציאו אותי לדקה מריכוז. הבנתי שעליי לספר משהו באם ברצוני להישאר כיחידה אורגנית מתפקדת אחת. חזרתי שנית על סיפור העורך דין הלונדוני, אך בולי קטע אותי ואמר כי שמע את הסיפור כבר מאחד מחבריו והוא מתכונן לטפל בעורך הדין בנפרד, מאוחר יותר.
הבנתי שאני חייב להימלט במהירות האפשרית. גזר דיני נחרץ כבר מזמן וכל מה שהם צריכים זה לדלות ממני את המידע החסר להם ולהבין מה אני יודע, מה אחרים יודעים ואילו פרצות עליהם לסגור כדי לא לפגוע במערכת.
בולי התקרב אליי שנית כדי לחזור על תרגיל הסטירה שעבד היטב קודם. ברגע שחצץ ביני ובין חיים והאקדח ניסיתי לזנק מהכסא אל כיוון החלון. בולי בלם אותי בקלות, אך תוך הרמת ידיו חשף את הבטן התחתונה ואני תפסתי במבושיו, לחצתי עליהם, וכשהוא צורח ומתפתל מכאבים זינקתי אל החלון, קפצתי דרך שמשת הזכוכית אל הסיפון התחתון, תוך כדי פציעת ידי השמאלית וכמה חתכים בפרצופי. לא המתנתי לתגובה, ומהסיפון קפצתי ישירות אל מי הנהר הקרים וצללתי מספר מטרים כדי להתרחק ממטר כדורי האקדח שנורו אחריי. עברתי מתחת לספינה אל צידה השני החשוך ומשם שחיתי לכיוון הגדה הקרובה.
הגעתי תשוש ורועד מקור, אך על שתי רגליי. נאספתי על ידי עוברים ושבים שהזעיקו ניידת משטרה ובמהרה מצאתי עצמי תחת שמיכה חמה בחדר חקירות משטרתי. משאומתה זהותי על ידי השגרירות הישראלית ניסו להבין איך הגעתי אל מימי הנהר באמצע הלילה. כיוון שלא היה לי חשק לערב אותם במידע כל עוד לא השגתי את יעדי, סיפרתי להם כי הותקפתי ונשדדתי על ידי שני בריונים ותוך כדי מאבק נזרקתי למים. כיוון שלא דווח על שום אירוע חריג באזור וכיוון שלא יכולתי ולא רציתי לזהות את תוקפיי, החליטו לשלוח אותי לדרכי.
הנחתי כי חצי מחברי הכנופיה בלונדון נמצאים כעת בעקבותיי, היה ברור שיש מארב ליד המלון שלי וכי כניסה לשם תהיה כרטיס לכיוון אחד בלבד. נשאר בכיסי כסף רטוב, שהתייבש מעט. ניסיתי לאוורר אותו מעט והצלחתי להשמיש אותו כך שיכולתי להשתמש בו לצרכיי הרבים. נכנסתי לתא טלפון ציבורי והתקשרתי אל בית המלון, הוריתי להם לארוז את חפציי במזוודה ולשומרה ליד הדלפק. הודעתי לפקיד כי בתוך שעתיים יגיע אדם בשמי עם תשלום בגין ימי שהותי במלון ועם מכתב הנושא את חתימתי.
מצאתי נהג מונית ושילמתי לו בנוסף לדמי הנסיעה גם 50 פאונד עבור הטיפול במזוודה. סיכמתי עמו כי יפקיד את המזוודה בתא בשדה התעופה הית'רו ואת המפתח יעביר למסעדה בשדה התעופה שבעליה חבר טוב שלי. שכרתי חדר במלון קטן בדרומה של לונדון והתקשרתי ממנו אל ג'רי.
השיחה הפתיעה את ג'רי ונדמה שלשונו נדבקה לחיכו, הוא גמגם מעט והתעשת. אמרתי לו כי את החלפת היהלומים הגנובים בכסף נעשה בסניף בנק הפועלים של לונדון מחר בשעה חמש אחרי הצהריים. אתה תגיע לבנק עם מזומן, או צ'ק בנקאי על סך 750,000 פאונד ואנוכי אגש לכספת ואביא את היהלומים. ומי ערב לי כי לא תערב את המשטרה שאל ג'רי?
אין יותר ערבויות, תצטרך להאמין לי. אני משוכנע שאנשים שלכם יעקבו אחרי תנועותיי בעת כניסתי ויציאתי מהבנק, אולם אם הכל יעבור כשורה, אתה תקבל חזרה את היהלומים שרכש מר ברוקר וכן את היהלומים שהחרמתי ממך. אני אקבל את הכסף ששילמנו וכך ניפרד לשלום אחד מהשני, אמנם
לא כידידים, אולם לפחות כאנשים המעריכים אחד את השני אשר השלימו עסקה ביניהם.
ג'רי ביקש כי נרד יחד לחדר הכספות ונעשה את ההחלפה במקום. הסברתי לו כי חדר הכספות
מצולם עשרים וארבע שעות ביממה ותמונתו עלולה להיות לו לרועץ בעתיד.
או קיי אמר ג'רי, אני אעביר העברה בנקאית לחשבון שתתן לי וכשתראה את כניסת הכסף תעביר אליי את היהלומים, אולם אלוהים עדי אמר לי, אם תעלם עם היהלומים לאחר העברת הכסף נמצא אותך בכל מקום בעולם.
סיכמנו, העברתי לו את מספר החשבון של ברוקר מלטשים בבנק הפועלים בלונדון וחיכיתי לאישורו של בני ברוקר על כניסת הכסף לחשבון.
למחרת בבוקר הודיעני בני כי הכסף הועבר במלואו, התקשרתי לג'רי וקבעתי אתו פגישה בצהרי היום בבנק ובתוך שעתיים הושלמה העברת ובדיקת היהלומים על ידו.
הספקתי לעלות על טיסת הערב לתל אביב כשברור לי שהסיפור הזה אולי נגמר, אך המאבק שלי
בכנופיה כנראה מצפה לפרק נוסף.
נחתתי בשדה התעופה בן גוריון לפנות בוקר ופיניתי את היום הקרוב לשינה ומנוחה.
הגעתי למשרדו של בני ברוקר אחרי הצהריים ודיווחתי לו בפרוטרוט על השתלשלות האירועים.
הזהרתי אותו כי קיים בארגונו מדליף ויקשה עליי לאתרו ללא המשך עבודתי איתו וצוות החברה.
סיכמנו על שיחה נוספת בה אעלה את הסיכונים והסכנות בהן נמצאת חברתו בהתאם לחששותיי.
פרק שלישי – מי אתה מר אורגד?
למחרת קמתי כרגיל בשש בבוקר, יצאתי אל שפת הים לריצה קלה ולאחריה שחייה. חזרתי הבייתה בתום שעתיים נקי ורענן ורעב כמו שד טסמני.
נכנסתי למסעדה סמוכה לטרוף ארוחת בוקר קלה והתחלתי לשחזר את החוויה הלונדונית.
הצלחתי במזל רב ובמאמץ אדיר לחזור בשלום מלונדון, אולם היה לי ברור כי עליי לשפר כמה מהמיומנות שלי שנטיתי (כמו כל אדם עסוק) להזניחן. הערנות שנרדמה מעט, הכושר הפיזי שלי שבטחתי בו וכמעט הכזיב ואומנות המלחמה שהחלידה מעט. החלטתי לחזור לאימוני קרב מגע וקרטה מחד ולהחזיר את הכושר הגופני למצבו האופטימאלי. כמו כן היה עליי להשתפר בצד המנטאלי כך שניהול שיחות, משאים ומתנים ואו סתם החלפת מבטים עוינים ומאימים יבואו לי בצורה טבעית יותר ופחות מאולצת.
היה נהיר לי לחלוטין כי הפרשה הזו היא רק מבוא, או פתיח לסדרת התנגשויות עתידיות בין הכנופיה לביני. היה ברור לי כי מבחינתם הפכתי סיכון, או כפי שאומרים האנגלים "קוץ בתחת", ועליהם יהיה לטפל בי כדי למנוע הפרעות עתידיות מחד ופגיעה בשמם הטוב, כבלתי מובסים, לא על ידי כנופיות מתחרות ולא על ידי שלטונות החוק מאידך.
אסור היה לי להיכנס לרגיעה, ברור לחלוטין כי במהרה יעלו על עקבותיי וישלחו אחריי את מיטב אנשיהם המקומיים ואולי אף מתנקשים מחוץ.
התקשרתי אל משרדי כדי להודיע לאביבית ששבתי וכדיי להיכנס חזרה למעגל פגישות העבודה.
ביקשתי כי תזמן את העובדים לפגישת צוות בשעה 19:00 במשרד, כדי שאוכל לעדכנם ולהחזיר את המשרד למצב עבודה תחת כוננות וערנות.
ביקשתי כי תקבע לי פגישת עבודה עם בני למחרת במשרדו וכי תדביק את רונן לזנבי כעוקב סמוי, כדיי שיוכל לאתר ניסיונות סיכול ממוקד נגדי.
קבלת הפנים במשרד הייתה חמה מהרגיל, פניי המצולקות ומספר תפרים על לחיי העלו את סקרנות העובדים, אך אני סירבתי לעדכנם עד לפגישה המתוכננת בערב.
בשבע בערב בדיוק נפגשתי עם הצוות המצומצם של המשרד ועם שני חוקרים פרטיים שעבדו עימנו מעת לעת ואשר החלטתי לשתפם בפעילות החדשה.
סיפרתי להם באופן כללי על התיק שקיבלנו, על החשדות שאומתו ועל המאבקים שעברתי נגד מספר מחברי הכנופיה הלונדונית ועוזריהם מישראל.
"המשרד שלנו עלה ליגה והוא נלחם כעת בפשע המאורגן הבינלאומי, על כורחנו נכנסנו אולם איננו מתכוננים לסגת למרות הלחצים והקשיים".
ביקשתי מכל מי שחושש שיודיעני עד מחר ואדאג להחליפו עם פיצויים כאילו פוטר.
נעמוד בקשר עם המשטרה כשנידרש, אך רוב העבודה תיעשה על ידי המשרד עצמו. צוות החוקרים יגדל בהתאם לדרישות והוא יתבסס על יוצאי יחידות קרביות מאומנים ומוכשרים.
נפרדתי לשלום מכולם, ראיתי אותם מעכלים באיטיות את המידע וידעתי שאיש מאנשיי לא ינטוש את הספינה.
הגעתי לפגישה עם בני ברוקר בעשר בבוקר כמתוכנן, אך שלא כמתוכנן פגשה אותי פצצת סקס בשמלה לבנה אשר מוצאה התימני בלט עם עוד כמה תכונות נוספות שבלטו היטב גם הן.
היה לה זוג עיניים שחורות לוהטות מזן נדיר, שער שחור כפחם יורד בגלים מטה, חזה גבה גלי שעמד בכבוד בפני כל חוקיי הכבידה ללא עזרים, רגליים ארוכות וחטובות וחיוך שהבליט שיניים צחורות המתאימות לפרסומת חוצות.
אינני נוהג להתבלבל מחתיכות בדרך כלל, מאחר ומה שיש לי למכור לא נופל מהסחורה שלהן.
שמונים וחמישה ק"ג המפוזרים היטב לאורך 185 ס"מ, גוף שרירי וחזק ופרצוף נאה הצליחו לשכנע בעבר מספר נשים כי אינן עושות מקח טעות כשהן יוצאות איתי.
עסקנו כחצי דקה בהתבוננות ובהתרשמות הדדית עד שהזמינה אותי לשבת וביקשה שאמתין לבני ברוקר. אינני נוהג להמתין הרבה לפגישות, זמני יקר, אני מכבד אנשים ומופיע לפגישות בזמן ומצפה שיכבדו גם אותי, אולם הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולנהל שיחת חולין קצרה עם תמר.
שאלתי איך זה שלא הייתה לי הזכות להכירה בפגישתי הקודמת עם בני והיא ענתה בחן כי למר ברוקר שתי מזכירות ואתרה מזלה ובפגישה הקודמת קידמה את פניי המזכירה הבכירה.
החלטתי להמר על כל הקופה והזמנתי אותה לקפה בשעה שמונה בערב. זכיתי בהימור וסוכם שאאסוף אותה מביתה בשעה שמונה ונצא למסעדה.
מר ברוקר נראה מחויך ומרוצה כשנכנסתי למשרדו. הוא לחץ את ידי בחום ואמר כי חשש בפגישה הראשונה בינינו, אך מהר למד כי אני סוס מרוץ משובח שכדאי להמר עליו.
מר ברוקר קיבל את כספו חזרה, שמו לא ניזוק לא בישראל ולא בבריטניה וכל הוצאותיו היו שכרי הצנוע והוצאות המבצע המורכב. הסיכונים שלקחתי על עצמי היו נהירים לו. הוא הופתע מרמת התחכום של הכנופיה ומיכולתי למצוא את נקודות התורפה המעטות שלה ולנצל אותן לטובתי כדי להחזיר את הכספים חזרה.
גם אני הייתי מרוצה - נשארתי בחיים, קיבלתי שכר הוגן והגון בתמורה למאמציי, השלמתי את המשימה שהוטלה עליי וזכיתי להמלצות חמות ולקידום מעמדו של משרדי בענף היהלומים.
סיפרתי לבני על חששותיי וחשדותיי כי הוא מועמד לסילוק מניהול חברתו ואולי אף לסילוק מוחלט מהחיים על פני כדור הארץ. ראיתי את פניו נדרכות, את עיניו מצטמצמות ואת גופו נדרך. אחרי הכל לא בכל יום יושב אדם ומאזין לחוקר מקצועי המדווח לו על סכנה מוחשית לחייו. אמרתי לו כי עליו לחפש היטב בין ידידיו, כי את שונאיו כבר למד להכיר מזמן.
אני מניח שמישהו מתוך המערכת הקרובה שלך העביר עליך מידע מדויק, פעולותיך, הרגליך תנועותיך ובמיוחד את תכנית ביקורך האחרון בלונדון.
לעניות דעתי מעט מבין עובדי המשרד היו מודעים לכל מהלכיך. אם תצמצם את הרשימה תמצא בה את מזכירותיך ואת מר משה אורגד. למזכירותיך לא תהיה שום טובת הנאה מפרישתך מהענף ואו סילוקך המוחלט לארץ שכולה טוב ולפי כך חשדותיי נופלים על שותפך משה אורגד. למיטב ידיעתי והבנתי, אמרתי, הוא היחיד שעשוי לזכות מפירות הבאושים שינבעו מסילוקך!
ביקשתי ממנו שייתן לי רקע נוסף על משה אורגד, על מצבו הפיננסי, על רכישת המניות בחברה ועל חלוקת העבודה ביניהם.
בני סיפר לי כי משה הוא איש פיננסים ותיק ידוע ומוכר היטב בשוק הכספים בארץ. לא היה לו שום רקע בענף היהלומים. את כל הידע שלו בענף רכש בעשר השנים האחרונות מאז שהשקיע ורכש 25% ממניות חברת היהלומים המשפחתית שלנו.
אני עוסק בניהול השוטף והמקצועי ואילו משה עוסק בניהול הפיננסי של העסק, מימון עסקות גדולות ובניית קווי אשראי אצל ספקי חומרי גלם בענף.
לאחרונה מסרו לי חברים תל אביבים כי משה הסתבך בעסקה פיננסית פרטית גדולה ונקלע לקשיים כלכליים ניכרים וכי ניכרת עצבנות רבה במעשיו ובהתנהלותו היום יומית.
לא בדקתי את הסיפורים והתייחסתי אליהם כדברי רכילות, מה גם שמערכת העבודה השוטפת בינינו לא נפגעה והמשיכה לתפקד כהלכה.
התבקשתי על ידי בני לחקור את משה ואת סביבתו, את מצבו הפיננסי ואת קשריו החברתיים.
סיכמנו על עלויות החקירה וכיוונה וכן קבענו פגישה שבועית לדיווח על ההתקדמות בנושא.
ביקשתי מבני כי יפקח עין על עצמו, ישנה מעט מהרגליו, וכי לא ייצא לבדו לפגישות או לאירועים חברתיים. הבהרתי לו כי יש לנו שתי אפשרויות לניהול החקירה: העברת כל המידע שבידינו למשטרה והגשת תלונה רשמית.
חקירה סמויה על ידי משרדי, על סיכוניה ויתרונותיה.
בני בחר להמשיך באפשרות השנייה.
נפרדנו לשלום ויצאתי ישירות למשרדי כדי לארגן מחדש את כל הצוות בהתאם למטלות החדשות שקיבלנו עלינו.
הטרידה אותי מאוד המחשבה על הקשר הסמוי שבין הכנופיה לבין המלצתו של משה אורגד לבחור במשרדי כמשרד המטפל בשוד היהלומים. משהו דגדג בעורפי וכשמשהו מדגדג בעורפי אני יודע שהוא ימשיך להציק לי עד שאמצא את התשובה.
במהלך הערב התברר לי שתמר היא אקזמפלר מיוחד.
היה לה תיאבון של שני גברים רעבים יחד לאחר יום עבודה מפרך. היא פירקה בקלות דג לוקוס גדול בשלמותו עם כל התוספות, שתתה לרוויה שתי כוסות בירה של חצי ליטר כל אחת ובהמשך במקום להתפנק על כורסה, או במושב האחורי של הרכב שיכורה, היא הצליחה להחזיק בי במשך שעתיים רצופות על רחבת הריקודים, כשהיא שמה ללעג ולקלס כמה מההבנות שלי על גמישות וכושר גופני. הגענו לביתי לפנות בוקר ואת ההמשך אינני מתאר מטעמי צנעת הפרט.
נרדמנו באפיסת כוחות וכשהתעוררתי בצהרי היום מצאתי במיטה לידי פתק גזור בדמות אישה: "אני מתנצלת שהייתי חייבת לעזוב מוקדם, אולם כפי שאתה יודע, מר ברוקר לא אוהב איחורים לעבודה ואני מאד אוהבת את מקום עבודתי. אשמח להיפגש עמך לשישי-שבת הקרובים.
אוהבת – תמר"!
על שמשת הרכב מצאתי פתק נוסף:
"לא היה לי זמן לביקור חברתי הבוקר, אולם אני מבטיח לערוך אותו בהקדם.
לא שכחתי – צ'ארלי"!
הגעתי למשרדי ואספתי את הצוות לשיחת עדכון.
היה עליי לבחור באחת משתי דרכים: או להחליף דירה מעת לעת ולהיות נרדף כל חיי, או להציב שמירה סמויה על הדירה ועל המשרד ולצאת למרדף אחרי הכנופיה.
בחרנו בדרך השנייה!
התקשרתי למשרד החקירות המתחרה של דרור שמוקלר וביקשתי מדרור לתאם עמי פגישת עבודה בדחיפות. תיאמנו למחרת בבוקר במשרדי.
כמות העבודה שנכנסה למשרדנו בחודשים האחרונים "גבלה בפלילים" והייתה גדולה כפליים מיכולת מצבת העובדים הנוכחית לשאת. היה עליי להגדיל בדחיפות את מצבת העובדים, להקטין את כמות התיקים שהמשרד מטפל וזאת כדי לא לפגוע באיכות השירות של המשרד ובמוניטין שצבר תוך זמן קצר יחסית. ביקשתי מאביבית שתפרסם מודעת ביקוש לעובדי חקירות בעיתונים הראשיים, ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט.
במקביל החלטתי להציע לדרור שיתוף פעולה במספר נושאי חקירה, להעביר אליו מספר תיקים חדשים שעדיין לא נגענו בהם (אם ירצה בכך) וזאת עד להתאמת מצבת העובדים להיקף העבודה.
ביקשתי מאביבית להיכנס אליי לשיחת עבודה כדי להכין תכנית עבודה מפורטת למשרד ותכנית עבודה פרטנית לכל עובד.
ביקשתי ממנה להצמיד חוקר סמוי למשה אורגד, שיכנס לתוך נעליו בתחומים הפיננסיים, המשפחתיים והחברתיים ויעקב אחרי כל צעדיו ופגישותיו.
כמו כן ביקשתי ממנה כי תצמיד לבני ברוקר שומר ראש מטעמינו שילווה אותו לכל פגישותיו מחוץ למשרדו ושיפקח עין בעקיפין על כל פעולה חשודה בחברת היהלומים.
בנוסף ביקשתי מאביבית שתבדוק את תאריכי השחרור של אנשי הכנופיה שעדיין שהו במאסר ואת תנאי השחרור של המשוחררים הנוכחיים (צ'ארלי ודוד).
ביקשתי מאביבית שתתאם פגישה עם מזכירתו של דרור שמוקלר על מנת לתאם את העברת תיקי החקירה החדשים בנושאי גירושין, מעקבים בין זוגות וסכסוכים אזרחיים למשרדו של שמוקלר תמורת עמלה מקובלת. כמו כן, ביקשתי ממנה לקבל מעתה למשרדנו רק תיקים כלכליים ופליליים.
ביקשתי בנוסף כי תשכור עבורי דירת מסתור קטנה על שמה, אשר אוכל להשתמש בה בעתות משבר. ביקשתי כי אף אחד במשרד לא יידע על הדירה וכי מפתחות הדירה יימצאו בידה ובידי בלבד.
למחרת נפגשתי עם דרור שמוקלר ועדכנתי אותו (ללא כניסה לפרטים מיותרים) על העומס הגדול שבו עומד לאחרונה משרדנו. ביקשתי שיקצה מעקב ושמירה סמויה על דירתי וכן שני אנשי שטח למעקב שקט על משרדי. ביקשתי צילומים, רישומים ודיווחים על כל תנועה חריגה סביב. ביקשתי כי מזכירתו תתאם עם אביבית קבלת תיקים חדשים ממשרדנו. סיכמנו את נושא התשלום ונפרדנו.
סוף השבוע התקרב וחשבתי לעצמי כי אוכל לקחת מעט הפוגה מהטיפול הרצוף בענייני משרדי וכי אוכל להקדיש מעט זמן לתמר.
תמר של הערב הייתה יפה בהרבה מתמר של אמצע השבוע. אולי הגעגועים, אולי הדמיון הפורה שלי שעבד שעות נוספות ואולי השמלה הלבנה שהלמה את גזרתה עד שהכאיבה לעיניי.
משכתי צפונה לכיוון בר שקט שהכרתי בהרצלייה פיתוח, אולם עוד לפני שיצאנו מתחומי תל אביב הבחנתי במכונית העוקבת אחרינו וכדי לוודא שאינני הוזה, משכתי ימינה לכיוון גני התערוכה ומצאתי דבוקות מאחורי שתי מכוניות טויוטה עם גזרה ספורטיבית בת שתי דלתות.
תמר טרם חשה בדבר וכיוון שלא מסרתי לה את שם הבר שאליו אנחנו נוסעים המשיכה ליהנות מהנסיעה ומהמהירות הגוברת. כשמד המהירות דילג על מאה ושלושים וצרימות הצמיגים בסיבובים החלו להעלות אצלי את הדופק, הבחינה תמר שמשהו איננו כשורה ושאלה בציניות אם נכנסתי למרוץ? הסברתי לה כי שתי מכוניות נדבקו אלינו לישבן ואינן מרפות וכיוון שאינן לפי טעמי, אני מנסה לנער אותן מעליי.
החלטתי להשתעשע מעט והורדתי את המהירות לשמונים, עצרתי ברמזור מול הכפר הירוק ונתתי למספר נהגים עצבניים לצפור לי כשנדלק הירוק ואני נשארתי תקוע.
כשהתחלף הירוק לכתום זינקתי, טויוטה אחת זינקה אחריי באדום, אך השנייה נאלצה לבלום בחריקה. פניתי ימינה לכיוון כביש גהה והגברתי את המהירות. בצומת מורשה המשכתי ימינה כשהטויוטה איננה מפגרת הרבה אחריי, עברתי במהירות על הגשר מעל כביש רמת גן פתח תקווה והמשכתי דרומה. בתחנת הדלק הקרובה שהייתה כמעט ריקה עקב ערב שבת, משכתי ימינה, עצרתי בחריקה, חוסם את הכניסה למכונית הטויוטה שעצרה בחריקה גם היא. צ'ארלי לא ידע מאיפה זה בא לו כשהצמדתי את השלושים ושמונה לראשו. הוריתי לו לצאת מהמכונית עם שומר ראשו. הבריון ניסה לשלוף ונאלצתי לירות בכף ידו. צ'ארלי שמט את אקדחו לרצפה והחל למלמל.
שני מתדלקים המומים נכנסו למכוניותיהם וברחו כל עוד נפשם בם, המתדלק שנשאר חשב שהוא רואה מערבון וכמעט מחא כפיים. אספתי את האקדחים של צ'ארלי ושומר ראשו, הצמדתי את פניי לפניו של צ'ארלי ואמרתי לו כי למזלו הטוב הוא נשאר בחיים מאחר ויש יותר מדי עדי ראיה שעלולים לסבך אותי בחקירות מיותרות. אולם המלצתי לו כי בניסיון הבא שלו לפגוע, או ללכוד אותי כדאי שיגיע עם משוריין צמוד או עם רכב של חברה קדישא. את צפירות המשטרה כבר שמעתי מרחוק. ידעתי כי צ'ארלי לא יתלונן ועדויות המתדלק תהיינה לא ברורות עקב החשיכה. עליתי על הכביש המחבר את גהה לכביש 6 והמשכתי צפונה עד נתניה.
כיוון ששנינו היינו נרגשים מדי מכדי לבלות, שכרתי חדר במלון, הזמנתי בקבוק שמפניה והעברנו ערב זוגי נעים.
למחרת בבוקר המשכנו לכנרת, שכרנו מלון בטבריה ונסינו להתערבב בהמון הנופשים.
תמר הייתה מתוחה, ונראה שסוף סוף הבינה במה אני מסובך ובמה היא מסתבכת אם היא ממשיכה בקשר הזוגי אתי.
עדכנתי אותה בארוחת הצהריים והסברתי לה כי אם היא מחליטה להישאר במקום עבודתה הנוכחי, היא חייבת לדעת כי הבוס שלה ומקום העבודה שלה קשורים חזק (שלא מרצונם) בעולם הפשע וכי כל צעד שלה מעתה ועד פתרון הבעיה יהיה קשור בצורה זו או אחרת בעולם התחתון!
הסברתי לה כי בני ברוקר מסובך מעל ראשו עם הכנופיה הלונדונית ושלוחתה הישראלית וכי משה אורגד עלול להיות איש הקשר של הכנופיה, ולפי כך יש לנהוג משנה זהירות בכל שיחה עמו. אני נבחרתי על ידי חברת ברוקר לאבטח את החברה בכל פעולותיה השוטפות בארץ ובחול ולנסות לנתק אותה מהקשר המסוכן עם עולם הפשע.
המשכתי ואמרתי כי עליי לאתר את חברי הכנופיה המתנכלים לחברה בארץ ובחול, לנטרל אותם ולדאוג לשלומו האישי של בני ברוקר לאורך כל שעות היום. משמעות הדבר היא שכל מי שקשור בי נמצא ברמת סיכון גבוהה.
סוף השבוע בכנרת היווה את כור ההיתוך במערכת היחסים שבין תמר לביני.
כל המסכות נפלו, תמר למדה עליי כמעט הכל, על עברי הצבאי, על עברי בבית הסוהר ועל הקמת חברת החקירות. נראה שההיסטוריה והפתיחות שלי עזרו להחלטתה להישאר בעבודתה כמזכירה ראשית בחברת ברוקר ולהישאר אתי כחברה ושותפה לחיים.
הסכנות הפחידו אותה אך כפי שאמרה לי מספר חודשים מאוחר יותר, החליטה היא שלא לוותר על אנשים וחיים איכותיים ומעניינים בגלל שנאה ופחד.
ביום א' עם חזרתי למשרד, קיבלתי דוח מפורט בכתב מרונן על משה אורגד.
משה אורגד בן חמישים ושמונה, נשוי פלוס שתי בנות נשואות, ארבעה נכדים, מגורים במגדלי דוד המלך בתל אביב, מהמר מושבע ומכור לטיפה המרה.
בכל יום ד' בשבוע נוהג אורגד לצאת אל "בית הקלפים" - מאורה מוסווית בתוך דירה ענקית ברחוב יפת ביפו. המאורה מנוהלת בשקט וצנעה על ידי גברת בגיל חמישים לערך, שניכר בה שהיא נהנית מהכנסה גבוהה המאפשרת לה להשקיע בטיפוח גופה ובגדיה. הגברת הפעילה שלוש נשים צעירות ויפות מראה, לבושות היטב, שידעו לעודד את המהמרים לשתות ולפרוק אנרגיות עודפות.
משה אורגד היה צמוד לאחת מהן ברוב השעות שבילה במאורה. לא נראה שסבל מבעיית תזרים מזומנים ויותר מכך נראה היה שהוא מממן חלק מהמהמרים כשנתקלו בבעיות נזילות עקב הפסדיהם הגדולים. ישנה היתכנות גבוהה שמשה נמנה על בעלי המקום או קשור בהם פיננסית.
קראתי שנית את הדוח והזמנתי את רונן לכמה הבהרות.
רונן אמר לי כי כתב בדוח עובדות בלבד וכי את השערותיו השאיר לדיון בינינו. לדעתו עלינו לאסוף מידע נוסף לפני שנוציא מסקנות.
מידע נוסף משמעו זמן נוסף שלא היה לי. הסתפקתי בדוח ורשמתי לעצמי מספר הערות: על פניו נראה משה הרפתקן והולל, אולם לא כל הרפתקן והולל הוא פושע. כל אדם רשאי להשתמש באמצעים שלו ככל העולה על רוחו ובלבד שאיננו פוגע באחרים, איננו גונב ואיננו עובר על החוק בכל צורה שהיא.
מה שלא נכתב בדוח, אך נראה שקוף למדי, היה חולשתו הגדולה של משה להימורים ונשים צעירות. ייתכן וחולשה זו היא החוליה החסרה לי והיא הקשר בין משה לבין הכנופיה. ייתכן ומשה נתפס ברגע של חולשה (לא היה ברור לי אם זו הייתה חולשה פיננסית או חולשתו לנשים צעירות או אולי שתיהן יחדיו).
מה שברור היה שלמרות הפסדיו הכבדים בהימורים אין משה סובל מבעיית תזרים מזומנים והוא אף משמש כעוגן פיננסי למהמרים אחרים הנתקלים בבעיית תזרים רגעית. גם נקודה זו חייבת בירור נוסף - עודף המזומנים נראה תלוש מהמציאות ויצר אצלי חשד על קשר ישיר עם עולם הפשע.
החלטתי להגיע לביקור ברחוב יפת כדי לחוש את אווירת המקום וכדי להשלים את המידע החסר מהדוח של רונן.
החלטתי להגיע ביום ד' הקרוב כדי שאוכל לעקוב מקרוב אחרי פעילות המקום, קהל המהמרים ובמיוחד ללמוד היטב את פעילותו ופעולותיו של משה אורגד.
יום ד' הצמיח את אחד מימי השרב הקשים והכבדים ביותר של הקיץ. אפילו להקות הציפורים הצווחניות הנוהגות לעוף מעל תל אביב נעלמו לכיוון ההרים. כל מי ששמע את תחזית מזג האוויר מספר ימים קודם ויכול היה לצאת לחופשה באירופה כבר מזמן עשה זאת, וכל השאר ניסו להצטנף בתחומיו של מזגן זה או אחר ודחו את יציאותיהם לקניות ופגישות לשעות הערב המאוחרות.
איבדתי כל חשק לצאת לפעילות בתנאיי החום והלחות הנוכחיים, מה גם שהיה ברור לי כי פעילות תצריך מאמץ גופני ניכר.
נאלצתי להזכיר לעצמי את התרגולים המפרכים שעברנו ביחידה הנבחרת בצבא לפני חמש עשרה שנים, בכל תנאי שטח ובכל תנאי מזג אוויר. זכרתי היטב כי בעת חזרתי מלונדון, כשליקקתי את פצעיי, הבטחתי לעצמי שלעולם לא אזניח יותר את כושרי הגופני והמנטאלי וכי אחזור לפעילות גופנית ומבצעית מלא מהר ככל האפשר.
ידעתי כי פעילות עיקוב סמויה הצורכת עבודה פיזית וכוח פיזי תהיה מעל לכוחם ויכולתם של רוב אנשיי וזאת למרות היותם יוצאי יחידות קרביות, מקצוענים ובעלי תעודות חוקר.
החלטתי להתעשת ולצאת לשטח לבדי. ביקשתי מרונן כי ימתין לי ברכב ואם יראה שאינני חוזר בתוך שעה ו/או יקבל ממני איתות לעזרה, יזעיק אנשים ויכנס גלוי למבנה.
הצטיידתי במשקפת מיוחדת המאתרת חום ויצאתי ליפו לקראת אחת עשרה בלילה.
התחלתי לסקור את השטח סביב לבניין, סביב לשכונה ועד לחוף הים. רציתי לבדוק כי אין קו שני של הגנה על המבנה, מאחר ואחרי הכל כסף רב מתרוצץ במאורה ולא סביר שמשהו ישאיר אותו ללא הגנה כפולה וללא אמצעים נוספים כגון אזעקות סמויות וכדומה.
גיליתי שתי מכוניות מאוישות משני צדי הרחוב אשר לכאורה לא היה שום קשר ביניהן, כשבכל אחת מהן יושבים שני אנשים בדממה מוחלטת, ללא מוסיקת רקע וללא קשר מינימלי ביניהם.
דיווחתי לרונן על מיקומן וביקשתי שיוודא ששום פעילות יזומה לא תצא מהן ללא ידיעתו ותגובתו.
הבניין היה מבנה ערבי ישן, אך משופץ. בקומה התחתונה הייתה מספרה לנשים ולידה בוטיק לבגדי נשים. שתי החנויות היו סגורות בשעות הלילה.
הקומה השנייה הייתה לכאורה דירת מגורים. על הדלת נרשם "גברת הדס יעקובסון" ואני הייתי סקרן להכירה. טיפסתי דרך המרזב מאחור והצצתי דרך חרכי התריסים שהיו מוגפים למחצה.
עין בלתי מזוינת הייתה רואה שולחן אוכל בפינת סלון רחב ידיים, עמוס בכל סוגי פירות הקיץ, בקבוקי בירה מסוגים שונים בכמות שלא הייתה מביישת פאב ומספר מלצרים הממלאים מגשים עם צלחות פרי וקנקני בירה עבור האורחים.
עין מקצועית הייתה מבחינה גם בשולחנות הימורים שהוצבו בפינות האולם, שלידם הוצבו שולחנות מיוחדים עם מגשי פירות ובירה.
ליד כל שחקן נערמו ז'יטונים בערכים של מאה, מאתיים ואלף דולר. סכום ההימור המינימאלי עמד על מאה דולרים, ולא נראה שמשהו מהמשתתפים התרגש מגובה ההימור.
כל השחקנים היו גברים בגילאים שנעו בין 45 ל- 70, לבושים היטב וניכר בהם שהממון מצוי בכיסם.
סביבם התרוצצו שלוש פרגיות נאות, שהמבוגרת בהן לא הגיעה לשלושים ואילו הצעירה נראתה עדיין בגיל העשרה, או התקרבה במאמץ רב לגיל העשרים. הן היו לבושות במינימום הנדרש כדי שלא יוגדרו דוגמניות עירום, אך לא היה נדרש דמיון רב מדי כדי לתאר את המבנה הגיאוגרפי שלהן, שבהחלט היה ראוי לכל שבח.
בחדר צדדי ישבה אישה נאה, מבוגרת יותר, שהייתה מעבירה מדי פעם הוראות תפעול למלצרים ולנערות שכרכרו סביב השולחנות.
בחדר צדדי נוסף ישבו שני בריונים צעירים שהשקיפו על אולם המשחקים באדישות מעושה.
אחד מהבריונים היה מוכר לי, אך לפי שעה לא יכולתי לזהות את פניו וציפיתי בסבלנות שיצא מהחדר לשירותים כדי שאוכל לזהותו בוודאות.
מדי פעם היה נוטל אחד השחקנים הפסקה והיה נעלם בחדר סמוך עם אחת הנערות, פורק שם את אונו, ואחר כך היה יורד על בקבוק בירה ובכוחות מחודשים היה מתנפל על שולחן הקלפים ומשאיר שם את ממונו.
משה אורגד הרגיש בבית, כמעט כמו בעל הבית. מדי פעם צבט אישה צעירה בישבנה ומדי פעם נראה מחזר בצורה פתטית כמו נער מאוהב אחר אחת הנערות.
למרות זאת הוא לא נראה רגוע ושלח מדי פעם מבטים מודאגים אל עבר חדרה של המנהלת וחדרם של השומרים.
בדיוק כמו שדיווח רונן, נראה משה כאדם האחראי על קופת המועדון. מדי פעם התבקש להשלים מזומנים לשחקן זה או אחר שהיה נשאר ללא מזומנים והיה מחתים אותם על שטרי חוב ומעמיד לרשותם הלוואה להמשך הערב. אך מהיכן לעזאזל מגיע הכסף?
איך הפך משה אורגד, איש משפחה, בעל בעמיו ודמות פיננסית מכובדת לקלפן, מהמר וכנראה צינור להלבנת הון של העולם התחתון?
מה המחיר שמשלם משה עבור הנהנתנות ועבור הנזילות המדומה? למי, איך, היכן ומתי הוא משלם? בדיוק כשהשאלות האלו הציקו לי בפעם המי יודע כמה, נצרך אחד השומרים לנקביו ויצא מהחדר בהליכה איטית לכיוון השירותים. ראיתי בבירור את פניו של זילברשטיין, אחד מנעריו של צ'ארלי מהכלא, והאמת שהתחבאה מאחורי הפרגוד טפחה בחזקה על פרצופי.
אם כך, המקום שייך ומנוהל על ידי הכנופיה. בדרך זו או אחרת הפך משה אורגד לכלי משחק בידי הכנופיה, אשר ניצלה את קרבתו לבני ברוקר כדי לנסות לעקוץ אותו ולשדוד את כספו.
אותי הכניסו למערכה בצורה מתוחכמת דרך חברת היהלומים של משפחת ברוקר, כאקט של נקמה על מסכת ההשפלות שעברו בכלא, כשניסו להתנכל לי.
משה אורגד אם כך היה "בובה על חוט" שהפעילה הכנופיה בצורה מעוררת כבוד.
ירדתי לאטי מן המרזב, התקשרתי לרונן ושחררתי אותו. ביקשתי שיגיע מחר למשרד כדי לדון בתיק פעם נוספת.
החום עדיין חנק, אך מזגן המכונית צינן אותי, ניסיתי לראות תכנית טלוויזיה אך התקשיתי להתרכז.
ציננתי את הדירה אך התקשיתי לישון, הפאזל התחיל להתחבר והפספוס שהרגשתי חלף והפך להתרגשות מוכרת וממכרת, כשאני מבין את הקשיים ומתחיל להכין את עצמי לפעולה.
לפנות בוקר הצלחתי להירדם למספר שעות, אך בשבע התעוררתי, קפצתי לחוף הים לשחייה קצרה כדי להגיע בדיוק בשעה תשע למשרד, רענן ומחייך לפגישה עם רונן.
פרק רביעי – מקרה רצח
פתחתי את העיתון ונתקלתי בגווייה! אנשים העוסקים בתעשייה או במסחר מתחילים את יומם במדור הכלכלי. אני ברוב עוונותיי מחפש את מדור הפלילים, כך שמקרי מוות כבר אינם מפתיעים אותי. מיותר לציין שאני מנסה ללמוד בין השורות על פוטנציאל עסקי ולימדתי כבר את אביבית איך לבדוק ולסמן לי אירועים שאנחנו עשויים להפיק מהם תועלת בעתיד.
הגופה שנמצאה כפי שנכתב הייתה של גבר בן 60 והיא נמצאה צפה בחוף גבעת עלייה ביפו.
דייג מקומי מבוהל העלה אותה בחכתו ובמקום ליהנות מבוקר של דיג נעים נאלץ למסור עדות מפורטת במשטרה על מציאת הגופה.
הגופה שטרם זוהתה נשלחה לאבו כביר ואני יכולתי להעביר דף בעיתון.
בשעת חמש וחצי אחר הצהריים התקשר אליי בני ברוקר ומסר לי כי שותפו משה אורגד נרצח וכי הוא נקרא לזהות את גופתו שעתיים קודם לכן. זיהיתי אותו ללא בעיות אמר בני למרות החור המכוער של הכדור שניקב את מצחו, ישר בין שתי עיניו, ושינה את מבנה הגולגולת לחלוטין. המראה היה קשה מאד לצפייה ואני חושש שאסבול מסיוטי שינה בזמן הקרוב.
בדרכי הצינית ניסיתי להרגיעו ואמרתי לו כי החשש שלו מסיוטי לילה הוא החשש המדאיג אותי פחות. "אני סבור הוספתי, כי בזמן הקרוב ינסו לחורר גם אותך ואותי ולפי כך כדאי שתקפיד על סביבה סטרילית בזמן הקרוב". ביקשתי ממנו שלא ייצא מהמשרד או הבית ללא ליווי של אחד מאנשיי. הוריתי במשרד להוסיף אדם נוסף לשמירה סביב ביתו והתחלתי לעכל ולנתח את שינוי המצב שנוצר כעת.
עד השעה חמש אחרי הצהריים ניסיתי לעסוק בחומר שוטף. אביבית ניסתה להקל עליי ומנעה משיחות נכנסות לא דחופות להגיע אל שולחני.
עברתי על הדואר ולא מצאתי בו עניין רב. ביקשתי מאביבית לטפל בו והחלטתי ללכת לנוח מספר שעות לפני שאני יוצא לפעילות לילה.
באחת עשרה בלילה, לאחר מקלחת קרה וכוס מיץ תפוזים סחוט, שמתי את ה- 38 תחת בית השחי, לבשתי ז'קט קל ויצאתי לכיוון כרם התימנים. מזג האוויר לא הצדיק ז'קט אולם ה- 38 כן.
החלטתי לאתר את אחד המודיעים שלי ולדלות ממנו את מירב המידע על מקרה הרצח האחרון.
ידעתי שהמשטרה נוקטת בצעדים דומים, אך שהייתי בכלא תרמה לי מספר מודיעים שהיו ייחודיים למשרדי ואשר יכולתי לסמוך עליהם.
בשעה אחת פגשתי את ג'וקי במאורת סמים קטנה, המכונה קפה ארדיטי.
שלפתי אותו משם בעזרת כמה שטרות של 200 ויצאתי עמו לטיול.
כדי שיזמר חופשי נאלצתי להיפרד מכמה מאות שקלים נוספים, אולם לאחר מכן אף כנרית לא יכלה להשתוות אליו בקולה הצלול.
"חוש הריח שלי אומר כי משהו גדול מתבשל לאחרונה בעיר ללא הפסקה שלנו". הפסקתי אותו בעדינות וביקשתי ממנו שידלג על חוש הריח וימסור לי מספר פרטים בהתאם לשאלות מכוונות שלי.
שאלתי אותו אם הוא יודע מי הבעלים של בית הקלפים והוא הפתיעני בשם של גברת מכובדת, ידועה ומקובלת בתל אביב, המחזיקה ברשותה גם שני בוטיקים וגלריה לאומנות.
אודה על האמת שהופתעתי. שמה של גברת ויסוצקי אכן היה ידוע לכל המי ומי וזכה לכותרות חיוביות, אם בנושאי תרומה לעולם האומנות, אם בהפקת ערבי דוגמנות ואם בנישואיה פעמיים לשניים מעשירי תל אביב, שהשאירו לה כל אחד בתורו את דמם, חלבם ובשרם כדי להשתחרר מקשר נישואין מטריד ומייגע זה.
מעולם לא נוצר קשר בינה לבין עולם הפשע, ואני הקטן למדתי פרק נוסף על טיבם של אנשים: "לעולם אל תהיה מופתע מהיכולת של אנשים להפתיע"!
לשאלתי אם הוא מכיר את זילברשטיין ענה בשלילה, אולם הבטיח כי בתמורה למזומנים ישיג לי עליו מידע עד מחר.
לשאלה נוספת אם שמע על הרצח של משה אורגד השיב גם כן בשלילה והבטיח גם בנושא זה ללמוד משהו עד מחר.
קבענו למחרת בשעה אחת עשרה בלילה ושלחתי אותו לדרכו.
למחרת קיבלתי נזיפה חמורה מאביבית, כשלא התייצבתי בזמן לפגישה עם שני לקוחות פוטנציאליים, שאביבית תיאמה עמם פגישה.
ביקשתי ממנה להתנצל בפניהם, להסביר את העומס הרב שנפל עלינו ולהעבירם כמו כל מקרה דחוף אחר בתחום שבינו לבינה למשרדו של שמוקלר.
הבהרתי לאביבית כי אני הולך לניחום אבלים אצל גברת אורגד ולפי כך אעדר רוב היום מהמשרד.
"אני עם טלפון פתוח, אנא עדכני אותי בכל מקרה דחוף".
השבעה בבית משפחת אורגד נראתה כמו כינוס של המי ומי בתל אביב.
גברת אורגד המומה ושחוחה ישבה בפינת הסלון הענקי. קבוצת חברות וקרובי משפחה ישבו סביבה, בשעה שעשרות לשונות רכיל שטחנו בהנאה את עסקי ועיסוקי בעלה, היו מרוכזות בעיקר במרפסת הבית.
החלטתי כי לפני שאגש להביע תנחומיי לגברת, אתערב בקהל המרפסת ואאזין מעט לניחוחות הרכילות. אם יש מקום בו אוכל ללמוד פרטים פיקנטיים על המנוח אורגד, ודאי שהוא לא בסביבת המנחמים, אלא בסביבת הרכלניות.
מזגתי לי משקה קל ויצאתי להתערבב עם הולכות הרכיל.. חלק מהנפשות הטובות שישבו במרפסת היו מוכרות לי ממדורי הרכילות בעיתון וחלק אחר סתם משך את עיניי בצבעוניותן.
מתברר שחולשתו של משה אורגד לנערות צעירות הייתה ידועה בעיר וכמה מהדוברות (שכבר מזמן אינן תינוקות) אף הבהירו כי לפני מספר שנים הצליחו להדוף את חיזוריו וידיו הדביקות של המנוח.
אף אחת לא דיברה על הימורים ונראה שחלק זה בחייו היה שמור למתי מעט.
לא הצלחתי לדלות מידע חדש אמיתי על משה וכיוון שהסיפורים החלו לחזור על עצמם ולשעמם אותי, התיישבתי בכיסא קרוב לגברת אורגד, הצגתי את עצמי כקצין הביטחון של חברת ברוקר וביקשתי להחליף איתה מספר מילים.
ראיתי כי הגברת איננה מרוכזת ואינה מסוגלת לענות על שאלות וביקשתי את רשותה לתאם עמה פגישה נוספת לאחר השבעה.
בחנייה שלפני בית אורגד פגשתי את רב פקד רונאל ממשטרת הירקון. הכרותינו הייתה שטחית בלבד והיה ברור לי כי אינו מקשר ביני לבין פרשת הרצח. הייתי משוכנע כי עוד אתקל עמו בעתיד יותר מפעם אחת.
"שני כרישים מתקשים להתחלק בגופה אחת, אפילו אם היא יכולה להשביע ארבעה"!
חזרתי למשרד, הזמנתי את אביבית לארוחת צהריים במסעדת דגים וביקשתי ממנה כי תעדכן אותי בכל אחד מהתיקים הפתוחים.
הסיקור היה תמציתי, הרגשתי שאביבית שולטת היטב בחומר ומפעילה היטב את החוקרים.
התנצלתי שנית על חוסר יכולתי לטפל אישית בחלק ניכר מהתיקים וביקשתי עדכון שוטף על כל תיק ושיתופי בקבלת החלטות לפני נקיטת צעדים קיצוניים, בכל מקרה של תיק מורכב ובעייתי.
אחרי הצהריים נפגשתי עם רונן וקיבלתי דיווח על השמירה והליווי של בני ברוקר. לדבריו נערך מעקב צמוד של המשטרה על המשרד ורב פקד רונאל ביקר פעמיים במשרדי החברה. "ספרי החברה נבדקים ויתכן שתשאלנה שאלות על העברות כספים כאלו ואחרות בקרוב.
בני ברוקר הזמין את רואה החשבון וצוותו לענות על שאלות חוקרי המשטרה".
היה ברור לי כי רב פקד רונאל יחבר בקרוב כמה קישורים וכמה שמות ויגיע אליי.
זה לקח לו בדיוק יומיים נוספים לחבר את כל המידע ולהזמינני באדיבות רבה למשרדו הצנוע במשטרת הירקון.
במקום ברכת בוקר טוב חטפתי מטר של צרחות. "ממתי אתה תוחב את חוטמך לחקירות משטרה?
לא זכור לי כי הוסמכת כשוטר, בקושי קיבלת רישיון חוקר פרטי לפני שנתיים. ברור שאינך מתאים לחקירת מקרה רצח"!
חייכתי וביקשתי שינמיך את הטון. "אתה לא תגיד לי איך לדבר אצלי במשרד שאג"!
אם כך אמרתי אני הולך, אלא אם יש לך פקודת מעצר נגדי.
"אני אעצור אותך על שיבוש הליכי חקירה שאג"!
הוצאתי את הנייד והתקשרתי אל עורך הדין סחייק, "אני במשטרת הירקון, במשרדו של רב פקד רונאל והוא איננו מאפשר לי לצאת מהמשרד בתואנות שווא! אבקש אותך להגיש תלונה על הטרדת אזרח, מעצר שווא ואבדן יום עבודה".
רב פקד רונאל עמד להתפוצץ. ביקשתי שנית כי יחזור על שאלותיו בשקט ואז אשמח לענות לו.
מישהו לחש לו משהו על אזנו, אולי על קשריי במשטרה ואולי על הצעקות שלו שהביכו מספר קצינים בכירים. כך או אחרת הוא לגם מכוס המים, התנצל על התפרצותו ושאל לראשונה שאלה אמיתית: "מה הקשר שלך לנרצח ומדוע אנשיך מסתובבים סביב משרד היהלומן ברוקר"?
השבתי לו כי משרדי נשכר על ידי בני ברוקר כחברת ההבטחה של חברת היהלומים ובתוקף תפקידי אני מלווה את כל עסקות הרכש והמכר של היהלומים, במיוחד המורכבות שביניהן ובוודאי שגם רצח השותף משה אורגד נבדק על ידינו.
"איננו תחליף למשטרה, אולם אנחנו חייבים לבדוק אם אין קשר מסחרי, או תחרותי למקרה הרצח".
לא עדכנתי אותו לפי שעה על קשרי הכנופיה והמנוח ועל החשד הסביר שלנו שמשה נרצח בהוראת הכנופיה. כמובן שלא עדכנתי אותו על עוקץ היהלומים שניסו להלביש על בני ברוקר ואשר נכשל ובמאבק הקשה שבינינו לבין הכנופיה, שמזמן כבר איננו קשור רק ליהלומים.
רב פקד רונאל הזהירני שלא לחרוג ממסגרת תפקידי ושלא להיכנס לתחומים פליליים של המשטרה.
נפרדנו לשלום כשאני מבטיח לו לעדכנו ברגע שיהיה בידי מידע חדש.
התקשרתי אל תמר והתנצלתי על שלא יכולתי לשמור קשר תקין בימים האחרונים. שאלתי באם היא יכולה לפנות עבורי את סוף השבוע והיא הבטיחה לחזור עם תשובה למחרת.
בערב יצאתי לפגישה מחודשת עם ג'וקי. הלילה היה חם קצת פחות מאמש, אך הלחות המשיכה להציק. ג'וקי איחר מעט, דבר שאפשר לי לערוך סיבוב קצר סביב המאורה ולבחון היטב את מעט המבקרים. לאחר שמספר ניירות החליפו ידיים לשביעות רצונו של ג'וקי קלטתי את המידע הבא: זילברשטיין איננו חייל פשוט אלא סניף של הכנופיה. הוא קיבל את הקידום עקב שמירה צמודה שסיפק בבית הסוהר לצ'ארלי. זילברשטיין הנו סרסור של שבע יצאניות לפחות בתל אביב ואשדוד.
כמו כן הוא חלק מכנופיית המהמרים המפעילה את בית הקלפים ביפו. שתיים מהיצאניות שלו, אלינה ואדווה, החולשות על דרום רחוב הירקון, מוכרות לי, אמר ג'וקי ועם טיפול עדין ומתגמל ייתכן ותוכל לסחוט מהן מידע נוסף. הגנבתי לכיסו שטר נוסף, שילמתי את החשבון בבר ויצאתי לרחוב הירקון.
את אלינה לא הצלחתי לאתר, כנראה שהייתה עסוקה באותה עת בהבאת פרנסה לביתה, אולם את אדווה זיהיתי בקלות לפי תיאורו של ג'וקי ולפי שחשבה שאני לקוח מזדמן, עלתה לרכבי ויצאה אתי צפונה. כשעזבנו את גבולות תל אביב שאלה באם אני לוקח אותה לביתי והאם אני גר בהרצלייה או נתניה. השבתי שאני רק רוצה לדבר אתה מעט, דחפתי לידה שני שטרות של מאתיים שהם המתכון הבטוח לפתיחת פה סרבן והבטחתי להכפיל את הסכום אם אקבל תשובות ענייניות.
שאלתי היכן אוכל לפגוש את זילברשטיין ונתקלתי במבט מבועת. מסתבר שהבחור איננו נוהג עדינות רבה בעובדות עבורו. הוספתי שטר והבטחתי שלא אקשור אותה עם המידע שקיבלתי.
ראיתי אותה מחווירה ומזיעה ולבסוף פלטה כי הוא גר בדירת מרתף הרשומה על שם צביקה שוורץ ברחוב לילינבלום 26.
החזרתי אותה למקום עבודתה וחזרתי למלון. חניתי במרחק מה מהכניסה, ערכתי סיבוב רגלי לוודא שאין עיניים מיותרות הנעוצות בגבי, ועליתי לישון.
היה ברור לי כי בשמונה בבוקר אמצא את זילברשטיין במיטה, אדם בעיסוקיו עובד בעיקר בשעות הערב והלילה ומטבע הדברים מאחר בשנת הבוקר שלו.
מה שלא היה ברור לי הוא שאמצע את זילברשטיין במיטה בשניים ומה שאף מעט הפתיע אותי היה בן זוגו הצעיר למיטה, שבוודאי לא חגג שמונה עשרה שנה.
הקפצתי אותם מהמיטה, זכיתי למטר ברכות מזילברשטיין, הוריתי לנער להתלבש ולהתחפף, ענדתי אצעדות על ידיו של זילברשטיין מקדימה כדי שיוכל לפחות להשתין בנוחות, נתתי לו לשתות כוס מים קרים והוריתי לו לצעוד בעדינות אל רכבי.
זילברשטיין בקושי זכר אותי מהמאבק בכלא כיוון שנפרד שם במהרה מהכרתו, אולם במהרה החל לקשור את העניינים ועוינותו אליי גברה מרגע לרגע.
תחילה איים עלי בשם הכנופיה ובשם כל המכרים הבריונים שהכיר בעולם התחתון. משראה שאיננו עושה עלי רושם מיוחד ניסה להרים את שתי ידיו המחוברות זו לזו וללפות את צווארי בעניבת חנק.
הדפתי אותו בידי הימנית והמשכתי עם מרפק חד לתוך צלעותיו. עצרתי את הרכב בפאתי הכביש המהיר להרצלייה, הסתובבתי לכיוונו, שלחתי לו ימנית ושמאלית במהירות לכיוון ארובות עיניו, כדי לנפח את פניו ולצמצם את שדה הראייה שלו.
הבטחתי לו מנה נוספת באם ימשיך להתנגד והמשכתי משם לכיוון צפונה. בכביש נתניה דרום פניתי לכיוון מזרח, ולאחר שחציתי את מסילת הברזל ירדתי בדרך עפר אל אחד הפרדסים והחניתי את הרכב.
זילברשטיין התחיל להבין שאינני משחק ושהוא נקלע לצרה רצינית. הבהרתי לו כי הוא יכול לצעוק ולזעוק כמה שירצה, למי שירצה ומתי שירצה, אולם האדם היחידי שמאזין לו כעת הוא אני.
שאלתי על קשריו עם המנוח אורגד, הבהרתי לו כי אם לא אקבל תשובות מניחות את הדעת אקח אותו בעצמי לתחנת המשטרה ואעיד שראיתי אותו בערב האחרון לחיי משה אורגד בדירת הקלפים.
לאחר שהבטיח שוב לנקום בי ובכל מי שקשור בי, ללוש את פני במגרפה כהה, לחתוך את אוזניי במזמרה, ולאחר שתי סטירות לחי שטלטלו אותו היטב והחזירו אותו לשפיות, "פתח האתון את פיו".
תוך קללות ונאצות פלט את שמות שותפיו למועדון ההימורים – "גולש" ההונגרי, יוסי הכושי, תימני יפה תואר שהיה מאהבן של כמה נשים נשואות מצפון תל אביב, חביבי וסימני, זוג תאומים ממוצא פרסי וכמובן בעלת הבית גברת ויסוצקי, המנהלת הכל יכולה.
את שמות הנשים המארחות לא ידע, או לא זכר, כיוון שלדבריו היו מתחלפות מדי פעם וחוץ מזה הן לא לטעמו!.
לדבריו, מסר לצ'ארלי כי מר אורגד הופך לנטל על המועדון באופן התנהגותו הבוטה והתובענית כלפי העובדות והוא עוסק יותר בבדיקת האנטומיה של העובדות הצעירות מאשר בעידודן להביא מהמרים חדשים מחד ושמירת שביעות הרצון והנחת של המהמרים הוותיקים, שהיו משאירים מדי ערב סכומים ניכרים במועדון מאידך.
במספר מקרים, כשאורחים חשקו בנערה שמשה אורגד אימץ לעצמו לאותו ערב, הוא מנע מהם את הנערה ובשני מקרים עזבו המהמרים את המקום ולא שבו.
צ'ארלי הבטיח לי כי יטפל בנושא בהקדם ולתדהמתי למחרת נמצאה גופתו של מר אורגד. אני נשבע לך בהן צדק שלא פגעתי במר אורגד.
נטיתי להאמין לסיפורו של זילברשטיין, הוא פלט אותו עם הרבה זעה ודם.
שחררתי אותו מאזיקיו, הורדתי אותו בקצה הפרדס והנחתי שמסע רגלי קצר לא יהרוג אותו.
לא חששתי מפניו אישית למרות שהיה בנוי היטב, אולם היה ברור לי כי בדרך זו או אחרת נפגש בשנית וקיוויתי שאהיה מוכן לקראתו ולקראת הכנופיה עוד בטרם תעלה עליהם המשטרה.
כשהגעתי למשרד חיכה לי למטה פקד רונאל עם שניים מאנשיו. הזמנתי אותו פנימה וביקשתי מאביבית כי תכין להם קפה וקנקן מים קרים.
המים הקרים היו נחוצים יותר מהר מאשר שיערתי. עוד בטרם נעלה אביבית את דלת המשרד מאחורי גבה פרצו מפיו של פקד רונאל היקר תימרות אש ולהבה.
אני עומד לשלול את רישיון העסק שלך, אני אשלח אותך למעצר בהזדמנות הראשונה שאמצא עליך מעט לכלוך ואתה יודע שבענף שלכם מסתובב ונדבק הרבה רפש, אתה עוד תצטער שהכרת אותי.... אני חושב שאני כבר מצטער עניתי, אולם אם תירגע מעט תוכל לומר לי בדיוק מה אתה מבקש וייתכן שגם אוכל לעזור לך.
איומים היא צורת דיבור שאיננה מקובלת עליי וגם לי יש יכולות וקשרים וידעתי שגם רב פקד רונאל כבר יודע עליהם. אני משוכנע שאתה מסתיר מפניי מידע, אני משוכנע שידעת על ביקוריו התכופים של משה אורגד בבית הימורים ביפו.
התברר שהמשטרה מתקדמת מהר יותר מאשר חשבתי, אולם הצגתי פני תם ומופתע ושאלתי "מה אתה אומר? איש עסקים וחברה כמותו שיעסוק בהימורים? מעניין!"
איתרתי כמה מהבעלים של מועדון הקלפים והם נמצאים כרגע במשרדינו בחקירה, אולם אינני מצליח לאתר בחור בשם זילברשטיין שנעלם הבוקר מביתו ואחד משכניו מסר לי תיאור של רכב המתאים לרכב שלך, ששהה בשעות הבוקר באזור. על איזה אזור כבודו מדבר שאלתי?
על אזור אלנבי ליליבלום, ענה לי רונאל. עניתי לו כי אני עוצר מספר פעמים בשבוע באזור, בשעות הבוקר ,לשתות מיץ גזר בקיוסק סמוך וייתכן ששהיתי שם למספר דקות. אני ממליץ לך בכל לב לשתות מיץ גזר כל בוקר, אולם אינני יודע על מה ועל מי אתה מדבר.
רב פקד רונאל ידידי, אמרתי במרב השלווה שיכולתי לגייס, אנא טפס על עץ אחר, אינני מפריע לעבודת המשטרה וככל שתתקדמו בעבודתכם יש סיכוי שתורידו מלקוחי בני ברוקר את הלחץ המיותר שאתם מפעילים עליו.
חוץ מזה, ביקשתי, אנא תאם פגישות מראש, או שתזמן אותי למשרדך לחקירה ואו שתוציא צו מבית משפט. כידוע לך אני אדם עסוק מאד ועליי להחזיק משרד חקירות גדול המשרת עשרות לקוחות. עליי לשלם הוצאות, מסים ומשכורות לעובדים ולא ייתכן שאבזבז חלק ניכר מזמני על האשמות סרק. התנהגותך והתפרצויותיך עליי לפני עובדיי לא מקובלות עליי לחלוטין!
פרק חמישי – חקירה בצבעים
את יוסי הכושי איתרתי בקלות רבה. הוא היה טיפוס צבעוני ומוכר בכרם התימנים וברמת אביב כאחת. על אף גילו הצעיר היה לו גיליון עשיר בענף הפיתויים של גברות עשירות בגילאים המתקדמים שבין חמישים לששים.
שנתיים קודם לכן הפסיק יוסי לעבוד בהובלות ועבר להתגורר בביתה של גרושה נאה בת חמישים וחמש לערך מגני צהלה, אשר דאגה לכל צרכיו. לאחר כשנה נפרדו דרכיהם בצלצולים ותרועות לאחר שהתברר לגברת כי יוסי שוכב בקביעות גם עם העוזרת וגם עם שתיים מחברותיה לברידג'.
כמובן שיוסי לא נשאר נטול אמצעים, שמו כבר הלך לפניו והוא המשיך להעניק משירותיו בתמורה לשכר הוגן למספר מכובד של נשים מכובדות.
יוסי שכר דירה צנועה אך מרוהטת היטב ברמת החייל ונהג לארח את נשותיו הקבועות בדירתו.
הוא נהג לצאת עם ידועותיו לכרם התימנים ולשכונות הדרומיות של העיר, פעם לארוחה ופעם להופעה, וברוב המקרים כדי לעורר את קנאת חבריו שהמשיכו להרוויח את לחמם בזיעת אפיהם.
דפקתי על דלת דירתו בשמונה ושלושים בבוקר ואת פני קיבלה אישה נאה כבת ארבעים וחמש, עם שיער מכסיף בצדדים, עם חזה בגודל אגרוף ועם חיוך נהדר של קריינית טלוויזיה.
ואז, כשאני מציג את עצמי ומבקש לראות את יוסי, נפקחו עיניי וזיהיתי את אוליביה מגישת תכניות הבידור בערוץ המסחרי של הטלוויזיה.
יוסי נח בשעה כזאת ואני אנסה לעזור לך כמיטב יכולתי. ניסיתי לעקוף אותה תוך הדיפת הדלת, אך היא התעקשה להעמיד את גופה כמחסום ולא אפשרה לי אלא להניפה בקלות על כתפי ולהיכנס עמה לדירה אל מול עיניו המשתאות של יוסי.
הנחתי אותה על הכורסה וביקשתי מיוסי שיקדיש לי כמה דקות מזמנו. אולי השתכנע מהאתלטיות שלי, אולי בקושי התעורר ולא רצה להיכנס לעימות פיזי ואולי לא הזזתי לו כלל, כך או אחרת ביקש מאוליביה שתכין לנו שלוש כוסות קפה לאירוח בסלון.
שאלתי אותו אם איננו חושש משאלות מביכות שלי בנוכחות אוליביה, והוא והשיב בחיוך שעבר עמה כבר את כל המצבים המביכים והיפים בעולם.
יוסי אתה בוודאי מכיר היטב את בית הקלפים ביפו, שאלתי. אכן אני מכיר אותו היטב ואף משמש כאחד ממנהליו, ענה, אולם גל ידידי כבר תוחקרתי ודיווחתי הכל למשטרה ואין לי שום עניין לחזור ולנגן את אותו התקליט בשנית.
סליחה יוסי, אולי התבלבלת, או אולי אינך זוכר שכלל לא ביקשתי את רשותך לתשאול ואם זכור לך אני הוא זה שנכנסתי ללא הזמנה לביתך ואני מתכונן לשכנע אותך לענות על שאלותיי אחת לאחת ואתה רק צריך להחליט אם אתה משתף איתי פעולה באווירה חיובית, או בדרך הכואבת.
יוסי לא היה קטלא קניא והנחתי שהוא יכול להתמודד איתי סבוב אחד בזירה, אך לשנינו היה ברור מי יאבד שיניים ומי יספוג את הנוקאאוט עם צלצול הגונג. רמיזה מחויכת של אוליביה עזרה לו להתעשת ולקבל החלטה ידידותית יותר.
יוסי ידידי, הוספתי, אני ראיתיך מהמר בערב מותו של משה אורגד בבית הקלפים, אני ראיתי אותך משוחח איתו ואף לווה ממנו כסף כשנשארת בלי מזומנים. אני בטוח שנתונים אלו לא דווחו על ידך למשטרה והם עלולים להכניס אותך לתא המעצר לתקופה ארוכה ולא נעימה. לפי כך אודה לך מאד אם תוכל לעדכן אותי בפרטים החסרים לי:
מי הורה לרצוח את משה אורגד?
מי ביצע את הרצח?
מה הקשר שלך לכנופיה של צ'ארלי?
לא ידוע לי דבר על הרצח של משה אורגד. אמנם נוצרו בינינו קשרים בעת ביקוריי במועדון מדי פעם עם גברת עשירה זו או אחרת, אולם היו אלו קשרי עבודה בלבד. לאחר תקופת של שנה בה הבאתי מספר לקוחות חדשים למועדון אף הוכנסתי להנהלת המועדון.
אני מכיר את צ'ארלי כאחד מהבעלים של המקום וכאחד האנשים המפחידים. תמיד כשהסתובב במועדון הייתה הרגשה של אי שקט, חשש וחוסר נוחות. לא היה לי שום קשר אישי איתו ואני תקווה שלא אזדקק אף פעם לשירותיו.
נפרדתי מיוסי לשלום, השארתי לו כרטיס וכרטיס נוסף גם לאוליביה, מי יודע אולי אזכה גם לעבודות בתחום התקשורת.
כשיצאתי וסיכמתי לעצמי את הדברים ראיתי בבירור – יוסי הכושי היה בליין, יוסי הכושי היה רודף שמלות, יוסי הכושי התפרנס בכבוד כג'יגולו, אולם יוסי הכושי בוודאי שלא היה רוצח והתקשיתי גם להדביק לו את החברות בארגון פשע.
גולאש, או בשמו האמיתי פטר קלמן, היה מוכר בתל אביב שנים רבות כסוחר נדלן ולא מן הקטנים שבהם. היה לו משרד מרווח בבעלותו ברחוב אלנבי ושתי מזכירות שידעו להשכיח לו את גילו המתקדם ולהזכיר לו את ימיו היפים.
גולאש כבר ביקר פעם במעשיהו כשהתברר שלא דייק בהערכות העסקיות שעשה ושילם מס על חצי מהן בלבד, אולם מזה עשור ששמו איננו מופיע במדורי הפלילים אלא במדורי הכלכלה בלבד.
ניסיתי להתקשר אליו טלפונית כדי לקבוע פגישה אך נדחיתי בעדינות על ידי אחת המזכירות, דבר שהוביל אותי לדרך הפחות נעימה והיא קביעת פגישה על ידי הצגת עובדות בשטח.
למחרת פגישתי עם כושי נכנסתי למשרדו של גולאש ופניתי בנימוס למזכירה וביקשתי להיכנס לפגישה עמו. היא שאלה אם תיאמתי עמו פגישה וכשעניתי לה בשלילה אמרה לי בקרירות כי מר קלמן איננו מקבל קהל היום ובכלל פגישות חייבות להיות מתואמות דרכה.
הזכרתי לה כי אמש סירבה לקבוע לי פגישה, דחפתי אותה מעט הצידה והתחלתי לשעוט לכיוון משרדו של פטר קלמן. היא נתלתה עלי וביקשה מחברתה לעזור לה לעצור בעדי, כך יצא שלחדרו של מר קלמן נכנסתי כשעל כל אחת מזרועותיי תלויה אישה נאה.
פטר קלמן היה מופתע מהמופע וניסה להרים טלפון למשטרה. דחפתי את המזכירות מעליי, הורדתי את ידו ממכשיר הטלפון ושאלתי אותו אם יש לו עניין שאשאל שאלות עדינות בנוכחות המזכירות, או שהוא מעדיף להזמין אותי לכוס קפה ולשיחה נעימה בארבע עיניים.
פטר רמז למזכירות לצאת, התנצל על הבלגן ושאל: עם מי יש לי הכבוד לדבר? גל ישראלי, חוקר פרטי, השבתי, ואני מודה לך מראש על הקפה.
גולאש היה נרגש והתקשה להסתיר את זעמו. "מה אתה רוצה ממני?", שאל.
אני מתנצל על התפרצותי, השבתי, אולם אילו מזכירתך הייתה קובעת לי פגישה מסודרת לאחר פנייתי הטלפונית, אני מניח שהיינו נפגשים בנסיבות נעימות יותר.
חבל על זמנך היקר וגם זמני איננו נמדד בפרוטות, לפיכך אבקשך להבהיר לי כמה נתונים: במהלך המעקב שלי אחרי משה אורגד המנוח ראיתי אתכם נפגשים במועדון קלפים ביפו.
בבדיקה שערכתי מצאתי שאתה אחד מבעליו של המועדון. אני אניח למשטרה לבדוק את חוקיותו, או אי חוקיותו של מועדון הקלפים. גם את סקרנותי לגבי זילברשטיין, סימני וחביבי עימם נפגשת באותו ערב במועדון אשאיר לזמן מאוחר יותר, אולם עם דבר אחד אני וודאי יוצא מכאן היום, אמור לי מה היו טיב יחסיך עם משה אורגד? האם הייתם גם ביחסים חברתיים, או רק בקשרי עבודה?
האם אתה יודע את נסיבות הירצחו באותו לילה?
תראה מר ישראלי היקר, אולי אתה עושה מעט רושם על המזכירות שלי אולם עליי אינך עושה שום רושם, אין לי שום רצון להעניק לך מידע ואם אצטרך אתן אותו למשטרה, אז בקשה ממך עוף ממשרדי לכל הרוחות.
חייכתי את אחד מחיוכיי היפים ביותר והשבתי לו כי המשטרה מטפלת בתיקי רצח בצורה שונה לחלוטין, קודם הם עוצרים לארבעים ושמונה שעות, מוציאים ממך את המיץ ורק אחר כך מאפשרים לך לחשוב בהיגיון. ברור לך שאם אצא מכאן בדרך שלא תשביע את רצוני, תועבר מיד הודעה למשטרה בנדון, לכן אבקשך לחזור לשפיות ולענות על שאלותיי.
נראה שזעמו גבר על הגיונו, הוא פתח במהירות את מגירת שולחנו, שלף משם 22 זעיר וכיוון אותו לעברי. עוד בטרם הספיק לייצב את ידו וקצה נעלי הימנית עם הרגל בפנים ישרה את מרפקו וריסקה אותו באחת. אדם מן השורה היה מתנצל ומנסה לטפל בזרועו המרוסקת, אולם בקבוק וויסקי חצי מלא שזינק לעבר ראשי, הראה לי כי אני מתמודד עם אדם נטול מחשבה הגיונית. הצלחתי להזיז עם ידי את בקבוק הוויסקי לכיוון חזי והצלתי אגב כך כנראה את מאור עיניי. מתנופת הבקבוק בחזה נהדפתי מעט לאחור כשהבחנתי שבעקבות הבקבוק רץ במהירות כיסא.
החלטתי לשים קץ לנושא, התכופפתי ונתתי לכיסא לנחות על ארון הספרים. תפסתי בידו הבריאה של קלמן, סובבתי אותה בחוזקה כך שגופו נשאר חשוף למגע הקרוב של הקיר, שליטף את פניו וגרם לו לפול כמו שק תפוח אדמה על הרצפה. ראיתי שהוא נמצא במצב עלפון קל, השארתי אותו לדקה על הרצפה, ניקיתי מעט את הבלגן, החזרתי את הכיסאות למקום, הושבתי אותו על כיסא המנהלים, שפכתי על פניו את שאריות הוויסקי המבוזבז והחזרתי אותו להכרה.
כדי להחזירו לערנות מלאה הוספתי שתי סטירות שניערו אותו היטב וגרמו לעיניו להזדקר בתוך חוריהן ולהראות מבוהלות קמעה.
אני תקווה כי כעת אתה פתוח יותר לדיון בנושאים המורכבים שהעליתי. הוא ירק לעברי אך החטיא במעט, גיחכתי אך עיניי המשיכו לשדר נוכחות מאיימת. אני אגיש נגדך תביעה על התפרצות, שבירת רכוש, אלימות, נזקי גוף וסחיטה באיומים, אמר. או קיי, אמרתי, אבל את כל זה תוכל לעשות רק כשתשוחרר מהכלא, אז מה דעתך לענות סוף סוף על שאלותיי?
לא ראיתי אהבה רבה בעיניו כשהחל לפלוט מידע, אולם מי מחפש אהבה בביבים?
את זילברשטיין אני מכיר זמן לא קצר, הבריון הזה חזק מאד בארגון מסיבות חשק והשתמשתי בשירותיו מעת לעת בעת שארגנתי כמה כנסי דלא ניידה שערכתי. זילברשטיין ידע להביא נשים על רמה, מהחברה הגבוהה, אשר נהנו מדי פעם להבריז מהבית וידעו להנעים את זמנם של האורחים גם בדברי שנינות וגם בדברי זימה.
את יוסי פגשתי מספר פעמים במועדון, יוסי ידע להפסיד כספים בלי למצמץ והיה ברור שאיננו מהמר בכספים שלו.
משה אורגד זו הייתה אופרה אחרת. את משה אני מכיר למעלה מעשרים שנה וככל שהתבגר הרבה יותר להסתובב במקומות בילוי ופחות במקום עבודתו. תמיד היו בסביבתו פרגיות מצבעים שונים, בנות גילאים שונים, הוא לא בחל בשום עדה והוכיח כי מיזוג גלויות אצלו הוא עניין של פרינציפ!
ידוע לכולנו כי פרגיות המסתובבות עם תרנגולים מיובשים כמונו נוהגות לגבות את ליטרת הבשר שלהן טבין ותקילין, דבר שגרר את משה מעת לעת לבעיות תזרימיות קשות והפך אותו לטרף קל לכל המלווים בריבית בשוק האפור ולכל נושכי הנשך!
למרות שמר אורגד היה חלק מהנהלת מועדון הקלפים, יכולת לפגוש אותו גם במאורות אחרות, במקומות אחרים ובאירועים אחרים ותמיד הוא לווה על ידי נערה צעירה שדאגה ללטף לו את האגו ואולי עוד כמה מקומות בתמורה לטובות הנאה אלו ואחרות.
בערב לפני הירצחו היה משה מצוברח משהו, למרות שלא נטה להרפות מהנערה שלו. גברת ויסוצקי הייתה צריכה להעמידו במקום יותר מפעם אחת ולפי כך החליט לעזוב את המקום מוקדם יחסית סביב חצות.
אני עזבתי מיד אחריו עם המזכירה שלי ואם יידרש לי אליבי תוכל לוודא זאת איתה, היא נוהגת לישון אצלי מעת לעת כדי שלא תאחר למשרד.
אתה לא חושב שיכולנו להעביר את הפגישה ביתר נעימות שאלתי? הנה אנחנו נפרדים, למרות איומיך מסרת לי מידע (ואני מקווה לטובתך שהוא אמין), אני הולך למשרדי ואתה הולך ישר לחדר המיון לטפל ביד השבורה.
אם עיניו היו מסוגלות להרוג, הוא בוודאי היה עושה זאת במקום, אל דאגה מר ישראלי, אני אחכה לך בפינה ויום אחד תצטרך לשלם על החוצפה שלך.
אינני מודאג מר קלמן ואני מציע לך לבחור את הפינה של הטובים, אתה מהלך על חבל דק מאד ולא נראה לי שאיזו רשת בטחון פרושה מתחתיך. תמיד כסף עוזר, אולם לא תמיד הכסף יכול להוציא אותך מבורות. הקשרים שלך עם אנשים שליליים המקורבים לעולם התחתון לא מוסיפים לך נקודות ועלולים לגרור אותך למקומות לא נעימים. הטיפול שלי כמה שכאב הוא עדין יחסית לטיפול של אנשי הכנופיה וכשזה יגיע הוא לא יסתיים במרפק שבור בלבד.
פרק שישי – איזו מזכירה פקחית
גופתו של משה אורגד נמצאה על שפת ימה של יפו, אולם מכוניתו חנתה ליד ביתו. משמעות הדבר כי מישהו ארב למר אורגד ליד ביתו, לאחר שקיבל מידע מדויק על שעת יציאתו מבית הקלפים.
הוא נחטף כשהגיע קרוב לביתו, הועבר מרכבו לרכב השני, נרצח כנראה במהלך הנסיעה וגופתו הושלכה בחוף הים.
משך הנסיעה מבית הקלפים לביתו של מר אורגד בשעות הלילה לא צריך להיות ארוך במיוחד והוא אמור לעמוד על 20-25 דקות לכל היותר.
מכאן ברור שעובדת כאן מערכת משומנת ביותר, המתפקדת כהלכה, ולמשה לא היו הרבה סיכויים לשרוד מרגע שהוחלט שהוא מיותר, או בשפה המקצועית - "קצה לא סגור"!
הבנתי כי אני מתמודד עם ראש מבריק, אשר לא לחינם מצליח לארגן כנופיית פשע בינלאומית מתחת לאפה של המשטרה. ידעתי בלבי כי אצטרך במוקדם או במאוחר לפגוש את ראש הארגון, ורק קיוויתי כי אפגוש אותו ביוזמתי ובמקום שאבחר ולא לאחר מארב מתוכנן ומוצלח שלו.
הסברתי לאביבית בקצרה את השתלשלות העניינים, וביקשתי ממנה לנסות לנתח את המצב כפי שהיא רואה אותו, ולא דרך עיניי.
"היי בוס, היא אמרה בחיוך סרקסטי", מתוך דבריך אני למדה שלכנופיה מספר מרכזי כוח וניהול בכל רחבי הארץ וכנראה לפחות שניים בתל אביב, ביפו וכנראה גם בצפון תל אביב.
מזמן יציאתו של משה אורגד מהמועדון ועד הגיעו לביתו בצפון תל אביב עברה חצי שעה לכל היותר. צריך שיהיה איש כנופיה בכיר בבית הקלפים, שידע על תכנון הרצח. צריך שיהיה רוצח שכיר זמין בסביבת ביתו של אורגד בצפון תל אביב. צריך שייוצר ביניהם קשר כדי שיושלם המארב ליד ביתו של אורגד. מכאן שיש צורך במספר אנשי שטח זמינים ומאומנים לקריאות פתע.
מכאן המשיכה, אם נצא מהנחה סבירה כי ההחלטה על חיסולו של משה אורגד התקבלה כבר זמן קצר לאחר קבלת הידיעה על כישלון השוד בבריטניה (וזאת עקב הפיכתו של אורגד מנכס יקר ערך המספק מידע אמין בזמן סביר על ענף היהלומים, לסיכון גדול הרבה יותר).
מכאן כבר היה ברור שזמנו של אורגד קצוב וכל מה שנדרש היה תכנון הרצח, איתור רוצח שכיר שילמד את הרגלי הנרצח, מהלכיו ואת לוח הזמנים המטורף שלו.
משבאה ההזדמנות הופעלו הקודים, הוזזו החיילים ומשה אורגד סיים את חייו באחת.
אהבתי את הניתוח, החמאתי לעצמי בלב על מציאת מזכירה חכמה כל כך, והודיתי לה על עבודתה.
הוספתי לה מעט מידע על צ'ארלי, שנתקלתי בו פעמים רבות מדי מכדי שההיתקלויות תחשבנה לתקלה מקרית. תמיד זכרתי את הפתגם שלימדה אותי אימא בילדותי: "אם במקרה יקרה מקרה, אז המקרה אינו מקרה"!
צ'ארלי הוא דמות בכירה בארגון, אך בוודאי לא ראש הארגון.
ארגון בינלאומי כמו זה שאנחנו נלחמים בו איננו יכול לתת לאנשים חמומי מוח דמויי צ'ארלי לנהל אותו, אבל אין ספק שכישורי ההרג שלו, יכולות ההישרדות שלו וכישוריו לנהל קבוצות חיסול, הפכו אותו מפושע מן המניין לדמות בכירה בארגון.
אגב, בוס, אמרה לי אביבית, אם אנחנו מדברים בעגה של עולם הפשע על קצוות פרומים, נראה לי שאתה בוודאי אחד מאותם קצוות פרומים עבור הארגון ואולי כבר הפכת מבחינתם לקרע גדול!
קרוב לוודאי שצ'ארלי מתכנן משהו כדי לקצר את חייך ואני רק התחלתי ליהנות מעבודתי אתך, אז בחייך גל, שמור על עצמך לפחות כמו שאתה שומר על בני ברוקר!
אם זה המצב, השבתי, מוטב אהיה בצד הרודף ולא בצד הנרדף, אבל ראשית לפני שאני נכנס לפעילות אבקשך לזמן את צוות המשרד למחר בבוקר. אני מתכונן להשאיר לכם הנחיות מדויקות.
הפגישה למחרת הייתה באווירה טובה כל עוד דיברתי איתם על ענייני דיומא וכל עוד קיבלתי מכל אחד מאנשי הצוות דוחות התקדמות על פרויקטים בהם הם עוסקים.
לאחר שעברנו על העבודה השוטפת זרקתי אליהם פצצה – החל ממחר ולתקופת זמן בלתי מוגדרת אני נאלץ לעבוד מחוץ למשרד. סיפרתי להם כמה שיכולתי על המאבק הקשה בארגון הפשע, על אי ההסכמות עם המשטרה ובמיוחד על האיומים הישירים של צ'ארלי על חיי.
מעתה רונן ינהל את העבודה המקצועית השוטפת במשרד. אביבית חייבת לקבל מכל אחד מכם דווח יומי על מצב הפרויקטים שבטיפולו ולהעבירם בתמצות אליי.
אני אתקשר בשעות קבועות אל רונן ואל אביבית ואקבל מהם דיווחים. אם אזדקק לעזרה אפנה אל רונן והוא ידאג לגיבוי. אם הקשר שלי עם רונן ואביבית ייפסק מסיבה כל שהיא, שעה לאחר שהייתי אמור להתקשר יש להעביר מידע לרב פקד רונאל ולהעביר לידיו את המושכות.
פרק שביעי – מימי
זחלתי לתוך מאורה מעופשת באחת מסמטאות יפו. המקום נקרא מועדון לילה אך לבטח לא היה זכאי לשמו "מועדון גן עדן". אני הייתי מכנה אותו גן חיות.
המקום היה חנוק ומסריח, עם אוויר ואווירה דלוחים ונראה שחוק איסור העישון היה כתובת על הקיר בלבד. אנשים עישנו ליד הדלפק, אנשים עישנו ליד השולחנות, במסדרונות, בבתי השימוש, ועשן תימר גם מפינת התזמורת, אשר עשתה ככל יכולתה להתגבר על הקולות והרעשים שעלו מן האולם.
שני בריונים בדמות גורילות עמדו בכניסה ומנעו כניסת אנשים לא מתאימים. אחד מהם הניח זרוע שעירה על כתפי השמאלית וניסה לבלום את דרכי פנימה. תפסתי את כף ידו במהירות, כופפתי אותה לאחור והדפתי אותו ממני תוך שהוא משמיע זעקת כאב.
השני התקרב אליי במבט מאיים אך שלי היה מאיים יותר והוא נרתע מעט לאחור. את מי אתה מחפש, שאל הפגוע? זה לא עניינכם, השבתי, לא ראיתי שום שלט איסור כניסה ולפי כך רכשתי כרטיס, ואין לכם שום זכות לעצור בעדי. בכל זאת את מי אתה מעוניין לפגוש? את צ'ארלי, סיננתי מבין שיני, ואני מניח שכבר קיבלתם ממנו הנחיות לגביי.
ידידי היקר, ענתה הגורילה השנייה, אתה תקפת את חברי ובוודאי שיש לי זכות למנוע את כניסתך.
נכון, השבתי, אולם אני מציע שתתקשר ישר אל רופא השיניים שלך ותזמין תור, אתה עלול לסבול מדימום רציני לאחר שתפגוש את אגרופיי.
אתה חוצפן ומתנהג כבריון, השיב לי הגורילה ודחף אותי בחוזקה לכיוון הדלת. התרעתי בפניו פעם נוספת אך הוא לא שעה לי. התקדמתי לכיוון האולם והרגשתי ארבע ידיים אוחזות בחוזקה בכתפיי ובגופי ושולפות אותי כמו פקק של בקבוק החוצה.
לא המתנתי להמשך והכנסתי לשמאלי מן השניים מרפק לתוך הצלעות שהצליח להוציא ממנו את האוויר בשריקה יחד עם קללה עסיסית. לימני הכנסתי אגרוף ישיר אל בין שני טורי שיניו ושלחתי אותו אל הרצפה לאסוף אותן אחת, אחת.
הראשון חזר לנשום בצורה סדירה ושלח אליי אגרוף שפגע בלחיי הימנית וניער את ראשי.
ראיתי מטר כוכבים בעיניים והיה ברור לי שאני חייב להתחמק ממכה נוספת ולסיים את הקרב מיד, אחרת יש סיכוי גדול שבנוסף לכוכבים אני עלול גם לראות את הירח וגם להריח את הרצפה.
כשניסה לשלוח בי אגרוף נוסף בלמתי אותו בידי הימנית, ועם ברך שמאל גיהצתי ביסודיות את חלציו והשארתי אותו על הרצפה נטול אוויר, אוחז במבושיו וסובל מכאבי תופת. השארתי אותו לקלל את הוריי, את משפחתי ובמיוחד את היום שבו פגש בי.
פניתי לבר וזכיתי למספר מבטי הערכה בדרך. איש לא ניסה למנוע ממני את הכניסה ואיש לא הטריד אותי יותר. הנחתי שמישהו כבר דיווח לצ'ארלי על מקומי והזמנתי כוסית וויסקי, כוס מים קרים וחבילת בוטנים.
ממולי על במה זעירה עמדה והתנועעה נערה צעירה, יפת מראה עם חזה מדהים. היא אחזה מיקרופון בידה וניסתה להישמע כמו זמרת, אך המנעד שלה היה מוגבל והמבטים שנשלחו אליה מן הקהל לא הראו התעניינות בקולה או במוסיקה, אלא בחזה הזקוף היפה מתחת לכתפיה.
אישה בשלה בשלהי שנות השלושים לחייה ניגשה אליי ושאלה אם ברצוני להזמינה למשקה.
הזמנתי עבורה כוסית וויסקי, וידאתי שתשב ליד שולחן מאחר וראיתי שהיא שיכורה כלוט ובקושי ניצבת על יתדותיה. התיישבתי לידה לוגם מכוס המים שבידי והתחלתי לסקור את המועדון.
ניצבו בו עשרים שולחנות קטנים המתאימים בצפיפות לארבעה סועדים לכל שולחן. בנוסף הכיל האולם רחבת ריקודים זעירה שיכולה הייתה להכיל בקושי חמישה זוגות רקדנים וזאת בתנאי שלא ירקדו ריקודים סוערים יותר מאשר טנגו וסלואו. הרחבה הייתה מוגבהת מעט מעל הרצפה, ובמה ננסית שהכילה פסנתר, נגן וזמר הוגבהה מעל רחבת הריקודים, כך שהפסנתרן או הזמר יוכלו לראות היטב את הקהל.
מאחורי הבמה היו מדרגות שהובילו לקומה השנייה שכללה שני חדרים לפגישות עסקיות או דיסקרטיות, שני חדרי שירותים ומשרד גדול יחסית שהיה מכוסה בווילון עבור ההנהלה.
הנחתי כי צ'ארלי יושב במשרד. לא היה ברור לי אם לבד או עם אנשים, אולם כיוון שדאגתי שהרבה עיניים תראנה אותי בכניסה למועדון, לא דאגתי מניסיון חיסול ישיר מול רחבת הריקודים.
שאלתי את הגברת השיכורה שלצידי לשמה והיא השיבה מימי. ביקשתי ממנה כי תעביר פתק למשרד בקומה השנייה. "גברים שמכבדים אותי, אני עושה עבורם הכול", אמרה וליטפה לעצמה את החזה. אתה הראתה לכולם שאתה גבר שבגברים, ובנוסף כיבדת אותי במשקה ודאגת לי לשולחן וכיסא, אני שלך לנצח, אמרה וחיבקה אותי.
עזרתי לה לקום והיא התנהלה בכבדות לכיוון המשרד. לאחר מספר דקות נוספות הוזמנתי פנימה.
צ'ארלי ישב בחברת ארבעה גברתנים, שכל אחד מהם יכול היה בקלות להתמודד על אליפות הארץ באגרוף במשקל כבד. ביקשתי ממנו כי ישאיר את שנינו לשיחה חברית בארבע עיניים, אחרי הכל הייתה לנו היסטוריה ארוכה ומשותפת בכלא.
צ'ארלי חייך, הפגין ביטחון והורה לבריונים לצאת ולחכות מחוץ למשרד. שאלתי לשלומו והוא ביקש ממני בקרירות לדבר ישר לעניין. "לא היית בתכנון הפעילות שלי לערב זה אמר, ועדיין יש לי מספר עיסוקים להשלים".
ראיתי את הזעם בעיניו והנחתי שרק המבטים הרבים שעקבו אחר הקרבות שערכתי עם כניסתי למועדון מנעו ממנו לשסות בי את בריוניו.
הבטתי בו במבט קר ואמרתי – צ'ארלי, אני חוקר כעת את רצח משה אורגד. אני מניח שלך ולאנשיך יש קשר ישיר עם הרצח ואינני מתכונן להניח לך לישון בשקט. אם זה יהיה תלוי רק בי יש להניח שלא תזכה אפילו להגיע לבית המשפט. גם ההטרדות שעברתי בלונדון קשורות בדרך זו או אחרת בך ובחבורת השרצים המכונה כנופיה שאתה חבר בה, כך שיש בינינו חשבון פתוח והוא הולך וגדל.
בחיי גל, אמר לי, אני חושב שבחרת במקצוע לא נכון. אתה מתאים להיות עורך דין ולא חוקר פרטי, ולגופו של עניין, אני לא שם זין על מה שאתה חושב, על מה שאתה חולם ועל מה שאתה משער.
מיום שנפגשנו בבית הכלא הפכת להיות אחד מאויביי המרים, הצלחת לזיין לי את הצורה ולהישאר בחיים, אולם אינני מעריך שתגיע לשיבה טובה. בדרך זו או אחרת אדאג למרר ולקצר את חייך ועכשיו מבחינתי אתה יכול לעוף.
"מומו!", הוא סינן בין שיניו ולחדר נכנסה אחת מהגורילות. "לווה את גל למכוניתו".
ביציאה ממשרדו של צ'ארלי נצמדה מימי לזרועי ולא הרפתה. הבנתי שלא אוכל להשאירה במקום והכנסתי אותה לתוך מכוניתי. הגורילות בכניסה נראו במצב שפוף והנחתי שלא ירצו לראות אותי שנית בקרוב.
מימי נרדמה מיד במכונית ונאלצתי להעירה כשהגעתי למלון. היא חייכה בשביעות רצון, נתלתה על ידי ונכנסה עמי לחדר. היא ביקשה ממני להמתין ונכנסה להתקלח. לאחר מכן יצאה עטופה בחלוק שלי ונכנסה למיטה.
נכנסתי להתקלח אחריה וכשחזרתי מצאתי את מימי ישנה כמו תינוקת עם חיוך על השפתיים.
נשכבתי לצידה והתחלתי לנתח את פעילותי הערב.
העסק נראה מסריח. צ'ארלי התנהג הערב בביטחון מלא ונראה כמו אדם המחזיק את רוב הקלפים החשובים בשתי ידיו וצמודים היטב לחזה. למרות שידעתי בוודאות שצ'ארלי או אחד מאנשיו הקרובים הוא הרוצח של משה אורגד, לא הייתה בידי שום הוכחה חותכת והנחתי כי לא יקשה עליו להציג אליבי לגבי פעילותו בליל ובשעת הרצח.
הרגשתי כמו אדם העומד בפני קיר גבוה, מחפש זיז או משען כדי לטפס עליהם, מתקשה לאחוז בהם ומחליק שוב ושוב מטה.
נרדמתי והתעוררתי בשעה שבע בבוקר, כשידיים נעימות מלטפות את גופי. תוך מספר דקות דאגו הידיים שאשכח את עייפותי ושאעבור לעירנות מלאה וזאת למרות שרק לפני עשר דקות ישנתי כמו תינוק. כעבור רבע שעה, כששנינו מזיעים ורגועים אחרי אהבה סוערת, נכנסנו למקלחת קרה ומרעננת. בשמונה כבר היינו שנינו רחוצים, נקיים ומוכנים להמשך היום. ירדנו למסעדת המלון לאכול ארוחת בוקר קלה וסיימנו אותה על כוס קפה.
לאחר ארוחת הבוקר, כשהיא רגועה, שבעה ומשוחררת, עם כוס קפה ביד, פתחה מימי במונולוג ואני רק ישבתי והקשבתי.
נולדתי בתל אביב לפני ארבעים שנה, כמה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים.
"גדלתי בבית פולני מסודר, בית ספר, בגרות וצבא. בצבא פרקתי עול ותוך שנה הצלחתי לפרק שתי משפחות של קצינים ששירתו עימי באותה יחידה. כתוצאה מהקשר הצמוד לקצינים הגבוהים הפכתי גם חצופה, וכך בשנת השירות השנייה שלי שוחררתי מהצבא עקב חוסר התאמה.
מצאתי עצמי בבית הוריי, ללא מקצוע ובהיריון, ולא היה ברור לי מי משני הקצינים הוא האב. בדיקות DNA לא היו מקובלות כמו היום, אולם אבי הוציא מכתב לגורם בכיר במטכ"ל ואיים שיפרסם בעיתון את שמות שני הקצינים הבכירים אם הם לא ייאותו לעבור בדיקות דם לאיתור אבהות.
כך או אחרת ילדתי את בני עידו כשאני בת עשרים. אביו סגן אלוף יוספי הסכים להכיר באבהות על בני ולשלם לי דמי מזונות כנדרש. הוריי שכרו לי דירה, מצאתי עבודה כמזכירה וניסיתי לבנות את חיי מחדש, אך העול של גידול הבן לבד (למרות התמיכה הכספית של הוריי ושל האב) היה כבד מנשוא ודרדר אותי לשתייה.
מצאתי את עצמי קמה בבוקר בזרועות גבר זה או אחר שאת שמם לא תמיד ידעתי. עידו הגיע לגיל שנתיים והיה נפגש עם אביו אחת לשבוע. באחת מפגישותינו הציע לי סגן אלוף יוספי כי עידו יעבור לגור עימו ועם זוגתו החדשה.
כך מצאתי את עצמי חותמת על ויתור הגידול של בני האהוב, כדי שיזכה לבית מסודר. המשכתי לבקר אותו פעמיים בשבוע עד ששמעתי אותו קורא לאשתו החדשה של יוספי אימא!
נשברתי לחלוטין והגברתי את השתייה. מצאתי מקום עבודה כמארחת במועדון לילה יוקרתי וכיוון שנשארתי אישה מושכת ויפה זכיתי לשכר ולטיפים שאפשרו לי לחיות ולשתות בכבוד.
בני היום חייל בן עשרים ומסרב לפגוש אותי, אני חיה כמו מתוך אינרציה, ומדי פעם כשאני מרגישה מחסור באהבת גבר , או בידיים גבריות, אני נטפלת אל גברים כמוך, לעתים אני חוטפת, לעתים אני נזרקת, ולעתים רחוקות אני מוצאת מציאה כמוך".
אני יכול להשחיל כמה מלים, שאלתי? "אשמח אם תשחיל וכמה שיותר, יותר טוב".
האם את מכירה את מנהלי מועדון הלילה בו בילינו אמש, שאלתי? בוודאי שאני מכירה, אני מבקרת שם מדי פעם, אבל אינני ממליצה לך לבלות שם יותר מדי, הם אנשים אלימים, ללא טיפת אנושיות וכבוד לזולת. לפעמים כשאני זקוקה לכוסית ואין לי כסף לתשלום בגין הרגלי השתייה המגונים שלי ואין שום גבר נורמאלי שישלם עבורי, אני נזרקת לרחוב כמו סחבה. במקרים אחרים אחד מהשומרים, או יותר, מנצלים את מצבי, משלמים את החשבון שלי, וגוררים אותי לאחד החדרים ואונסים אותי אחד אחרי השני.
האם צ'ארלי מוכר לך? בוודאי, בשנה הראשונה לשחרורו נהג לישון איתי מספר לילות בשבוע, אולם ככל שהתחזק מעמדו, התרבו הנערות הצעירות סביבו והוא הפך גס ומנוכר כלפיי.
מי מנהל את המועדון, המשכתי לשאול? אינני יודעת, אומרים שגברת אחת מהצפון, אולם אני אף פעם לא ראיתי אותה, רק שמעתי שלוחשים את שמה בפחד. אולי שמה גברת ויסוצקי, הקשיתי?
כן, כן, תמיד הזכיר לי שמה את התה שאני שותה עם הוויסקי. אבל מי שמנהל את המקום באופן שוטף וקבוע הוא צ'ארלי והוא הופך להיות קרצייה מוצצת דם מיום ליום.
מי הם הלקוחות הרגילים במקום? נרקומנים, זונות וסתם בליינים שלא מצאו פינה אחרת להשתכר.
האם את מצליחה לשמוע לפעמים את צ'ארלי ואנשיו מדברים? תראה גלי, אני אמנם טיפשה אבל לא פסיכית. כמובן שאני שומעת מדי פעם מילים מיותרות, אולם כיוון שרוב הזמן אני שיכורה, או מסטולה, ממילא אני שוכחת, בייחוד אחרי המקרה של נטשה הקטנה ששכבה עם שוטר וכנראה דיברה יותר מדי, כך שיום אחד אחרי הופיעה עם פלסטר גדול על הפנים ולאחר שהורידה אותו ראינו שסימנו לה X לאורך כל הלחי הימנית. מאז היא קצת פסיכית, אולם לא היא ולא אף אחת אחרת פותחת את הפה מלבד אם היא מוזמנת למציצה!
אם תשמעי איומים על רצח האם תפני למשטרה? אין סיכוי, מספר פעמים כבר נעצרתי על שוטטות, פעם נוספת נעצרתי ורק אחרי ששכבתי עם שני שוטרי הניידת שוחררתי.
מימי, יקירתי, "צ'ארלי מנסה לפגוע בי כבר תקופה ארוכה. עד עכשיו הסתדרתי היטב וגרמתי לו נזקים וחבלות, אולם הארגון שלו גדול מאד וחשוב לי לקבל מידע מוקדם כדי שאוכל להיערך בזמן".
אני שמחה שאתה קורא לי יקירתי ובוודאי שאשמח לעזור לך, אך אני לא מאמינה שהוא יכול לפגוע בך - ראיתי איך טיפלת בגורילות שלו במועדון ושמעתי הרבה דברי הערכה עליך, גם מפי שיכורים וגם מפי אנשיו.
טוב יקירתי, בשבוע הבא אאסוף אותך מגני התערוכה בשעה שמונה בערב. נלך לאכול, לבלות ואם יהיה לך מידע אשמח לקבל. קחי גם את כרטיס הביקור שלי, הטלפון הנייד שלי זמין עשרים וארבע שעות ביממה. אם את בצרה, או שיש לך מידע דחוף. תתקשרי אלי.
היא תלתה בי שתי עיניים חולמניות של נערה בת שמונה עשרה, חיבקה אותי חזק ולמרות שידעתי שמאות גברים כבר ביקרו אצלה, לא יכולתי שלא להרגיש את הנשיות המתפרצת ממנה.
עלינו לעוד שעה לחדר המלון, סגרנו את הווילונות, התנתקנו כאילו אנחנו שני האנשים היחידים בעולם, התעלסנו כמו אדם וחווה, אני כדי לפרוק את המתח הרב בו הייתי שרוי, והיא כדי לפרוק את שאריות הוויסקי וכדי למלא את החלל הגדול באהבה.
הסעתי אותה לדירתה, נפרדתי ממנה לשלום ויצאתי ישירות למשרדו של בני ברוקר על מנת לקבל עדכון שבועי ממנו ומאנשיי שסבבו אותו.
מבטה הצונן של תמר הזכיר לי כי הזנחתי אותה ליותר מדי זמן. למרות שהייתה מודעת למהות עיסוקיי וללחצים הכבדים המופעלים עליי כתוצאה מפעילותי ושעות העבודה האין סופיות, הרגישה קרובה מספיק (ובצדק) כדי להעמיד אותי במקומי על שלא עמדתי איתה בקשר יומי.
התנצלתי בתנועת עין בלתי נראית ושאלתי אם בני יכול לקבל אותי. התבקשתי להמתין מעט עד שיסיים שיחה טלפונית חשובה.
כשהגישה לי קפה שאלתי אם אוכל לאסוף אותה הערב והשיבה לי כי יש לה התחייבויות קודמות.
הבנתי את כעסה ולא ניסיתי ללבות את המדורה. נכנסתי לפגישת עדכון עם בני וקיבלתי ממנו מידע על תפקוד החברה ללא משה אורגד, על הטרחה הגדולה שנגרמת לו כתוצאה מהשמירה הצמודה שהדבקתי לו, המחייבת אותו ללכת לכל מקום ולכל אירוע עם שומר גברתן, על קשיי ענף היהלומים בימים טרופים אלו ועל הפחדים של אשתו מאז הירצחו של משה אורגד.
הבנתי כי הוא מתרגל לאטו למצב החדש. קיבלתי דוח מרונן על פעילות השמירה ועל תפקוד העובדים ונפרדתי מהם לשלום.
אביבית שכמעט שכחה איך אני נראה קיבלה אותי בחיוך עם שובי למשרד. נכנסתי לחדרי עובר במהירות על הדואר האלקטרוני ועל בקשות מפעלים לקבל הצעות מחיר לאבטחת המתקנים שלהם.
ביקשתי מאביבית שתשיב להם בנוסח הרגיל עם הצעת מחיר מסודרת. אלו שחוזרים ומבקשים הבהרות, זמני אותם לפגישה עימי.
היה חסר לי האקשן, אמרה אביבית, האם זה סימן שהמאבק עם הכנופיה נרגע?
נהפוך הוא, השבתי, זו רק הפסקת אש וכל צד אוסף כרגע מודיעין. אני מניח שהכנופיה תחזור לפעילות בקרוב מאד.
בחמש חזרה אליי תמר ואמרה שתהיה מוכנה לארוחת ערב בביתה בשעה שמונה. "ושלא תחשוב שלא תחטוף ממני על הראש!", אמרה.
נרגעתי מעט, הבנתי שעברתי את המשבר בשלום, והבטחתי להגיע בזמן.
פרק שמיני - השוד הגדול
התעוררתי מאוחר יחסית בביתה של תמר, שלא טרחה לקום עקב משמרת הערב שלקחה, ולא טרחה לשים לי שעון להשכמה כחלק מהחשבון הפתוח שנשאר בינינו. הערתי אותה בנשיקה ויצאתי העירה. עצרתי לקנות כריך וראיתי כותרת צבעונית: "השוד הגדול", סניף בנק הפועלים בצפון תל אביב נשדד על ידי חדירה לכספת הבנק וסכום כסף גדול, שעוד טרם נאמד היקפו, נעלם.
למשטרה לא היה שמץ מידע וקצה חוט. לא הושארו סימנים ולא תביעות אצבעות ולכן לא היו חשודים. המשטרה ניסתה לבנות תיק של חשודים פוטנציאליים עם ניסיון מוכח בפריצת כספות ונטרול אזעקות. הנחתי כי עוזי ידידי מהכלא ייעצר בשלב זה או אחר כאחד החשודים הפוטנציאליים והחלטתי לנסות לאתרו כדי לקבל מידע מוקדם על האירוע.
היה נהיר לי לחלוטין כי על במת הפשע הנוכחית לא הופיע שחקן יחיד אלא קבוצה, וכי השוד היה מאורגן בצורה מקצועית על ידי אדם מקצוען - ממש מלאכת מחשבת.
המשטרה לעניות דעתי תסרב בתחילה בכל תוקף להכיר במושג פשע מאורגן ולו כדי לא לזרוע פניקה בציבור. מבחינתה כל אירוע אלים וכל שוד מאורגנים בנפרד ומפרנסים גנב, או שודד, או קבוצת שודדים אשר מתארגנים אד הוק ואינם קשורים בקבוצות אחרות.
רשת, או רשתות פשע בינלאומית, נשמע להם דבר הזוי.
ואילו אני הקטן שראיתי במו עיניי רשת בינלאומית ענפה המופעלת מלונדון ומחזיקה סניפים גדולים בישראל, בלגיה וצרפת חייכתי לעצמי במרירות וחיכיתי שיום אחד ייפקחו עיניהם.
נזכרתי בפגישתי האחרונה עם ג'וקי שאמר לי כי "עומד להתרחש משהו גדול".
הנחתי שהמשטרה העבירה רשימה של מספרים שטרות סידוריים לכל הבנקים ולכל המוסדות הכספיים במדינה, כדי שתוכל לאתר בעזרתם את המשתמשים בכסף הגנוב.
גנב בודד, מתוחכם ככל שיהיה, לא יכול להפוך כסף נגוע לכסף לבן. כנופיה בינלאומית יכולה גם יכולה. לכנופיות בינלאומיות יש יכולות של הקפאת כספים, החלפת כספים בנכסים במדינות אחרות, רכישות של מטבעות יפניים, סיניים ואחרים שהפיקוח עליהם הדוק פחות.
הרמתי טלפון לאביבית לקבל את עדכון הבוקר והיא אמרה לי כי משעה 9:00 יושב ליד משרדי אדם ענוב בעניבה צבעונית ולבוש חליפה.
ביקשתי ממנה כי תעביר לי את מספר הנייד שלו ותאמר לו שאתקשר אליו בעוד מספר דקות.
כשנוצר הקשר ביקש שאגיע למשרדי לפגישה עמו בארבע עיניים. ביקשתי שיזדהה, ולמרות מחאתו הראשונה מסר לי כי שמו יעקב אפרתי וכי הוא קצין הביטחון הראשי של בנק הפועלים וכי הוסמך על ידי הבנק ועל ידי חברת הביטוח לנסות לאתר את הכסף במגעים שקטים מאחורי הקלעים, וזאת במקביל לחקירת המשטרה ובאישורה. ביקשתי שימתין לי עוד מספר דקות והגעתי למשרד.
את ידי לחץ גבר גבה קומה וחסון, כבן ארבעים וחמש עם עיניים אפורות ירוקות, שיער קצוץ, צדעיו מכסיפים מעט, בעל מבנה גוף אתלטי המשדר עצמה.
שאלתי את אפרתי, מה לבנק הפועלים ולי? אני מניח שמספר חברות גדולות וותיקות, בעלות שם מוכר ומוכח בתחום, וודאי היו שמחות לטפל בתיק מורכב וגדול כזה. אפרתי השיב לי כי למרות שלא הכיר אותי אישית, קיבל עליי המלצות חמות מחברת הביטוח של הקבוצה, אשר עוסקת בביטוחי בנקים, סיכונים מיוחדים ויהלומים. אינני יודע מדוע, אולם נראה שבענף היהלומים יש לך שם טוב כחוקר הגון, מהימן ונטול פניות. גם בדרגים הגבוהים במשטרה לא שמעתי עליך מילה רעה. לעומת זאת, שמעתי תלונות רבות עליך ועל התנהגותך מדרגי פיקוד נמוכים יותר במשטרה.
הודיתי לו על האמון שקיבלתי, אולם התניתי את עבודתי בשני תנאים:
משרדי יעבוד על חקירת האירוע כסוליסט וללא שיתוף משרדי חקירות אחרים.
תינתן לי יד חופשית בחקירה ותנועה חופשית בסניף הבנק שנפרץ, והקשר שלי עם הבנק ייעשה דרכו בלבד.
עכשיו ברשותך אודה לך אם תעביר לי את פירוט סידורי הביטחון בבנק בכלל ובסניף בפרט. כמו כן אבקש שתארגן לי ביקור בבנק ותפגיש אותי עם מנהל הסניף ועם אחראי הביטחון בסניף.
לגבי שכרי, אמרתי, הוא יורכב משני סעיפים עיקריים – הוצאות בפועל שלי ושל הצוות שאעסיק, שיועברו לחשבוני אחת לשבוע, ועשרה אחוזים מגובה סכום הכסף שיוחזר על ידי לבנק.
אנא חזור אליי מחר עם אישור התנאים, אישורי שכרי ופרטי האנשים שביקשתי, ונתחיל לעבוד יחד.
נפרדנו בלחיצת יד. הזמנתי את אביבית למשרד וביקשתי שתפתח תיק לקוח לבנק הפועלים.
פרק תשיעי – שעובי הגדול
כשהתחלתי לנתח את פרטי השוד כפי שנרשמו בעיתון וכפי שדווחו בטלוויזיה, בלטה העובדה כי נעשתה כאן עבודה מקצועית ונקייה. לפי מיטב ידיעתי, שני ארגוני פשע ישראליים בלבד עומדים כיום בסטנדרטים המקצועיים הגבוהים הנדרשים לשם ארגון וביצוע שוד בנק הכולל פריצה לחדר הכספות חדירה ונטרול למערכות המחשוב של הבנק. שני הארגונים היו הסניף המקומי של הכנופיה הלונדונית וכנופיית הכרם. לא נתתי לחשדות שלי בכנופיה הלונדונית להטות אותי מעבודתי המקצועית והחלטתי לבקר ראשית את שעובי מכנופיית הכרם.
להגיע אל שעובי זו משימה קשה בפני עצמה, וקבלת תשובות אמיתיות ממנו נראתה כמשימה בלתי אפשרית. שעובי בנה את עצמו לאורך שנים, החל מנער שליח של מאפיית פיתות בכרם התימנים ועד לראש הפירמידה של ארגון פשע.
הארגון מנה עשרות עובדים קבועים, רובם עובדי חברות חוקיות המשלמות מסים למדינה. החברות שכנו בבנייני המשרדים של הארגון ברחבי הארץ. לאורך שנים רכש שעובי חברות מענפים שונים ומגוונים כגון חברות להשכרת רכב, מכבסות, מסעדות, בתי הארחה, מלונות וחברות מקרקעין. כל העסקים נוהלו בצורה חוקית, תחת פיקוח משרד רואי חשבון מהגדולים בארץ. כמו כן קיבל הארגון ייעוץ משפטי קבוע ממשרד עורכי דין תל אביבי מהליגה הראשונה.
שעובי עצמו העביר את משפחתו לווילה בהרצלייה פיתוח, אשר הייתה מגודרת ומוגנת באופן קבוע על ידי חברת שמירה. אין ספק ששעובי שמר על עצמו היטב ולכן הצליח לעבור את גיל ששים זקוף על רגליו.
כמה מאנשיו של שעובי ישבו עמי בכלא שאטה לפני ארבע שנים. הם היו בקבוצה הניטראלית ולא ניסו לנקוט עמדה לצד זה או אחר. לאחר שראו שאני מסתדר היטב עם צ'ארלי ואנשיו הסתפחו אלינו למען ביטחונם האישי. החלטתי לנצל את הקשר ההיסטורי עם אשר, אחד מאנשיו הבכירים של שעובי אשר מנהל עבורו כיום חברה להשכרת מבני תעשייה בחולון.
למחרת בשעה עשר התייצבתי אצלו במשרד והזמנתי את עצמי לקפה. למרות שהפתעתי אותו היה ברור לי כי אשר איננו חושש ממני ולזכר הימים היפים בשאטה הושיב אותי במשרדו, הזמין לשנינו קפה וביקש שלא יעבירו אלינו שיחות.
היי גל, אמר, שמעתי שנכנסת עמוק לעסקי שמירה וחקירות, קצת מוזר להפוך משודד תחנות דלק לאיש חוק לא כן? אכן ידידי אתה צודק, אולם בית הספר שקיבלתי במשך שנתיים וחצי בכלא שאטה הספיק לי לכל החיים והחלטתי לנצל את עברי הקרבי בצבא ולעבור לעבוד עם הטובים!
ומה קורה אתך אשר, קיבלת קידום והפכת מנהל חברת נדלן?
שעובי תמיד תגמל את הטובים, לא רק שקידם אותי בארגון, אלא אף שלח אותי ללמוד את ענף הנדל"ן ומזה שנתיים שאני מביא לו הכנסות יפות.
תשמע אשר, אני יוצא מהנחה שאין לארגון שלכם קשר עם שוד הבנק האחרון, לא בגלל שאינכם יכולים אלא בגלל שאתם מרוויחים היטב מעסקים חוקיים. שעובי תמיד עבד עם הראש ולכן למעט ראשית הקריירה שלו הוא לא בילה בבתי כלא, לכל היותר היה מגיע עם עורך דין מהליגה הראשונה לחקירות לאחר אירועים כבדים שיוחסו לעולם התחתון.
אני גם יודע שאין אהבה גדולה ביניכם לבין הכנופיה הלונדונית ולכן הייתי מודה לך מאד אם תוכל לארגן לי פגישה עם שעובי במשרדו, או בכל מקום שיחפוץ.
ברשותך לא אגיב על דבריך, ענה לי אשר, ולזכר הימים הטובים שלנו אעשה כל מאמץ לתאם לך פגישה עם הבוס הגדול, אנא השאר לי כרטיס ביקור.
נפרדנו כידידים ויצאתי לדרכי. במשרד ביקשתי מרונן שירכז עבורי את כל ההיתקלויות שבין הכנופיה הלונדונית לכנופיית הכרם. רציתי לדעת כמה דם רע זורם ביניהן והאם הן יכולות לשתף פעולה בעסקים.
רונן סיפר לי כי שעובי כבר נחקר לאחר השוד הגדול, אולם החקירה נערכה בנוכחות עורך דינו ושעובי הכחיש כל קשר לשוד. רב פקד רונאל שמנהל את תיק החקירה ניסה בדרכי נועם, בחנפנות ובאיומים , ואמר לשעובי, לא ייתכן שמשהו קורה בתל אביב ללא ידיעתך, או ללא אישורך, אולם שעובי המשיך להכחיש כל קשר לשוד ולא היה מוכן לנדב כל אינפורמציה למשטרה. לאחר שעתיים של חקירה ולאחר שלא הצליח להוציא משעובי ולו רמז קל, שחרר אותו רונאל וביקש ממנו לא לעזוב את הארץ עד גמר החקירה.
לגבי הקשרים העסקיים והמקצועיים בין שתי הכנופיות אמר לי רונן כי שעובי הורה לאנשיו לא להתקרב, לא להתחבר ולא ליצור קשרים אלו או אחרים עם חברי הכנופיה הלונדונית. לדבריו אנשי הכנופיה הלונדונית אינם מכבדים לא קולגות, לא שוטרים ובוודאי לא שופטים ויש חשדות חמורים לשותפותם ברציחת שופט, עורך דין ושני שוטרים ממשטרת תל אביב.
הוזמנתי לפגישה עם שעובי במשרדו למחרת והגעתי בשעה אחת בצהריים. שעובי ישב נינוח במשרדו, חייך מתוך פניו השמנות ומדושנות העונג ושאל במה זכה לכבוד הגדול להיפגש עם החוקר גל ישראלי?
ניכר בו כי הכיר את כל הפרטים עליי ועל משרדי, תיק עור מלא מידע עם שמי עליו היה פרוש לפניו והוא כלל תמונה שלי על גבי עטיפת התיק.
ניגשתי אליו והושטתי את ידי ללחיצה אך היא נשארה באוויר, שעובי לא טרח ללחוץ את ידי הביט בשעונו כדי לומר לי שזמנו קצר ואמר דבר.
שעובי ידידי, אמרתי, אינני מכיר אותך אישית אך אני מכיר היטב את פועלך בעבר ובהווה, לא ראיתי בשום מידע שקיבלתי עליך שאתה חסר נימוס ודרך ארץ!
שעובי נדרך, אתה חוצפן אמר לי, אפילו ניצבים במשטרה אינם מדברים אליי כך מוטב שתסתום את פיך מיד.
כשאתה תתנהג בנימוס תראה כמה נחמד אני, אולם אני חושב שאם מישהו מביננו חייב התנצלות זה אתה!
שעובי זמזם למזכירה וביקש שתשלח אליו את אנשי הביטחון שילוו אותי החוצה. חבל על זמנך אמרתי לו, עד שלא תענה לי על מספר שאלות אין סיכוי שאני יוצא ממשרדך ובכל מקרה אם אתה רוצה לראות קרבות אגרוף כדאי שתרכוש כרטיסים.
שעובי האדים, רמז לשני שומרים גבוהי קומה שהגיעו לטפל בי ופנה בהפגנתיות לכיוון תמונת נוף על הקיר.
לא נתתי להם אפילו סיכוי קל. בהנפת רגלי הימנית פגעתי בצווארו של הראשון ובטרם הספיק השני לשלוף את אקדחו הכיתי בו ישר בסרעפת ושלחתי אותו לקרשים למלא אוויר. שעובי שנחרד מעט ניסה לזמזם שנית ובמקביל שלח את ידו למגירה להוצאת אקדח או סכין. סגרתי את המגירה בחוזקה על אצבעותיו והזהרתי אותו כי לחץ קל נוסף שלי יגרום לו לאבד שלוש מאצבעותיו.
"האם נוכל סוף סוף לדבר?", שאלתי מתנשף מעט. שעובי, שהזיע למרות המיזוג, ניסה להירגע. פתחתי את המגירה, שלפתי ממנה אקדח וסכין קומנדו ואמרתי לו כי יקבל אותם כשאצא.
הושטתי את ידי וזכיתי סוף סוף ללחיצת יד הגונה. הוא חייך ואמר, זכית בקרב הקטן, זכית גם בכבוד, אולם רכשת לך אויב נוסף.
השבתי לו כי לא הייתה לי שום כוונה לרכוש אויב, נהפוך הוא אני סברתי שאת שוד הבנק ערכה הכנופיה הלונדונית ובאתי לקבל ממך מעט עזרה בלכידתם, מאחר ואני יודע שהם חדרו במספר מקומות לטריטוריה שלך ובוודאי אתה מכיר את המשפט "אויבו של אויבי הוא ידידי"!
אני מוכרח לומר לך שאני מתרשם ממך מאד ענה לי שעובי, גידלת זוג ביצים שלא מביישים פר הרבעה!
אנסה לענות לך ככל האפשר, אולם אל תתפלא אם יום אחד אזמין אותך לסגור את החשבון בינינו.
הוא זמזם שנית למזכירה, ביקש ממנה להביא פעמיים תה עם מספר עוגיות וכן להגיש עזרה ראשונה לשומרים כדי שיוכלו לחזור לתפקידם. השומרים הנבוכים שהתחילו לגלות סימני התאוששות ניסו לעמוד על רגליהם ויצאו נבוכים מעט ועם עיניים מושפלות.
ביקשתי משעובי לספק לי מידע שלא פורסם על השוד וזאת בהנחה שאין לו יד ורגל בניקוי הכללי שנערך לבנק הפועלים.
שעובי הסביר לי כי היום הבנקים עובדים בשבילו ואין לו צורך לרוקן אותם מדי פעם כמו בימי נעוריו, אולם הוסיף, ניכרת עבודת הכנה טובה של הפורצים. רואים יד מקצועית שתכננה ובנתה תוכנית עבודה טובה, הביצוע היה נקי ואפילו אנשי הוסיף שעובי לא היו עושים את זה טוב יותר.
אם כך, אמרתי לו, הרי רק כנופיה אחת מסוגלת הייתה לעשות עבודה מקצועית כזו. אכן השיב, אני משער שהעבודה היא מעשה ידי הכנופיה הלונדונית, אולם אף אחד לא יגיד שאני מלשין ולכן בזאת מסתיימת השיחה שלנו, אלא אם אתה מעוניין לדבר על שמשון הגיבור או על שמשון תל אביב.
למרות המתח שנבע מגסות הרוח שלו ומכניסתי האלימה למשרדו, נפרדנו לשלום "כמעט כמו ידידים".
חזרתי למשרד כשאני מרוצה מצמצום רשימת החשודים לאחת בלבד, דבר שמאפשר לי הקצאת כוח אדם מכוונת מטרה. היה ברור לי כי צ'ארלי וחבריו לא ימתינו זמן רב עד שינסו להלום בי שוב - אחרי הכל, בעיניהם הייתי קוץ בתחת ואף אחד לא נהנה ללכת עם ישבן כואב!
הייתי אחד המכשולים העיקריים שלהם בביסוס מעמדם כקבוצת הפשע מספר אחת בישראל ואם הם טובים כמו שחשבתי ובעלי מידע פנימי בבנק הפועלים, הרי בוודאי שהם יודעים כי נשכרתי לאתר אותם ולהחזיר את הכסף הגנוב.
כשיצאתי מהמשרד הרגשתי שלרכב שלי דבוק זנב בדמות אופנוען. עדיין לא היה ברור לי אם שעובי רצה להראות לי כי הוא עדיין כועס על ההתפרצות האלימה שלי למשרדו, או חמור יותר, שצ'ארלי הצליח להדביק לי מעקב.
ניסיתי לבדוק את יכולות האופנוען והגברתי מעט את המהירות. בינתיים היה צמוד אליי אופנוען אחד והוא עקב אחרי דרומה לכיוון כביש אשדוד, שומר מרחק סביר ולא מתרגש משינויי המהירות שלי, אך במחלף הפונה ליבנה חתכתי ימינה לכיוון פלמחים והגברתי את הקצב.
תוך כדי פנייה ימינה ראיתי כי אופנוע נוסף נדבק לאחוריי, ולמרות הגברת המהירות ושינוי הכיוון לא נראה שעשיתי עליהם רושם והם המשיכו להתקרב אלי בצורה מסוכנת. חתכתי ימינה לכיוון המטווח הצבאי בתוך חורשת אקליפטוסים, עליתי על דרך עפר כשאני מסובב את הרכב במאה ושמונים מעלות ובלמתי כשחרטומי לכיוון האופנוענים. הראשון מביניהם לא הספיק לבלום ולפני שהחל בטיפוס תלול על רכבי עם האופנוע שבר חזק ימינה ונזרק מהאופנוע על גזע עץ. השני הצליח להימנע מהתנגשות חזיתית עם הרכב, אך לפני שהצליח לשלוף את אקדחו ראה את השלושים ושמונה שלי מכוון לפניו. פרקתי את נשקו, חבטתי עם כת האקדח בפרצופו עד שדימם ושלחתי אותו בבעיטה לאבק הכורכר.
הראשון תוך שהוא מצליח בקושי להזדקף ולייצב את עצמו ניסה לשלוח אליי מספר קליעים, אך החטיא מרוב מאמץ או כאב מהנפילה.
כשהסתובבתי אליו עם האקדח הוא נס בצליעה אל בין העצים. החלטתי להסתפק בגבר השני, שגילה סימני התאוששות וניסה לזנק עם רגליים מושטות לכיוון רגליי.
הצלחתי להפוך את פניו למבנה מלבני סימטרי על ידי שתי מכות לכיוון האף, אשר שלחו אותו שנית אל החולות. כדי שיוכל לנשום ביתר קלות הפכתי אותו על הגב. כפתתי את שתי ידיו באזיקים מקדימה והכנסתי אותו אל הרכב. התחלתי לנסוע עמו לכיוון חוף פלמחים. החוף היה מלא כמו בכל יום קיץ ולא נראה לי כאתר מתאים לחקירה. המשכתי איפה אל הגבעות המשקיפות על הים מדרום לפלמחים ועצרתי את הרכב. שאלתי לשמו אך הוא מרוב פחד לא הצליח להוציא הגה מפיו, חזרתי על השאלה שנית תוך שאני מלטף בעדינות את אפו המדמם וקיבלתי תשובה "אושרי". ועבור מי אתה עובד אושרי שאלתי, עבור שעובי הגדול ענה. הוא אמר לנו שאתה חוצפן וחסר נימוסי ייסוד וביקש מאתנו שנשאיר עליך מספר סימנים לאות אזהרה ושנביא אותך אליו מבושל למחצה כדי שלא תחשוב שמצאת פראייר!
אושרי, האם ידוע לך משהו על שוד הבנק בצפון תל אביב? רק מה שקראתי בעתון, אין לנו שום קשר עם השוד ובכלל איננו עוסקים בשוד בנקים.
הבנתי שלא אוציא ממנו מידע נוסף וביקשתי ממנו שיעביר לשעובי פעם נוספת את התנצלותי.
השארתי אותו ליד חוף פלמחים כדי שיוכל לקחת מונית או טרמפ וחזרתי למשרד.
הרמתי טלפון למשרדו של שעובי וביקשתי את הפקידה שתגיד לו שגל ישראלי על הקו. תשובתו הייתה פייסנית למדיי, אני מבין אמר שאם אתה מדבר אליי ישירות, יש סיכוי גדול שאיבדתי כמה אופנועים ושהאופנוענים שלי במצב בריאות לקוי.
השבתי לו לקונית כי השארתי אותם בחיים, אך אינני מתחייב בעתיד לנהוג בסלחנות כזו אם וכאשר נתקל בפעם הבאה. אין לי דבר נגדך שעובי ואני מקווה שעכשיו גם לך אין יותר דבר נגדי, בא נשאיר את משחקי הכבוד בצד, אני מתנצל שנית ורואה בזה סוף פסוק. ניתקתי וביקשתי מאביבית דוח פעילות לפני שאכנס שוב לתכנון צעדים נוספים נגד הכנופיה.
פרק עשירי – אני חוקר
למחרת הובילני מר יעקב אפרתי לחדר הכספות בבנק, כשהוא מסביר לי על מערכות ההגנה השונות שהיו אמורות למנוע כל חדירה בלתי חוקית למקום. הבנק כולו היה מרושת במצלמות אבטחה. חדר הכספות היה גם הוא מפוקח על ידי שתי מצלמות ובנוסף נחצה על ידי מספר קרניים אלקטרוניות שהופעלו אוטומטית עם נעילת הכספות.
קוד כניסה לחדר הכספות היה לסגן מנהל הבנק, לקצין הביטחון המקומי ולשני עובדים שתפקידם היה ללוות לקוחות לכספות לשם הפקדה, או משיכת כספים ותכשיטים. כמו כן הוסיף, לבנק יש גנרטור חירום אשר אמור להידלק אוטומטית עם כל הפסקת חשמל. בחדר הבקרה מוצב מצבר גדול המפעיל מיידית את כל המצלמות בבנק עם כל תקלה, חשמלית או אחרת למשך שעה, וכן גופי תאורת חירום המאירים חלקים שונים בבנק בעת תקלות חשמל. ביקשתי ממנו לשבת איתי בחדר הבקרה ולהראות לי את המסכים השולטים על כל נקודה בבנק. ביקשתי שיזמין גם את קצין הבטיחון של הסניף.
לכאורה מדובר על מערכת סגורה, בלתי חדירה אשר צריכה למנוע כל סיכוי לפריצה. אולם, הוספתי, העובדות מונחות כאן לפנינו ואנחנו רק צריכים לנתח אותן כדי למצוא את הסיבות לכשלים הטכניים, את הסיבות לכשלים האנושיים ואז יש סיכוי שנמצא גם את מתכנני ומבצעי הפריצה.
ראשית אני חוזר לתיאור העובדות: עובד חדר הבקרה מגלה ביום א' בשעה שבע בבוקר שכל דלתות הכספות בחדר הכספות פתוחות. הוא מזעיק את קצין הביטחון של הסניף, אשר מורה לו לדווח לקצין הביטחון הראשי של הבנק ולמשטרה.
כשהמשטרה מבקשת להיכנס לחדר הכספות היא מוצאת כי דלת הכניסה הראשית נעולה, והיא ממתינה לפתיחת הדלת על ידי קצין הביטחון המקומי. חדר הכספות היה הפוך ומבולגן, תיבות מתכת נפרצו על ידי ברנרים ומקדחות משוכללות וכל זה בוודאי יצר רעש, אשר משום מה לא חדר לאוזני שומר הבנק. ברצפת חדר הכספות נפער חור ברוחב של מטר המחובר למנהרה שבוודאי נקדחה במשך מספר ימים מאחת החנויות הצמודות לבנק.
ביקשתי ממר אפרתי להמשיך את השיחה בינינו במשרדו, בבניין ההנהלה למחרת בבוקר.
ביקשתי שיכין עבורי רשימת חשודים פוטנציאליים בשיתוף פעולה עם השודדים מתוך עובדי הבנק.
כמו כן ביקשתי שישיג עבורי את רשימת השמות והטלפונים של בעליי החנויות הגובלות בבנק, וזאת למרות שידעתי שכולן כבר נחקרו על ידי המשטרה.
בינתיים יצאתי מסניף הבנק וניגשתי לחנויות הסובבות את הבנק. המשטרה מצאה כי יציאת המנהרה מן הבנק הייתה בחצר האחורית של חנות גדולה לבגדי נשים. החנות נסגרה למספר ימים וסומנה בסרט צהוב שהקיף אותה ואת כל החצר. אני נכנסתי לחצר כדי לראות אילו חנויות היו בטווח ראיה ושמיעה ממקום החפירה, כך שרוב הסיכויים היו ששום פעולה חריגה שנעשתה בחצר לא הייתה נעלמת מעיניהן.
רציתי לדעת אם אפשר היה לחפור בחצר מבלי להעלות את חשדן של עובדות ועובדי החנויות.
מסקירה מקיפה מצאתי כי לחצר אפשר היה להיכנס מדלת אחורית של חנות הבגדים וכן מדלת אחורית של חנות הבשר. לשאר החנויות לא הייתה גישה ישירה לחצר, אולם לעוד שתי חנויות היו חלונות המשקיפים על החצר.
בכל החנויות שמעתי סיפור דומה: באחד הימים לפני שבועיים נתלה שלט של קבלן אינסטלציה על הגדר החיצונית של חצר חנות הבגדים. בשלט נכתב "עבודות לתיקון צנרת". לאחר מכן ראינו מדי פעם מספר פועלים הקודחים ומפנים אדמה במקום. כיוון שזו לא פעם ראשונה שהעירייה או קבלנים פרטיים עוסקים בתיקונים ובעבודות תשתית, לא ייחסנו לעבודה שום חשיבות מיוחדת, מה גם שרוב הזמן לא היה רעש בלתי סביר שהפריע למהלך התקין של העבודה השוטפת.
חזרתי למשרד ורשמתי לי נקודות לדיון עם קצין הביטחון הראשי של בנק הפועלים. הזמנתי את תמר לארוחת ערב כדי לשפר את האווירה שבינינו ואת מתח העבודה שלי.
תמר תמיד ידעה להעניק שקט ורוך כשצריך, אך יותר מכך לתמר היה ראש אנליטי אשר יכולתי לסמוך עליו כשרציתי לקבל היזון חוזר על השערות שהייתי מעלה ומסקנות שהייתי מקבל.
כך יצא שלמחרת הגעתי לפגישה עם מר אפרתי מגובש לחלוטין ויכולתי להעלות את מסקנותיי על לוח שנמצא בחדר ההרצאות של הבנק.
בפגישה נוכחו מר אפרתי, סגן מנכ"ל הבנק ומנהל כוח אדם ארצי של בנק הפועלים.
ראשית העליתי על הלוח את רשימת הכשלים: מערכת בקרה אלקטרונית לקויה ללא גיבוי מתאים.
גנרטור מקולקל, מערכת אחזקה קלוקלת, אשר לא בדקה את תקינות הגנרטור והמצברים.
מצבר גיבוי שהיה אמור לעבוד שעה לפחות ועבד עשר דקות בדיוק.
חוסר במערכת לקליטת זעזועים, רעשים ותנודות סביב הבנק בכלל וחדר הכספות בפרט.
כספות הלקוחות לא מגובות במערכת אזעקה אלקטרונית למקרה של כשל במערכת ההגנה על הכספת הראשית.
חברת שמירה וניקיון שאיננה מזהה כשלים חיצוניים בזמן אמת ואיננה יודעת פרטים מהותיים על צוות עובדיה.
נוסף על הכשלים הטכניים, חשוב שתפנימו כי הפריצה לא הייתה יכולה להתבצע ללא סיוע מאדם אחד או יותר מתוך עובדי הבנק!
יותר מדי תקלות טכניות אירעו ולכן נשללת על ידי לחלוטין עבודה חיצונית בלבד.
להלן פרטי התרחשות השוד כפי שאני רואה אותם: הפסקת חשמל אזורית (יזומה על ידי גוף חיצוני) שטופלה על ידי חברת החשמל בתוך שעתיים ושלושים דקות.
גנרטור חירום לקוי המאפשר לשודדים להשלים את פריצת הרצפה.
מצבר חיצוני שהמשיך את עבודת המצלמות למשך עשר דקות ומאפשר עבודה שקטה ללא חשש של השודדים בחדר הכספות.
לאחר הפסקת עבודת המצלמות נערכה חדירה אלימה דרך רצפת חדר הכספות.
נפרצו 45 כספות פרטיות על ידי ריתוך וקידוחים של מקדחות חשמליות על מצברים.
הפורצים נעלמים ברכב שממתין להם בהמשך הרחוב עם שללם.
עוברות עוד מספר שעות עד שהאירוע מתגלה ומדווח למשטרה, בינתיים השודדים מתאיידים, מעלימים את הרכב ומוחקים כל תביעת אצבע.
המלצות:
לפטר/להשעות מיד את קצין הביטחון של הסניף, להזמינו לחקירת משטרה ובהמשך חקירה שלי.
לפטר/להשעות את מנהל הלוגיסטיקה בבנק והאחראי על תפקוד הגנרטור והמצבר הרזרבי ולהזמינו לחקירת משטרה ובהמשך חקירה שלי.
להחליף את חברת השמירה בחברה אחרת, לקבל רשימת עובדי החברה שהיו בתורנות בזמן הפריצה ולהביאם אליי לחקירה.
מר אפרתי הורה לאנשיו להעביר אליי את האנשים שהזכרתי לחקירה נוספת, בנוסף לחקירתם במשטרה. הוריתי שיביאו את האנשים אליי החל מהיום הבא בשעות הצהריים והילך.
העבודה שנעשתה הייתה מלאכת מחשבת, אולם כיוון שנעשתה על ידי הרבה ידיים וכיוון שיותר מדי אוזניים היו מעורבות בדבר, הנחתי שאמצע תפר או שניים רופפים ואצליח לפרום אותם עד למעלה.
הראשון שהגיע אלי למשרד בשעה 10:00 מלווה בעורך דינו היה אלי זיו, מהנדס חשמל במקצועו, שהיה אחראי על אחזקת המערכות החשמליות והאלקטרוניות בבנק. אלי, אדם בגיל חמישים לערך, נראה מתוח וחשדני לאחר שעבר חקירה ארוכה ומתישה במשטרת תל אביב והושם במעצר בית למשך שלושה ימים. אמש השתחרר מהמעצר, וכשהגיע לבנק מצא על שולחנו בעבודה מכתב השעייה. עורך דינו, זוהר הכהן, הגיע בחליפה, ענוב בעניבה צבעונית וענד שעון רולקס יוקרתי. ניכר בו כי הוא מגיע ממשרד מכובד ולפי כך הנחתי כי אלי זיו אינו סובל ממחסור במזומנים, או לחילופין נהנה מגיבוי של גוף כלכלי חזק.
אלי, אמרתי לו, אינני מתכוון לטחון לך את המוח כמו במשטרה, אולם אני בהחלט מוסמך להציע לך הצעה שתקל עליך לשקול מחדש את תשובותיך.
אינני יכול למנוע את השעייתך וכנראה שגם לא את פיטוריך, כיוון שאפילו אם אתה נקי מכל רבב וצח כשלג, ישנה רשלנות נוראה בתפקודך שעלתה לבנק בהרבה מאד מיליונים ויותר מכך במוניטין.
אם אקבל ממך תשובות הוגנות ומספקות אדאג שלא ייפגעו פיצויי הפיטורין וקרן הפנסיה שלך.
אמור לי מי יצר אתך קשר ומי תגמל או הבטיח לתגמל אותך בגין הרשלות בתפקידך!
אנא התייעץ עם עורך דינך וחזור אליי עד מחר. הושטתי לו את כרטיס הביקור שלי ופתחתי בפניהם את דלת המשרד החוצה.
השניים נדהמו מהמהירות והחדות של שאלותיי ולא פצחו פה. עורך הדין סימן לאלי לשמור על פה סגור וכך בתוך חצי דקה התפניתי לנחקר הבא.
בשעה 11:00 הגיע אליי ללא עורך דין טכנאי הגנרטור והמצברים שמוליק גונן.
שמוליק נראה חברה'מן מקובל על הבריות ובכל פגישה בנסיבות אחרות לא הייתי מעלה על דעתי חשד קל שבקלים נגדו. מאידך למדתי מניסיוני הקצר שמאחורי כל חיוך מסתתרת גיבנת והחלטתי לאחר הפגישה לבקש מרונן שיוציא לי מידע מפורט עליו.
שאלתי אותו את אותן השאלות, השארתי לו את כרטיס הביקור שלי וביקשתי ממנו שלפני שיחזור אליי עם תשובות, יתייעץ עם עורך דין פלילי.
כששמוליק גונן עזב את המשרד, נכנס למשרדי אורי ליאור, עובד חברת "משמר לילה" שהיה השומר התורן האחראי על אזור הבנק באותו לילה. גבר צנום באמצע שנות השלושים, עם בגדים דהויים, מבוהל כלשהו. ביקשתי ממנו שיחזור בדיוק על דבריו במשטרה, כדי שאוכל לבדוק את רצף האירועים.
לדבריו ,על פי הנוהל של חברת השמירה, הוא עובר ברכבו אחת לשעה ברחובות המקיפים את הבנק. לפעמים הוא יורד מהרכב ברגל כדי להציץ אל תוך החצר, מה שעשה סביב השעה אחת לפנות בוקר. עם כניסתי לחצר הרגשתי אקדח לחוץ לגבי ועוד בטרם הספקתי לראות מי תוקף אותי, חטפתי מהלומה אדירה על הראש ואיבדתי את ההכרה. התעוררתי כפות בחדר השירותים של הקומה התחתונה בבנק ולקח לי כשעה לפחות להשתחרר מהכבלים, להוציא את הסחבה מפי, לשתות לרוויה ולעלות למעלה לדלפק הכניסה. שם לחצתי על פעמון האזעקה והשאר היסטוריה.
האם הבחנת בתווי פנים של התוקף? לא, אולם כשחטפתי את המהלומה על הראש ניסיתי להיאחז בתוקף כדי למנוע את נפילתי, הוא דחף אותי מטה ולפני שהתעלפתי (או אולי רק חלמתי), אחזתי בנעל ענקית, שנתנה לי בעיטה נוספת בראש ואיבדתי שוב את ההכרה.
שחררתי את הבחור, לא לפני שביקשתי ממנו שיעשה מאמץ רציני להיזכר ביותר פרטים.
היה ברור לי שהמידע שמסר היה חסר, כלל עיוותים ואי התאמות. עם זאת היה ברור לי שהבחור איננו יותר מאשר דג רקק בביצה הטובענית של הכנופיה.
הזמנתי את אביבית, ביקשתי ממנה שתעביר לרונן את הנתונים שהועברו אליי על ידי קצין הביטחון של הבנק על: אלי זיו, שמוליק גונן, אורי ליאור וכן רוזי עובדת הניקיון של חברת השמירה, שעבדה בניקיון הבנק קרוב לשעת הפריצה.
אנא בקשי מרונן לחפש עליהם כל מידע אפשרי, את הקשיים הכלכליים, החברתיים, יחסים עם נשותיהם, בני זוגן, יחסים עם נשים אחרות, או בני זוג נוספים, יחסים ביניהם, נטייה להימורים או כל סירחון אחר שדבק אליהם. התיק היה כבד ומורכב, אולם הרגשתי שאני בדרך הנכונה למציאת הסדקים הראשונים והחולשות הראשונות של מתכנניו.
בקשה נוספת יקירתי, אנא אתרי לי את עוזי ידיים ואת ינקוביץ מלילינבלום, ידידיי מכלא שאטה. אני מניח שאוכל להיעזר בהם בניתוח תמונות הפריצה של הכספות הפרטיות ובלימוד שיטות הלבנת הון לכספים מורעלים.
הרמתי טלפון למימי, ידעתי שזה יעלה לי ביוקר אולם אם הייתה אישה המסוגלת לזהות בערימת שחת גבר עם כפות רגליים ענקיות וודאי שזו הייתה מימי.
אספתי אותה מהבר כשעוד הייתה בת שיחה ולקחתי אותה למלון. נכנסנו יחד למקלחת ומשם כמו מתוך הרגל למיטה ואחרי שעתיים נקיים ומדושנים ירדנו לאכול ארוחת ערב במסעדה ממול המלון.
תודה גלי על הטיפול המסור, אולם אני מניחה שאתה צריך משהו ממני ואני מודה לך שהתאפקת עד עכשיו. סיפרתי לה על הבריון עם כפות הרגליים הענקיות וביקשתי לדעת אם בשיחות סתמיות בין בעלות המקצוע עולה לפעמים סיפור על "מר כפות הרגליים".
מימי חייכה ופרצה בצחוק. יש לנו יצאנית ערבייה מיפו שמתה על הרגליים שלו, היא טוענת שבנוסף לרגליים הגדולות הוא גם ג'נטלמן, אבל הכלי שלו בינוני לחלוטין. אליס טוענת שבלילה הראשון פחדה שהוא יקרע לה את הצורה, אולם לאחר הבילוי נרגעה ומצאה שאיננו שונה מרוב הלקוחות.
מימי, ביקשתי, אנא דאגי לתת לי כתובת שבה אוכל לבקר את "מר כפות רגליים", אני חושב שהוא מחזיק מידע חשוב מאד עבורי.
נפרדנו בנשיקה, הבטחתי לעמוד איתה בקשר ולתאם פגישה לשבוע הבא, אך עוד באותו הערב הפתיעה אותי ואמרה שתמורת שינה איתי הלילה, היא תביא לי את הכתובת של הבחור. למרות שראיתי בזה אקט של סחיטה, הגדרתי לעצמי שזאת עשויה להיות "סחיטה נעימה" וביקשתי ממנה להגיע שנית אל בית המלון בו אני שוהה סביב 11:00 בערב ולחכות לי בלובי.
היא חיכתה לי בלובי כמו נערה המחכה לפגישה ראשונה, לבושה יפה, שפתיים באדום עדין וחיוך ביישני שעלול להטעות כל גבר חסר ניסיון. הזמנתי אותה לקפה ומשם עלינו לחדר.
שמו של מר כפות רגליים הוא מרדכי פרי, והוא נקרא מורדי. הוא גר ברחוב כצנלסון 52 בבת ים והוא אחד הבריונים שצ'ארלי שוכר מעת לעת למבצעיו. מורדי נחשב לאדם אלים ומעטים האנשים הנכנסים עמו לסכסוך בנושא כלשהו ומועטים עוד יותר היוצאים בעמידה על שתי יתדותיהם!
למחרת השכמתי לריצת בוקר בים. השארתי את מימי לישון והערתי אותה לארוחת בוקר לפני שיצאתי למשרד. אביבית אמרה לי כי קבעה לי פגישה נוספת עם עורך דינו של אלי זיו בשעה אחת בצהריים אצלנו. אישרתי את הפגישה ויצאתי לבת ים.
הנחתי כי אנשים העובדים בלילה ישנים מאוחר ביום, כך שיש סיכוי סביר שאמצא את מורדי במיטה.
דפקתי על הדלת ושמעתי תנועות חפוזות בבית. הכנתי את השלושים ושמונה דרוך ודפקתי שנית.
מי שם, שאל מורדי? גל ישראלי עניתי. אם אין לך צו כדאי שתעוף לי מהעיניים, נשמע קולו קרוב וצמוד לעינית הדלת. מורדי, איננו מכירים עדיין, אולם אם אינך פותח את הדלת אני יורה בך מבחוץ!
הדלת נפתחה בהיסוס. למרות גבהו וגודלו האקדח נתן לי יתרון משמעותי. נכנסתי אחריו לדירה, שהייתה דירה צנועה בת שלושה וחצי חדרים. אליס, תביאי לאדון ולי קפה. שמעתי את אותו רשרוש אשר שמעתי עם הנקישה הראשונה ולחדר נכנסה אישה יפה עם חלוק שינה לבן. איזה קפה אתה שותה? שחור. או קיי פעמיים שחור לשני האדונים, אמרה בחיוך ויצאה.
מורדי, אמרתי, יש בידי ראיות הקושרות אותך לשוד הבנק הגדול בצפון תל אביב. אני יכול לצאת מכאן ולשלוח אחריך את המשטרה ואני יכול לקבל ממך פרטים על מי ששכר אותך ולדאוג שתמורת שיתוף הפעולה תצא נקי כמו תינוק אחרי אמבטיה מהסיפור.
אתה מניח שתי הנחות שגויות אמר: אחת שאני יודע משהו. שתיים שאני מלשין. דע לך שאינני יודע דבר, אבל גם אם הייתי יודע לא הייתה מקבל ממני כלום.
אתה שקרן מורדי וזה לבטח לא יוסיף לך נקודות בשיקולי העונש. אני מניח שהמשטרה תלחץ עליך ותאתר את הסדקים באליבי שלך בליל השוד, ואז או שימצאו אותך שקרן, או שתישבר אחרי שתשמע כי מישהו מהחברים שלך החליט במקומך להעיד כדי להציל את ישבנו.
מסרתי לו את כרטיס הביקור שלי ואמרתי - אני מציע שתפנה לעורך דין ותתייעץ עמו, אני ממתין לטלפון ממך עד מחר לפני שאני מעביר את המידע שבידי למשטרה.
חזרתי למשרד כדי לפגוש את מר צמרת, פרקליטו של אלי זיו.
שקלנו את הפנייה שלך והחלטנו להיענות לה באופן חלקי: מרשי איננו מודה בהשתתפות בתכנון, או ביצוע, או שיתוף פעולה בשוד הבנק.
מרשי מוכן להודות שהיו אליו פניות בנושא וכן הוא מוכן למסור שמות ופרטים נוספים.
מרשי מוכן להודות שלא העביר מידע על הפניות להנהלת הבנק.
בתמורה לכך יישמרו למרשי כל זכויותיו כעובד מפוטר ולא יילקחו ממנו הטבות שזכה בהן בדין בעבר בגין עבודתו.
מר צמרת, כיוון שמרשך מודה בפרטים חלקיים, עליי לפנות להנהלת הבנק. אני תקווה כי אחזור אליך עד ראשית השבוע הבא ואזמין אותך ואת מרשך להמשך החקירה ולהשלמת הפרטים.
נפרדתי מעורך דין צמרת וביקשתי מאביבית שתעביר אליי נתונים ראשוניים שאסף רונן על החשודים הפוטנציאליים.
אלי זיו – לפי מסך הנתונים שהועבר אליי, או שהוא נקי כפיים, או שהוא מר טפלון, כלומר, מקצוען היודע להימנע מרישומים. אין עברות תנועה, אין עברות מס, אין חריגות בנייה, אין בעיות אלימות ואין מערכות יחסים מחוץ לנישואין.
ביקשתי מרונן כי ישקיע מעט מכספי המשרד ויאתר נתונים לא פורמליים על הבחור.
שמוליק גונן – לפי מסד הנתונים שהועבר אליי היה בחור מועד לפורענות. שתיין, בליין, רודף שמלות, מהמר (לא מקצוען) מעת לעת ובעל יתרת חוב משמעותית בבנק. אין תיק פלילי ואין הסתבכויות אלימות בעבר.
אורי ליאור – לפי מסד הנתונים שהועבר אליי, גרוש, לוחם קרבי בעברו בצה"ל, ללא עבר אלים, ללא עבר פלילי, נוטה להתבודד.
ביקשתי מרונן שיאסוף לי מידע על עברו של מורדי, נקודות חולשה ותיקים במשטרה. ביקשתי ממנו כי יורה לאביב חובב, מטובי עובדי המשרד, לעקוב אחרי כל תנועותיו של מורדי וכן לעקב אחרי שיחות הטלפון הקווי והנייד של הבחור. כמו כן ביקשתי מעקב אחרי אורי ליאור.
הרגשתי שהראש שלי כבר איננו מסוגל לקלוט ולעבד יותר מידע והחלטתי לקצר את יום העבודה וללכת לנוח במלון. ביקשתי מאביבית כי תזמין לי מלון אחר מטעמי בטיחות והחלטתי כי לאחר מנוחה ושינה טובה, אעבור למחרת בבוקר לאסוף את המזוודה עם בגדיי וציוד אישי אחר.
כשהגעתי למחרת בבוקר למלון לאסוף את חפציי, לא הרגשתי בשום דבר חשוד. ניגשתי לקבלה, לקחתי מפתח לחדרי ועליתי ארבע הקומות ברגל. איש שירות עם עגלת כביסה עבר ליד חדרי ובטרם עיכלתי את תנועתו, נשלף אקדח אל מול פניי ולפני שהספקתי להגיב הרגשתי בחבטה עזה על ראשי וצנחתי פרקדן על השטיח.
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי כפות בחדרי, כשמולי קורא את עיתון הבוקר ידידו הוותיק של צ'ארלי – דוד.
היי, מר ישראלי, אני רואה שלא כל כך נוח לך אצלנו. אכן הרגשתי היטב את הקשרים על כפות ידיי, אך עוד יותר מכך הרגשתי את המכה בקודקודי מקנה האקדח.
אז מה דוד, שאלתי, אינכם מצליחים להיאבק איתי אחד על אחד, או אפילו שניים על אחד, אז אתם משתמשים בכלים כבדים כדי לגרום לי כאבי ראש?
אכן, ענה לי דוד, נוכחנו שאתה אקזמפלר מיוחד וצ'ארלי ביקש ממני אישית להביאך לאחד ממשרדינו בעיר. למזלך כששכבת מרוח על השטיח בפרוזדור קומה ד', היגיעה עובדת משירות חדרים והחלה לטפל בהחלפת סדינים בקומה שלך ולפי כך נאלצנו לגרור אותך לחדרך עד שהדרך למעלית תתפנה, ואז עם קצת עידוד שלנו תצעד למעלית, משם לחניון, משם לרכב ומשם עד צ'ארלי.
אכן יופי של ארגון, אמרתי, אני מניח שלקחתם את הכל בחשבון ועד שתופעל המשטרה אני עלול להיעלם באחד החורים המצחינים בו אתם שומרים סחורה גנובה ואנשים לחיסול!
פגעת ביותר מדי אנשים מהמערכת שלנו וצ'ארלי החל חושש כי אם לא תנוטרל, אתה עלול לסדוק את היסודות ואת יציבות הכנופיה.
אני שמח שהגעתי למעמד מיוחד אצלכם, אשתדל לשמור על שמי הטוב גם בהמשך.
קום ועשה מאמץ לא להתפרע, אינני רוצה לשאת אותך על גבי לאחר מכה נוספת בראש. אל תדאג, דוד, לא תצטרך לשאת אותי על גבך, אני מעדיף לצעוד על רגליי.
דוד פתח את הדלת, הציץ לסוף המסדרון, נעץ את האקדח בגבי ויצאנו לדרך. הבחנתי קודם כי האקדח איננו דרוך ולפי כך, למרות ידיי הכבולות לא היססתי לשנייה אחת, עשיתי עצמי נכשל ברגליי ונופל, אולם תוך כדי נפילה בעטתי בכוח ברגלו הימנית של דוד, הוצאתי אותו משיווי משקל וראיתי אותו צונח על השטיח. בניסיון הבלימה נשמט ממנו אקדחו ועד שהבין היכן הוא נמצא אחזתי באקדח, דרכתי אותו והכנסתי את הקנה לפיו.
"היכן המפתח לאזיקים?", שאלתי. עיניו היו מבוהלות אולם פיו היה מלא בקנה האקדח, שהפריע לו לדבר. הוצאתי את הקנה מפיו ושאלתי שנית. חטפתי יריקה בפרצוף, נגחתי בראשו ומחיתי אגב כך את היריקה מראשי. הכיתי חזק בראשו עם האקדח עד שהתעלף, גררתי אותו חזרה לחדרי, חיפשתי בכיסיו ומצאתי את המפתח. פתחתי את האזיקים, ענדתי אותם על ידיו מאחור והשארתי אותו לישון. אספתי את בגדיי, ביקשתי מאביבית שתשלח עם רונן קיטבג בגודל אדם וחיכיתי בחדר.
כשפתח דוד שנית את עיניו הושבתי אותו על הכורסה, אחזתי בכוס מים ונתתי לו לשתות ושאלתי אם הוא חפץ בכדור נגד כאב ראש.
כאב הראש שלנו הוא אתה, ענה לי, ורק כדור שיחסל אותך יעביר לנו אותו!
דוד, עניתי לו, אני מתכונן לחקור אותך מעט ולאחר מכן אוציא אותך מפה ארוז היטב בשק. אם השק ייזרק למים, או שהשק ייפתח לחופשי בחוף הים של יפו, תלוי רק בך!
לך לעזאזל, ענה לי, ותכף לאחר מכן נאלץ לירוק את שתי שיניו הקדמיות ממכת אקדח חדה. שפתו העליונה זבה דם ועיניו היו מלאות זעם ודמעות. הגשתי לו כוס מים, אך המים הקרים הכאיבו לו עוד יותר. אני מבקש לדעת מי ארגן את השוד בבנק הפועלים, המשכתי באדישות.
אם אענה לך אני מת ואם לא אענה לך אולי רק אתעלף ענה בחצי בכי. לא מדויק, עניתי: אם אתה עונה לי יש סיכוי שהמשטרה תמצא לך מסתור ואם אינך עונה לי אתה מסיים את חייך ארוז כהלכה בתוך שק עם בטון במעמקי הים!
כשהגיע רונן עם הציוד, כבר לא היה צורך בשק. דוד, לאחר שקיבל ממני הבטחה, מסר לי את כל המידע שהיה בידו. את השוד ביצע צ'ארלי עם צוות מאומן. את תכנית השוד ואת כל הקשרים הנדרשים להפעלתו ארגן הבוס של צ'ארלי. "אינני יודע מי הוא אמר דוד ולדעתי פרט לצ'ארלי אין איש במערכת שלנו שיודע מי הוא, מה שמו ואיך הוא נראה". עדיין היה חסר לי מידע רב, אולם התמונה הובהרה והנחתי שאת השלמת המידע אצטרך לדלות ממקורות אחרים.
הוריתי לדוד שיכוון את רונן ואותי למקום המסתור של צ'ארלי באזור בית שמש ולאחר מכן נשחרר אותו לביתו.
יצאנו ברכב שלי מזרחה לכיוון ירושלים, פנינו בצומת שמשון דרומה לכיוון בית שמש ובאזור התעשייה בהר טוב פנינו שוב ימינה וטיפסנו על ההר. בקצה האתר עמד מפעל לעיבוד בשר ובחצר האחורית של המפעל, עם כניסה נפרדת עמד מבנה רחב ממדים בן קומה אחת, מוקף בשדרת ברושים וצמחי נוי אחרים. בחזית המבנה שכבו שני כלבי שמירה.
פרק אחת עשרה - איזו הפתעה, צ'ארלי!
הגענו לבית שמש ושחררנו את דוד כמובטח. ביקשתי ממנו כי ייקח אוטובוס לתל אביב ומשם יפנה למשטרת תל אביב צפון. במשטרה יקבל אותו ישירות רב פקד רונאל, הממונה על התיק שעודכן כבר על ידי. אם אינך מגיע לשם מכל סיבה שהיא, אינני לוקח אחריות וכל ההסכמות בינינו בטלות.
חזרתי עם רונן להר טוב, עלינו למפעל הבשר ורכשנו אריזה של חמישה ק"ג כנפיים כדי שנוכל לטפל בכלבים.
ירדנו לחצר והתקרבנו לבית. כלב הוא כלב ותמורת ליטרת בשר הוא מפסיק לנבוח.
השארתי בכניסת המשרד על הארון מנה נוספת של כנפיים למידת הצורך וחמקנו פנימה.
את המזכירה ששאלה לרצוננו נאלצנו לכפות ולסגור היטב את פיה בפלסתר רחב. רונן פנה ימינה ואני פניתי לאגף השמאלי. רונן הגיע אל מול חדר ישיבות שנשמעו ממנו קולות ואותת לי להגיע אליו. לפי מספר הקולות שנשמעו היינו אמורים לפגוש בין ארבעה לחמישה גברים. משהו המשיך להציק לי ולהטריד אותי. אמרתי לרונן כי אני מעריך שישנם אנשים נוספים במבנה ואני יוצא לחפש אותם. ביקשתי שיישאר בטווח עין עם חדר הישיבות וימתין עד שאבדוק את המרתף.
ירדתי לאטי במדרגות לעבר המרתף. מאותו אזור נשמעו קולות של הזזת מטענים, או ארגזים, או ציוד כבד כלשהו. לחצתי על הידית ומצאתי שהיא איננה נעולה ונכנסתי לאטי פנימה.
המרתף היה מואר היטב ונראה ששימש כמחסן לוגיסטי. ארגזים נעולים שכנראה הכילו נשק או תחמושת היו מרוכזים בפינה הימנית, שני מדפים היו עמוסים באפודי מגן של צה"ל ושניים אחרים במכשירי קשר. בפינה השמאלית הרחוקה ניצב שולחן עבודה גדול ועליו מסך מחשב ושני טלפונים.
לא נראה איש, אולם כיוון ששמעתי קולות הנחתי שמאחורי המדפים נמצא חלל נוסף ובו נמצאים אנשים במצב זה או אחר של עבודה.
המתנתי מעט וסבלנותי הניבה פרות במהרה. גבר לבוש בחליפה אפורה ושני עובדים נוספים בריאיי גוף ובשר התיישבו משני צדי השולחן והחלו דנים בשיטת העברת הארגזים אל החלל שמאחורי המדפים.
החלטתי לנטרל את השלושה, כדי שרונן ואני נוכל להיכנס לחדר הישיבות ולא נצטרך לטפל בשתי חזיתות בבת אחת. יצאתי עם אקדח שלוף וביקשתי משלושתם לזרוק את האקדחים והסכינים לרצפה. ההפתעה הייתה מלאה, אך הבריון הקרוב כנראה לא הבין שהוא צריך להיות מופתע וניסה לשלוף את אקדחו.
אי הבנה זו גרמה לו לנפיחות גדולה ליד העין כשאקדחי הלם בו בגסות וגרם לו לצניחה חופשית לרצפה עם כאב ראש רציני למספר ימים.
ביקשתי מהשני שיפרוק אותו מנשקו, ואחר כך ענדתי לשניהם אצעדות וביקשתי שישבו.
האדם בחליפה שכנראה כבר התרשם ממני לא ניסה להתנגד, זרק את אקדחו ואת סכינו והושיט את ידיו לאזיקה, אולם כיוון שלא היו לי אזיקים נוספים נאלצתי לכרוך על ידיו נייר דבק עבה ואת רגליו כפתתי וחיברתי עם נייר דבק ועם רגלי השולחן יחדיו.
ביקשתי מהמבוגר והמהודר שביניהם לעשות הכרות בינינו ונעניתי בנחרת בוז.
הזכרתי להם כי אני מסוגל להכות וביקשתי שוב: שמי נועם זיידמן, אמר בעל החליפה ואני מנהל הלוגיסטיקה של החברה.
שמי יחיאל שמעוני, ענה עב הבשר שניסה לתקוף אותי, ואני הסגן של נועם.
שמי אורי, עמר ענה השלישי, ואני סבל.
תודה, עניתי להם, אקח מכם את הפלאפונים ואחבר את רגליכם לרגלי השולחן, כיוון שאני נדרש להיכנס לדיון עם כמה מחבריכם בקומת הכניסה ואינני יכול להשאיר גורמי סיכון מאחורי גבי.
הדבקתי לכל אחד מהם נייר דבק על הלקקן, בדקתי שכל אחד מהם נושם כהלכה ונפרדתי מהם.
רונן עדיין צפה על דלת חדר הדיונים. נכנסנו במהירות עם אקדחים שלופים ומצאנו ישיבה של ארבעה נושאי משרה, ענובים ומחויטים ומוכי תדהמה.
היחיד שהגיב בחיוך היה צ'ארלי. ברור לך שאתה מבצע עברה של חדירה לא חוקית לרכוש פרטי וברור לך שתתבע בגין עבירה זו. הגבתי בביטול וביקשתי מכל מי שנושא כלי נשק להתפרק מנשקו.
רונן עבר ביניהם ללקט את השלל, אך פרט לצ'ארלי שהסתובב עם תותח גדול וסכין קצבים, לא נמצא נשק אצל אף אחד מהשלושה הנותרים.
ביקשתי מהם שיזדהו, אך הם סירבו וטענו כי אינם חייבים להשיב על שאלות.
ביקשתי את רונן שיכפות את צ'ארלי באזיקים ויוציאו לחדר המרתף שימתין עם אנשי הלוגיסטיקה עד שאסיים את חקירת האורחים.
חשבתי כי לאחר צאתו של צ'ארלי יקל עלי לדובב את שלושת האחרים, אך התאכזבתי קשות. כולם היו מאותו בית מדרש, כולם עברו אירועים דומים בעבר וכיוון שלא הכירו אותי כלל, לא עשיתי עליהם רושם מפחיד.
שאלתי שוב בעדינות את הקרוב אליי לשמו ולתפקידו בארגון ונעניתי במבט קר של בוז. הכנסתי לו סנוקרת ושלחתי אותו מעולף לקרשים.
התקרבתי לשני, ליטפתי קלות את פרצופו ושאלתי את אותה שאלה בדיוק. אולי מרוב פחד ואולי מטיפשות הוא לא הצליח לפתוח את פיו בזמן וצנח כמו ידידו מעולף לקרשים.
אל השלישי לא הייתי צריך להתקרב. שמי הדר חורש, שמענו שיש כאן קנאביס טוב ובאנו לעשן עם צ'ארלי. ממתי אתה מכיר את צ'ארלי? רק מהיום, חבר הפנה אותי לפה כדי שאעשן ואקנה לעצמי כמות לכמה ימים. אני מניח, השבתי לו כי אתה חושב שאני אידיוט! אתה מגיע לעשן בביתו של אחד הפושעים הגדולים והמסוכנים בארץ, עם חליפה מהודרת, בחדר אין שמץ של ריח לא של קנאביס ואפילו לא של סיגריה. אולי כדאי שתתחיל לדייק ומסור לי בדיוק לשם מה התכנסתם כאן?
אולי האקדח שלי שהתקרב למרחק מינימאלי מפרצופו, אולי שני חבריו המעולפים על הרצפה ואולי אני סוף סוף התחלתי לעורר בו מעט כבוד והרבה אי נחת.
הגענו לסגור עסקה עם צ'ארלי, אנחנו מארגני מסיבות ואירועים בתל אביב, קונים באופן קבוע אצל צ'ארלי קנאביס, קוק וסמי הזיות שונים. באנו לדון מחדש במחירי הסחורות כיוון שצ'ארלי העלה את המחירים בלמעלה מ- 25%.
או קיי, הדר, אנא תן לי את כרטיסי הביקור שלך ושל חבריך הנמים. כרגע אני משחרר אתכם מחוסר עניין, אולם אני מניח שתקרא לחקירה במשרדו של רב פקד רונן רונאל בקרוב.
חיכיתי עד שהדר יעזור לחבריו להתאושש, הסרתי מידיהם את האזיקים, אספתי את כרטיסי הביקור שלהם ושלחתי אותם לדרכם.
בכניסה למרתף חיכתה לי הפתעה שכמעט עלתה לי בחיי. רונן שכב מעולף על הרצפה, צ'ארלי ושלושת אנשי הלוגיסטיקה לא נראו בטווח עין.
עצרתי על מקומי והבטתי היטב בכל פינות המרתף. איש לא נראה, אולם היה לי ברור כי אם אכנס לטפל ברונן, אחטוף כדור בראש או מהלומה קטלנית.
שלפתי את השלושים ושמונה ונסוגותי מעט לאחור. ראיתי שכל הרכבים שחנו בחנייה, למעט הרכב של השלושה מתל אביב, עדיין במקום והנחתי כי כל האנשים עדיין במתחם.
צ'ארלי, קראתי בקול, תוציא את רונן ליד המזכירה הכפותה שלך ואני אקח אותו ואפנה את המקום. נמשיך את המאבק בינינו מחר.
אם אינך משחרר אותו, אני מזעיק את המשטרה. ממילא אינך יכול לעזוב את המקום כשאני מטווח את הכניסה לבניין ואת כל כלי הרכב החונים.
אתה נותן לי מילה שאתה והבחור שלך מסתלקים מהמקום מידית?
אתה יודע צ'ארלי שעד היום עמדתי במילה שלי ואתה יודע היטב שאם הבחור שלי לא יוצא מיד, אני מזעיק את המשטרה ודואג למעצרך.
או קיי, גל, הבחור בדרך אליך, אולם תצטרך לתמוך בו בדרך החוצה. בסדר צ'ארלי אמרתי, שלח מישהו מאנשיך שיתמוך בו בדרך למכונית, אני אוודא שאף אחד מאנשיך לא מרים ראש.
נועם זיידמן תמך ברונן והובילו לכיוון הרכב שלי. ביקשתי ממנו שישאיר את רונן נשען על הרכב ושיחזור למרתף. כשנעלם הכנסתי את רונן לרכב ויצאנו.
לאכזבתי נגמר הקרב בתיקו היום, אולם בכל זאת השגתי כמה יתרונות שלא היו לי קודם.
למרות שלא הכנתי היטב את שיעורי הבית ופעלתי יותר מתוך דחף מאשר במחשבה תחילה, הצלחתי לאתר את מחסני הכנופיה ופגעתי קשה בצד הלוגיסטי שלהם.
להפתעתו הרבה של רב פקד רונאל התקשרתי אליו בפעם השנייה באותו יום וכיוונתי אותו לאתר בהר טוב. מר ישראלי, אמר לי בציניות, "אין ספק שהיום תקבל את אות ההוקרה הגבוה של משטרת ישראל, על שיתוף פעולה".
לא חשבתי שיש סיכוי, נמוך ככל שיהיה, שצ'ארלי ואנשיו ימשיכו לשהות במתקן הלוגיסטי לכשתגיע המשטרה, אולם היה ברור לי לחלוטין שלא יספיקו לפנות את מחסן התחמושת ואת הציוד הלוגיסטי הנלווה בעת שימלטו מהמקום.
מצד שני היה נהיר לי שהמלחמה הסמויה שבין הכנופיה לביני הפכה למלחמה גלויה, ואם אני רוצה לחזור לחיים נורמליים, לעבודה נורמלית ולזוגיות נורמלית, אני חייב לסיים את הפרשה בדחיפות.
צ'ארלי בוודאי שלא יניח לי ליהנות מהישגיי הקודמים (שרובם היו על חשבונו) ויש להניח שהוצא על ראשי כבר חוזה ומספר רוצחים שכירים נשלחו לחסל אותי.
מזמן כבר הפסקתי להיות עבורו קוץ בתחת, נראה שכעת הייתי עבורו כמו פצע פתוח, או כיב מדמם. המצוד החל ואני החלטתי להפסיק להסתתר ובמקום להיות ניצוד, להפוך לצייד!
רונן חזר להכרה, אך היה חלש ומטושטש מהמכות שספג. נסעתי איתו לתל אביב וביקשתי מד"ר ירון ידידי מהשירות הצבאי שיטפל בו ויאושש אותו מבלי לדווח למשטרה.
שכרתי מלון ברמת גן מבלי לידע את אביבית, ביקשתי מרונן כי יעמוד איתי בקשר מחר לגבי ההמשך ונשכבתי לנוח מעט.
התקשרתי אל תמר אחרי הצהריים ושאלתי אם מתאים לה להעביר את סוף השבוע הקרוב באילת.
התשובה הייתה חיובית ואפשרה לי להעלות חיוך של סיפוק קל על פניי.
פרק 12 - חופשה באילת
המראנו לאילת בטיסת בוקר ותוך שעה היינו בחדר 714 במלון הילטון על הטיילת באילת.
ירדנו לשתות קפה, והפרצוף הראשון שראיתי היה אחד מנוסעי המטוס שירד עמנו לאילת.
כיוון שמזמן אינני מאמין בצירוף מקרים החלטתי לשים עליו עין ומהר מאד נוכחתי כי הנושא הדדי.
היה ברור לי כי בעקבותיו תגיע להקה שלמה, ובכדי להקשות עליהם את המעקב החלטתי לסגור עניין עם הבחור עוד לפני שתגיע תגבורת.
שכרתי במלון ג'יפ מדגם טויוטה ויצאנו דרומה לכיוון שמורת חוף אלמוג. תוך פחות מדקה ראיתי זנב בצורת יונדאי פרטי שנדבק לישבני.
המשכנו דרומה לכיוון ריף האלמוגים כשאני מגביר את המהירות והוא אחריי. ניצלתי סיבוב חד ימינה שבו איבד לשנייה את קשר העין עם הרכב שלי ובלמתי. היונדאי חלף על פנינו במהירות רבה.
בשנייה האחרונה ראיתי כי הצליח להבחין ברכב שלנו וניסה לבלום מעט, אך הבלימה רק הקלה עלי לשלוף את השלושים ושמונה, לכוון היטב אל צמיגיו הימניים ולגרום לו לאבד שליטה ברכב.
הוא ניסה להשתלט על ההגה, אך הרכב סטה מדרכו ומהכביש במדרון מטה, כשהוא נמעך בסלע, נזרק ממנו לסלע נוסף, הסתחרר והתהפך מספר פעמים עד שנבלם מעוך לחלוטין על גבו.
דלק החל לטפטף מהרכב והיה ברור שתוך זמן קצר החום הנפלט מהרכב והדלק ייצרו שלהבת אדירה. סובבתי את הרכב חזרה לאילת ונכנסתי לחניון המלון.
התנצלתי שאני נאלץ לעזוב, שילמתי להם עבור יומיים, ארזתי את חפצינו ויצאתי מהמלון. פניתי ללשכת התיירות במקום וקיבלתי רשימה של מספר דירות פרטיות להשכרה. בשעה 12:30 בצהריים כבר היינו סבוכים ולפותים על הספה בדירת הגן בת שני החדרים ששכרנו כאילו לא התראינו שנה תמימה וכאילו לא עברנו הרפתקה מבהילה שעתיים קודם.
לאחר שנרגענו ונחנו מעט ירדנו למינימרקט המקומי לרכוש ירקות, פירות ומזון שיספיקו לנו ליומיים הקרובים. החלטנו לא לוותר על החופשה למרות הסיכון הגדול ולמרות הידיעה כי צוות שלם של הכנופיה לבטח הגיע כבר לאילת. החלטנו לדלג על מסעדות ומקומות בילוי אחרים ולהכין את הארוחות בעצמנו. טרחנו על בישול ארוחת צהריים במשך שעתיים רצופות שלא הייתה מביישת ארוחת גורמה במסעדה, קינחנו בסלט פירות שהכינה תמר ויצאנו לנשום את אווירה הצלול של אילת בגינת הבית.
נכנסנו לחדר וישבנו לראות סרט בלשי. מהר מאד גיליתי את הזיופים ונרדמתי. תמר העירה אותי לקראת הפינלה של הסרט ואמרה לי שלא ציפתה מפנתר כמוני להירדם לפני הפינלה בינינו.
חוף אילת היום בוודאי שונה מחוף הים הבתולי של אילת עם הקמתה, אולם עדיין אפשר למצוא בו פינות חמד, שאינן מכותרות בבתי מלון או סירות.
אחד מהיפים עד היום הוא שמורת חוף אלמוג בדרומה של העיר ופארק המצפה התת מימי שלידו.
העמסתי על הרכב את חליפת הצלילה שלי, שני בלוני חמצן, רובה חיצים ושתי סכינים, אחת מותאמת לבית השחי והאחרת מותאמת לסנפיר הרגל הימנית.
נסענו לאט בעודנו נהנים מהנוף המדהים. חלפנו על פני שדה המערכה מאמש. שרידי הרכב פונו, וסלע מפוחם היה השריד היחיד למאבק האלים שהתרחש.
המשכנו דרומה חולפים על פני מספר מלונות. התקרבתי עם הרכב לים והחניתי אותו כך שיוכל לשמש לנו גם מחסן ציוד וגם בסיס לסככה שמתחנו ממנו לכיוון המים. ביקשתי מתמר שעד שאחזור מהצלילה תכין לנו מספר סלטים שיתווספו לדגים שאביא.
מרגע שאתה צולל אתה מנותק לחלוטין מהקורה בחוץ. הים מדהים, הדגים מתחרים ביניהם על מלכות היופי וגם המורנות המכוערות אינן מצליחות לקלקל את האווירה החגיגית של הצלילה במים.
צדתי לוקוס ועוד שני אדמונים וחשבתי לתומי שאלו יספיקו לנו לארוחת הצהריים.
עליתי על פני המים במרחק חמישים מטר מהרכב והתכוננתי לשחות לכיוון החוף.
לתדהמתי ראיתי את תמר נאבקת בשני בריונים בלא הצלחה ואילו שלושה נוספים, לבושים בחליפות צלילה המתינו לשובי כדי לצוד אותי.
צרור שנורה לעברי מתת מקלע עוזי החל את הציד. השארתי את שק הדגים קשור לסלע וצללתי במהירות כשאני מתרחק מקו החוף ומחפש מסתור בסלעים. הם היו שלושה עם מלאי חמצן של שעתיים לכל אחד ואילו אני נשארתי עם חמצן לשעה אחת בלבד. הם היו חמושים בסכינים ואני בסכין וברובה חיצים.
נתתי להם להתקרב אליי עד טווח של עשרה מטרים. הם חששו מהרובה, אך קבלו בטחון מיתרונם המספרי וזינקו לעברי.
נתתי להם להתקרב עד שני מטרים ופגעתי עם הרובה בראשון. הוא נפגע בחזה והחץ פילח את גופו וראשו של החץ יצא מצדו השני. הבנתי שיקשה עלי לטעון שוב את הרובה, כשיריביי כמעט בטווח אפס ממני ועזבתי אותו. שלפתי את סכיני מבית השחי והתחלתי לצלול לעומק ודרומה, גם כדי להתרחק מהפצוע, שעלול מהר מאד למשוך טורפים ימיים מדגם כריש וגם כדי להתרחק מטורפים על שניים מדגם מיושן של אדם למרות שאבדו צלם אנוש והפכו לחיות טרף בעצמם.
השניים המשיכו בעקבותיי, ולאחר מאתיים מטר עצרתי כעשרה מטרים מהריף וחיכיתי לתוקפים. גם הם התעייפו בוודאי מהמרוץ והתכוונתי לנצל זאת עד תום.
נתתי להם לתקוף והתחמקתי בקלות מצד לצד, כשאני מעלה את הלחץ שלהם על חוסר הצלחתם ומוריד אגב כך את ריכוז מחשבתם.
חמקתי שוב מאחד, אך תקפתי במהירות את השני ונעצתי את סכיני בין צלעותיו והוצאתי אותו מהמאבק. הוא החל לפרפר במים ולדמם והיה ברור לי שימשוך טורפים ימיים למקום. המשכתי עוד דרומה, מנסה להתרחק ככל האפשר מריח הדם שפשט במקום ולמשוך אחרי את התוקף האחרון.
כעת נשארנו אחד על אחד. הוא הניח שהתעייפתי מהקרב ולכן אני נסוג וניסה לתקוף את צינור החמצן שלי ולאלץ אותי לעלות על פני הים.
כופפתי אל גופי את רגלי הימנית, שחררתי את הסכין הנוספת מהנדן ופניתי מולו.
תפסתי את ידו האוחזת בסכין ומנעתי ממנו לפגוע בי. הוא ניסה ללפות את צווארי אך הצלחתי לחמוק ממנו, לדקור אותו בידו ובעת שלפת את ידו הפגועה, חשף את גופו אליי. סובבתי אותו כשגבו אליי ולפתתי בידי השמאלית את צווארו בתנועת חניקה שלא השאירה לו סיכוי רב.
הוא ניסה להשתחרר והרגשתי את שריריו רועדים במאמץ אחרון לפני שנפח נשמתו.
השארתיו במים ללא רוח חיים. קיוויתי כי במותו יתרום לסביבה יותר מאשר בחייו ואכן דמו שניגר למים מידו הפצועה היווה הזמנה פתוחה למשתה לכרישים ולשאר טורפים ימיים במקום. היה ברור לי כי אם אינני רוצה להיות חלק מהתפריט שלהם, יהיה עליי לעזוב במהירות את המקום, לצאת לכיוון הריף הרדוד ומשם לחוף.
עליתי על הריף בזהירות, בודק פן נשארו כמה אורבים מחברי הכנופיה, אולם פרט לג'יפ שלי שצמיגיו נוקבו, הגזייה ההפוכה וסלט הירקות שנספג בחול, לא נותר דבר.
תמר נעלמה כאילו בלע אותה החול, אולם הותירה סימני מאבק. האוכל המיותם וכלי הפיקניק שכוסו בחול הראו לי בוודאות כי תמר לא יצאה לטיול צופים, אלא נחטפה.
השלכתי את מעט הדגים שדגתי חזרה לים, כתוספת למנה העיקרית שהשארתי לכרישים קודם.
החלפתי את אחד מהצמיגים המנוקבים בצמיג הרזרבי היחיד שהיה ברכב ונסעתי באטיות לחניון מלון אורכידאה על החוף. התקשרתי למוסך צמיגים מקומי וביקשתי שיביאו לי שני צמיגים לג'יפ טויוטה והמתנתי במקום.
התקשרתי בעילום שם למשטרה ודיווחתי על חטיפתה של תמר שרעבי. הבנתי שהסיכוי של המשטרה לאתר במהירות את תמר גדול בהרבה משלי.
לאחר שהרכבתי גלגל נוסף והצמדתי את הגלגל הרזרבי למקומו חזרתי לדירה השכורה. הייתי מוכרח להתקלח ולנוח מעט. הנחתי שהמאבק בעיצומו וכדי שאצבור כוחות למערכה הבאה עליי לנוח, לאכול ולהיערך בכוחות מחודשים.
הערכתי כי הכנופיה שמה מספר אורבים בכמה צמתים מרכזיים בעיר וכך עלתה עליי כשיצאתי עם תמר דרומה לחוף הצלילה. אם הם לא היו יריביי המרים, הייתי נותן להם ציון גבוה על התארגנות מהירה בזמן אמת. כיוון שלא היה לי זמן להתפעל ולמחוא להם כפיים, נסעתי למשטרת אילת ומסרתי להם דיווח מלא על החטיפה.
תוך מסירת עדותי התקשר שוטר משדה התעופה לתחנה ומסר כי עצר שלושה גברים ואישה אחת לפני העלייה למטוס והבנתי כי מזלי שיחק לי הפעם.
תמר קפצה ישר לזרועותיי, אך נאלצה להינתק ממני לחצי שעה כדי למסור עדות מפורטת על החטיפה. הגברים הכבולים בחרו בזכות השתיקה והמתינו לעורך דין שייפגש עימם.
תמר מסרה לשוטרים את כתובתה וכתובת עבודתה ואנחנו חזרנו לדירה השכורה.
המתח והלחץ של תמר ושלי הביאו להחלטה משותפת על סיום חופשתנו באילת. ההתפתחויות המהירות הזמינו החלטה מהירה לטוס חזרה לתל אביב ולהמשיך את החופשה במלון מקומי.
החלטנו על מלון שרתון ברמת גן להשלמת החופשה.
הזמנתי שירות חדרים, אבל עד שהגיע האוכל נרדמה תמר באפיסת כוחות.
השארתי את האוכל מכוסה, שתיתי מעט יין ונפלתי שדוד בעצמי.
למחרת בבוקר ביקשתי מאביבית לשכור לי דירה חדשה בתל אביב וביקשתי כי רונן יתקשר אליי בצהריים ויעדכן אותי. רציתי להרוויח מספר שעות נוספות עם תמר - הרגשתי כי אנחנו נכנסים לתקופת לחץ ולא היה ברור לי מתי נוכל להתראות שנית.
פרק 13 - קצה זנב הנחש
אביבית התקשרה אליי בצהריים ומסרה לי את כתובתי החדשה בתל אביב. היא ביקשה שאשאר במלון ליום נוסף עד שהדירה תעבור ניקיון והתקנת מיגונים.
נשארנו במלון ליום מנוחה ורגיעה. תמר התקשרה למשרד וביקשה אישור ליום מחלה וקיבלה.
בערב התקשרה אביבית ומסרה לי שאביב מפוצץ במידע חדש ורוצה להיפגש איתי בדחיפות.
הזמנתי אותו לקפה וגלידה והקשבתי.
אביב חרמון הינו אחד מבחירי עובדי המשרד, בוגר סיירת ובעל יכולת ריכוז וזיכרון מופלאים. הוא תיאר בפני את המעקב אחרי אורי ליאור, עובד חברת השמירה.
"אמש בשעות הערב עלה אורי על מכוניתו הקטנה מדגם יונדאי לכיוון צפון תל אביב ואני אחריו.
הוא נכנס לדירה בסוף רחוב בן יהודה ואני כמעט צמוד אליו נע בין המבנים. הדירה שכנה בקומת הקרקע, כך שיכולתי לעשות סיבוב סביב המבנה, ללמוד את שבילי הגישה, הכניסה לחדר הזבל, הגינה וכל כיווני חלונות קומת הקרקע.
הווילון כיסה את החלון אך יכולתי לשמוע בקלות את קולו של אורי ליאור ואת קולה של רוזי דרור.
מצאתי לבנה שתאפשר לי להציץ פנימה, קטפתי ענף מהעץ הסמוך ודחפתי איתו בעדינות את הווילון. אורי עמד ודיבר, כמעט בכה, רוזי עמדה מולו בחלוק שקוף, שכולו פיתוי מחד, אך התנהלה כמו מנהלת קשוחה מאידך. התביישתי בשביל אורי, אולם כנראה שאהבה מנטרלת את המוח ונראה היה שאורי מאוהב עד עמקי עצמותיו ורוזי נראתה כאחת שכבר מזמן שכחה ממנו.
רוזי אמרה, לגביי הפרשה בינינו היא היסטוריה, סוף, סוף מצאתי גבר אמיתי ואני עומדת לנסוע איתו לאירופה!
אורי עבר מבכי לכעס ומכעס לצעקות: אם את עוזבת אותי אני אגלה את כל המידע שלי על הפרשה.
אתה יכול לגלות מה שאתה רוצה, ממילא מכל המשתתפים בשוד ובתכנונו אתה היחיד שנשאר בארץ ואתה היחיד שתשב בכלא.
אני מוכן לשבת בכלא, אבל גם את תשבי, את לא תצחקי עליי אחרי שוויתרתי על הכל למענך. רוזי לא נראתה מתרשמת ממפגן הגבריות של אורי וצחקה בפניו. אורי סטר בכוח על פניה, את לא תצחקי עליי ואם תמשיכי כך, כנראה שלא תצחקי בכלל!
רוזי ניסתה להשיב סטירה וחטפה מאורי מהלומה במרכז הפרצוף והתמוטטה על הרצפה.
אורי שנבהל ביקש סליחה וניסה להקימה ולתמוך בה. רוזי התייצבה, ניגשה למגירת המטבח ושלפה אקדח קטן קוטר וכיוונה אותו למצחו של אורי.
אם אתה לא עף מכאן מיד, אתה פגר! אורי, שלא היה רגיל לטון דיבור כזה מרוזי, נבהל מטון הדיבור של רוזי ומהאקדח המכוון לראשו, נסוג לאט לדלת ומשם בריצה מהירה לרכבו ונעלם.
רוזי, שנראתה חיוורת ומרוגשת, התקשרה לטלפון שאת פרטיו לא הצלחתי לראות וסיפרה את מה שקרה. הדובר הרגיע אותה והצליח להעלות חיוך על פניה ומכך הבנתי שזה כנראה מאהבה הנוכחי.
ראיתי שאין לי מה לעשות במקום וחזרתי למשרד".
הוריתי לאביב להיצמד לאורי, היה ברור לי שרוזי קשורה חזק לכנופיה, או מקורבת אליה. דירה שכורה מרווחת בצפון תל אביב וודאי שאינה פריט סטנדרטי למגורי עובדת ניקיון. ביקשתי מרונן שיצמיד מעקב צמוד גם אחרי רוזי והוא הצמיד אליה את אלינה, שוטרת לשעבר ששכרנו לאחרונה לעבודה במשרד.
אמרתי לאביב שיש חשש לחייו של אורי כיוון שהוא הפך לקצה פרום, ולכן יש לעקוב אחריו, אך גם לשמור על חייו.
למחרת בבוקר הבאתי את תמר למשרדו של בני ברוקר. בני קיבל אותי לפגישה קצרה ואני דיווחתי לו בקווים כלליים על התקדמותי בחקירה ועל הכיוונים החדשים. ביקשתי מבני שיאשר תשלום שתגיש לו אביבית בגין ההוצאות האחרונות שלנו ונפרדנו.
אורי היה בתורנות בוקר בחברת השמירה, דבר שאפשר לי להיפגש עם אביב ולתת לו הוראות מדויקות: אני מבקש שתיכנס לרכב של אורי בין המושב האחורי לקדמי ולאחר שהרכב יזוז ויתרחק ממשרדי חברת השמירה, תשתלט עליו ועל הנהג ותדאג לשלוף ממנו כל מידע נדרש.
הפעולה איננה חוקית, אולם אשתדל להוציא אותך מהבוץ אם תשקע בו.
מרונן ביקשתי שיציב תגבור לאביב בעת המעקב וההשתלטות על רכבו של אורי. אני מניח שהוצאו הוראות חיסול לגביו ותפקידנו למנוע את השלמת החוזה.
אורי היה גיבור קטן מאד ומיד לאחר שאביב הצמיד את אקדחו לגבו צעק, לא דיברתי, לא הלשנתי, לא סיפרתי לאף אחד, רק איימתי על רוזי, שתרגיש קצת חרא כמוני!
אביב נתן לו לשפוך ואחר ביקש ממנו באדיבות לנסוע לפי ההוראות שלו. אורי היה מופתע, ניכר שלא הבין מה קורה ועדיין לא היה בטוח שאביב איננו חוליית החיסול שלו.
אביב הרגיע אותו ואמר לו שירגע, שהוא בידיים טובות, שבטחונו מובטח וביקש ממנו שיספר את כל הידוע לו על השוד. אביב הבטיח לאורי כי אם יישתף פעולה יש סיכוי רב שנמליץ על הקלה בעונשו.
לאחר רבע שעה התייצבו אביב ואורי בדירתי. אורי היה רגוע יחסית ונראה שהחשש מחיסול נמוג לרגע ושני פרצופים אמינים יחסית הורידו ממנו את מפלס החרדה.
אורי, אמרתי לאחר שהצגתי את עצמי, איננו משטרה, איננו מתיימרים להיות משטרה, אפשר לראות בזה חיסרון, אפשר לראות בזה יתרון. דבר אחד ברור גם לנו וגם לנחקרים - אצלנו כל אחד מדבר.
אם אתה סבור שאתה צריך עורך דין, צא החוצה, קח עורך דין ואנחנו נפנה אליך את המשטרה להמשך החקירה.
אם אתה מדבר ומוסר לנו את סיפור השוד לפרטי פרטים (ויש לנו דרכים לאמת את הסיפורים), יש סיכוי גדול שנוכל להמליץ על הקלה באישומים נגדך, אם לאו, נדאג שתכאב גם פיסית וגם נפשית.
נסגיר אותך למשטרה, נמסור להם את המידע שיש לנו עליך ונדאג שתשב שנים ארוכות.
וחשוב שתזכור, עקבנו אחריך לאורך השבוע האחרון, ראינו ושמענו את הפגישה שלך עם רוזי, כולל האיומים שלך וכולל האקדח שנתקע בפרצופך, אודה לך אם תעדכן אותנו בפרטים החסרים.
להפתעתי נראה אורי שלו ומשלים עם גורלו. יש לי בקשה אחת בלבד, אמר. בלי תנאים, עניתי.
"דבר אחד אתה מוכרח להבטיח לי אמר, שמור על חיי, קיבלתי כבר מספר איומים על חיי בעשרים וארבע השעות האחרונות ואני חושש לשהות לבד"!
אביב ימשיך לשהות במחיצתך עד שנקבל החלטה על המשך הטיפול בך וזאת נדע רק לאחר העדות שלך ורק לאחר התייעצות פנימית שלנו.
"הכרתי את רוזי לפני כחצי שנה המשיך אורי בעת שהתקבלה לעבודה בחברת השמירה והניקיון, כעובדת ניקיון. העבודה לא התאימה לה, היא הייתה אישה יפה ואצילית והייתי משוכנע שתוכל למצוא עבודה אחרת, אולם רוזי אמרה לי כי אביה חולה והיא חייבת עבודה אחרי הצהריים, כיוון שרק אז חוזרת אחותה מהעבודה ויכולה להחליף אותה בטיפול באבא.
בלעתי את סיפור המסכנות שלה כמו שהלקרדה בולע את הפיתיון עם הקרס ומאותו יום בהדרגה הפכנו לחברים, לזוג, עד שלעתים הייתה רוזי נשארת ללון בדירת הרווקים שלי.
מעולם לא הוזמנתי ולא הגעתי לבקרה בבית הוריה שברחוב בן יהודה, וזאת למרות שעברתי לפעמים בסביבה. הבניין היה נאה ונראה כמבנה מגורים איכותי ביותר גם יחסית לסביבת המגורים הטובה בה שכן.
יום אחד שאלה אותי אם אני אוהב אותה ואם אני מוכן להינשא לה? הופתעתי, אבל הרגשתי שבאמת ובתמים אני אוהב אותה ועניתי כן. אחרי השמחה והנשיקות באו החיבוקים ובאותו לילה הרגשתי כמו מלך והייתי המאושר באדם.
למחרת בבוקר שמעתי את רוזי מדברת בטלפון ולאחר מכן פרצה בבכי. לא יכולתי להרגיעה ולמרות הפצרותיי הרבות סירבה לשתף אותי בבעיה.
הסעתי אותה לעבודה ובערב כשאספתי אותה נשברה וסיפרה לי את הצרה שנכנסה אליה בעל כורחה. לדבריה אחיה קבלן גנרטורים והוא לוחץ עליה להשיג מפתח לחדר הגנרטורים בבנק, כדי שיוכל ללמוד את כל פרטיו הטכניים של הגנרטור, לפני שיגיש להנהלת הבנק הצעת מחיר לגנרטורים חדשניים שחברתו מייצרת ואשר אמורים להחליף בהדרגה את הגנרטורים הקיימים, המגבים את סניפי הבנקים השונים.
לא חשדתי במאום, הרי רק אתמול קבענו מועד נישואין וחגגנו כמעט כל הלילה ולמרות שלא שמעתי ולא הכרתי מעולם את אחיה, רציתי לעזור לה כדי שלא יעמוד בפנינו שום מכשול עד ליום הנישואין.
שכפלתי את מפתח חדר הגנרטור והעברתי אותו לידיה. רוזי הייתה מאושרת והבטיחה לי להפגיש אותי עם אחיה למחרת.
אחיה עשה רושם ראשון חיובי, כבן שלושים ומשהו, גבוה ומוצק. אני שמח שרוזי ואתה עומדים להינשא, אמר לי. המשכנו לדבר על כוס קפה כרבע שעה ונפרדנו לשלום.
רוזי אמרה לי שהיא נוסעת עם אחיה לבית אביה והבטיחה שניפגש למחרת במשמרת אחרי הצהריים. רוזי לא הגיעה למחרת וגם לא ביום שלאחר מכן. תחילה לא קישרתי את העדרה עם שוד הבנק, אולם משלא הגיעה גם ביום השלישי הייתי חייב לדווח על העדרה.
התחלתי לקלוט כי נוצלתי על ידה, אולם עדיין אהבתי אותה והאמנתי שאם אפגוש אותה אחזיר את המצב לקדמותו.
אחרי המשמרת נסעתי לביתה ונכנסתי פנימה לראשונה בחיי. רוזי שהתה בבית בגפה. שאלתי אותה היכן אביה והיא ענתה שהוא אושפז לפני יומיים וכי אחותה נמצאת איתו כעת.
ממבט ראשון לא נראה לי הבית כבית מגורים של משפחה, אלא כדירה של רווקה, או רווק. הדירה הייתה גדולה, יפה ונקייה, ולא היו בה סימני מגורים של אדם חולה.
שאלתי אותה מדוע לא התקשרה אליי לדווח שאיננה מגיעה לעבודה והיא התפרצה ואמרה, החלטתי להפסיק לעבוד בחברה המחורבנת הזו והחלטתי לנתק מגע עם כל מי שקשור בחברה כולל אתה. את שאר הסצנה, כולל איבוד השליטה והמכות שהכיתי אותה ראיתם במו עיניכם.
איבדתי את עשתונותיי כיוון שהבנתי שהייתי רק כלי משחק בידה וכי השתמשה בי להשגת מטרתה.
עוד באותו ערב התקשר אליי אלמוני והודיעני כי אם אפצה את פי אחוסל. לאחר מכן ניתק את השיחה והשאיר אותי נסער ונפחד.
הרגשתי שאני אבוד, הבנתי לאיזו צרה נקלעתי ולמרות שלא ידעתי בדיוק מה היה חלקי בסיוע לכניסת השודדים לבנק, היה ברור לי כי בניגוד לרצוני הפכתי לחלק מהשוד.
שאלתי אותו באם יוכל לזהות את הפרצוף שאמור היה להיות אחיה של רוזי והוא ענה לי שיזהה אותו ללא כל בעיה. הוריתי לו להישאר ללון בדירתי הלילה וביקשתי מאביב שיבוא לקחת אותו מחר למקום מסתור שאכין עבורו.
השארתי את אורי בביתי עם הוראות חד משמעיות לא לפתוח את הדלת לאף אחד למעט אם קיבל ממני נקישה מוסכמת מבחוץ, או טלפון המאשר לו להציץ דרך העינית ולוודא שאני מחוץ לדלת.
נסעתי עם אביב למשרדו של שמוקלר לבדוק כמה דברים ולבקש סיוע בכוח אדם.
שמוקלר אמר לי שכבר מזמן לא היו לו עסקים כל כך טובים והוא הודה לי על זרם ההפניות שקיבל.
ביקשתי ממנו סיוע בשני אנשים למחר עבור אביב.
שמוקלר אמר לי שהוא סקרן לדעת באיזו פרשה אני עוסק והיה מוכן לתת על כך שנה אחת מחייו.
הסקרנות הרגה את החתול, עניתי לו, מספר מכובד למדי של אנשים כבר אבדו את חייהם בפרשה ואינני ממליץ לך להיכנס ואפילו להתקרב לתחום מסוכן זה.
עם זאת, אמרתי לו, אזדקק ממך לסיוע מעת לעת לצרכי מעקב, או לעזרה בנושאים שוטפים במשרדי, מאחר ותיק החקירה הנוכחי הולך ומתרחב ומספר החוקרים שלי מחוץ למשרד הולך וגדל ולא הצלחתי עדיין לגייס מספיק חוקרים חדשים למשרד, כך שאשמח להשתמש בחלק מהצוות שלך כעתודה ואתה תתוגמל בהתאם.
החלטתי לנסות להכיר אישית את אשת החברה, המנהלת מספר בוטיקים ובתי אופנה בתל אביב וכן מנהלת (אולי מהצד, ואולי לא פורמלית) את בית הקלפים ביפו. לפי שעה לא הייתה חשודה הגברת בדבר וצוות החקירה של רב פקד רונאל עדיין לא הזמין אותה לתשאול אפילו פעם אחת.
הרושם שלי מהגברת היה שונה לחלוטין. משום מה נראתה לי הגברת כציר מרכזי בפרשת רצח אורגד ואולי אף בכל אחת מהפרשות הנוספות שטיפלתי בהן עד כה, אולם לא יכולתי לקשור אותה ראייתית לאף אחת מהפרשות לפי שעה.
חושיי החדים אמרו לי כי עצם היותה קרובה כל כך למספר רב של אנשים חשודים הופך אותה ליותר מאשר חשודה סבירה, ומכאן יש להניח שהיא יודעת הרבה יותר מאשר אשת חברה תל אביבית רגילה ובוודאי יותר מאשר כל אחת מהמארחות שלה, אשר הוזמנו לתשאול לאחר רצח אורגד יותר מפעם אחת.
ביקשתי מאביבית שתנסה לאתר טלפונית את הגברת באחד מבתי האופנה שניהלה.
קיבלתי דיווח מעודכן שהיא שוהה בשעות הבוקר בבוטיק האוזן המשולשת שבכיכר המדינה, ויצאתי רגלית לפגוש את הגברת. נכנסתי לחנות המהודרת וביקשתי לפגוש את גברת ויסוצקי.
אמנם ראיתי אותה בחשאי במועדון הקלפים ביפו, אולם היא הצליחה להפתיעני שוב. ידעתי כי היא מתקרבת לחמישים אולם המראה שלה היה צעיר בהרבה והלבוש שלה מהמם.
מטר שבעים-וחמש ללא נעליים פלוס נעלי עקב ושמלה בגוון לבן בז' המבליטה כל חלקה טובה בגופה. הגברת הייתה מרשימה בכל קנה מידה. פנים מאופרות בעדינות הבליטו סנטר תקיף, לחיים בצבע המתאים ועיניים כחולות המזכירות את הכינרת בימים יפים. בהחלט אפשר לומר עליה שהיא בנויה לתלפיות, גם לגבי אישה צעירה בת שלושים ועל אחת כמה וכמה לגבי אישה צעירה בת חמישים. החיוך המקסים כמו השלים את הלבוש האופנתי והמראה.
מדדנו אחד את השנייה בעיניים מבינות עד שלבסוף שאלה למטרת ביקורי. הצגתי בפניה את כרטיס הביקור שלי והיא ניסתה לעטות פנים מופתעות. שאלתי אם נוכל לשבת לכמה דקות במשרדה, אך היא העדיפה להזמין אותי לקפה בכיכר.
אמרתי לה כי אני חוקר את רצח אורגד מכמה היבטים שאינם קשורים במשטרה, הכוללים את פעילויותיו החברתיות. היא ניסתה להיזכר ועשה רושם שהיא מתקשה מאד, אך כיוון שידעתי היטב שלא רק שהכירה אותו, אלא גם ניהלה אותו במועדון הקלפים ביפו, נתתי לה לבשל את המרק של עצמה והמתנתי לתשובתה.
אכן קראתי על זה בעיתון, מסכן, מה זה היה שוד?
גברת ויסוצקי, בואי לא ניתמם, אמרתי, אני יודע היטב שהכרת את המנוח, אני יודע שאת מנהלת מאורת קלפים ביפו ומר אורגד המנוח היה בן בית במקום ואף עזר לכמה אומללים במימון הפסדיהם, כדי שימשיכו להמר ולהשאיר כסף נוסף במאורה.
אם אקבל ממך תשובות כנות, עם ידע המוביל לרוצחי אורגד, אשקול שלא להעביר פרטים מחקירת משרדי למשטרה. אולם אם את מתכוונת לשחק "קשה להשגה" אתן לך הזדמנות להתמודד עם חוקרי המשטרה ויתכן שמעצר קצר באבו כביר יעזור לך להיזכר במספר פרטים.
למרות שלכאורה הייתה אמורה להיות מובכת, לא נע שריר אחד בצווארה ובפניה ורק עיניה התכווצו מעט, אומדות את היריב הלא צפוי שצץ פתאום.
גברת ויסוצקי שלפה את אחד מחיוכיה המקסימים שהעלה אצלי את רמת הכוננות.
אינני מתבייש לומר כי כשאני רואה גבר או אישה אשר בעת מצוקה מחייכים במקום להילחץ, אני מבין שהם מחזיקים קלף אחד גבוה, או חזק משלי, ואני נדרך בהתאם.
"למען גבר שכמותך אני מוכנה לעשות הרבה" (לא הבנתי בבירור אם היא חושבת לקנות אותי בכסף, או להכניס אותי למיטה). להפתעתי היא חיבקה אותי ונישקה אותי על שפתיי, נפרדה בחיוך ואמרה – אנסה להשיג לך מידע תוך עשרים וארבע שעות, בוא לאסוף אותי מכאן מחר בשעה 13:30 בדיוק ונשב יחד לארוחת צהריים.
התקשרתי לאביבית ואמרתי לה שאגיע למשרד תוך חצי שעה וביקשתי שתארגן לנו צהריים ב מסעדה סינית במזרח העיר. עדכנתי אותה בחדשות ועודכנתי על ידה על הנעשה במשרד והחזרתי אותה לעבודה.
חזרתי לדירה והתקשרתי לחבר המקורב למשטרה וביקשתי שירכוש עבורי 38 חדש ויביאו בערב לדירתי. יותר מדי גוויות ואנשים פצועים עם כדורי אקדח שלי מסתובבים בשטח מבית שמש ועד אילת, ובדיקה מקרית, או מקצועית, עלולה לקשור אותי שלא לצורך לאירוע זה או אחר ולעקב את עבודתי שהגיעה לנקודה קריטית.
בשמונה בערב זיהיתי את קולו של אביב מצדו השני של הקו. אורי סיים את משמרתו לפני כחצי שעה, יצא מהבנק אל מכוניתו שבחניון הבנק ונורה שלוש יריות במצחו. אופנוען זריז סיים את מלאכתו ויצא בדהרה מהחניון.
אורי נהרג במקום. המשטרה סגרה את כל הסביבה, אולם העכבר מזמן נמלט מהמלכודת.
צעד אחד קדימה ושניים לאחור. נראה שאנחנו נמצאים בריקוד טנגו רצחני עם הכנופיה ובכל פעם שאני מרגיש כי התקדמתי בצעד אחד קדימה, אני חוטף סנוקרת בפרצוף ועף כמה צעדים לאחור.
בנוסף החל גם המצפון לנגן. אולי הייתי צריך להסגיר את אורי למשטרה ולתת להם לטפל בו, ואולי היה נרצח בכל מקרה, כיוון שהיווה סיכון גדול לכנופיה.
הוריתי לאביב לאתר את רונן ולקחת חוקר נוסף ולאתר את רוזי. רוזי הייתה הקשר האחרון שלנו לשוד הגדול וכנראה גם לכנופיה. אני יצאתי לכרם התימנים עם צרור שטרות כדי לנסות לדלות מג'וקי מידע טרי על הרצח האחרון.
יצאתי נושא את אקדחי החדש, חניתי במרחק מה מלב הכרם והמשכתי רגלי. המשטרה גם היא טיילה במקום וניסתה לגבות עדויות מאנשים הנחשבים לחשודים קבועים בכל אירוע פלילי.
ג'וקי נמצא קבוע באותה מאורה, שותה ומשחק ששבש. הגנבתי לכיסו 200 ₪ ויצאתי עמו לסמטה הקרובה. הבטחתי לו חמישה שטרות נוספים של 200 כל אחד אם יעביר לי מידע על רוצחי אורי עוד הלילה. תתקשר לנייד שלי, הוא זמין בכל עת.
למחרת בבוקר תפסה אותי אביבית בטרם יצאתי לשחות ודיווחה לי כי רב פקד רונאל מחפש אותי כבר עשרים וארבע שעות. עניתי לה כי כשאסיים את השחייה אגיע אליו לתחנה.
בשעה עשר בדיוק התייצבתי בתחנת דיזנגוף אצל רב פקד רונאל, אשר בלשון המעטה לא חיבבני.
להפתעתי ראיתיו שופע חיוכים וחידודים לכל עבר.
גל ידידי אמר, מה דינו של רוצח במדינת ישראל? מאסר עולם השבתי כמו שה תמים, מנסה להבין היכן המלכודת! ובכן, הכריז רונאל, נראה שאתה צפוי לשבת תקופה ארוכה למדי, ואולי לאורך כל ימי חייך בגין רצח!
מה לי ולרצח שאלתי? ובכן, השיב לי רב הפקד, בידי ראיות כבדות ועדויות מוצקות על קשר ישיר בינך לבין גופה ירויה שנמצאה ברחוב נחמקין 12 באזור התעשייה הר טוב שליד בית שמש!
אם תצליח להסביר מציאתם של כדורי 38 בגווייה, עדות של בעל בית קפה המתאר אדם הדומה לך שדיווח למשטרה על עישון סמים במקום ועדות נוספת של נהג מונית מרמלה שהעיד שהסיע ספיישל מרמלה לכיכר המושבות בתל אביב אדם הדומה לך.
יותר מכך, מצאנו במונית של הרמלאי טיפות דם אחדות ויש לי חשד סביר שהן ניגרו ממך. אם תצליח להסביר כל זאת אז אניח שאתה קוסם!
האם תהיה מוכן לתרום דם למען המדינה ולמען המטרה מקודשת של איתור רוצח שפל?
אין ספק שנעשתה עבודת שטח ואין ספק שאם לא הייתי חושב שעה אחת קודם הייתי מוצא את עצמי נבוך ומבויש לעיני כל, אולם לא אלמן ישראל!
רב פקד רונאל, עניתי, אני בטוח שאתה כל כך מאמין שאני פושע המתחפש לחוקר, עד שהחלטת לבנות סביבי רשת של עדויות נסיבתיות כדי שאולי במקרה הן יתאימו לי בחלקן ואולי אכשל בלשוני בחקירה ואז ברוב פאר והדר תובילני לבית המשפט ותלחש באזנו של השופט כמה אני מסוכן לציבור ותבקש מעצר של שבוע ימים לפחות!
אולם תן לי להפתיע אותך ואולי לעזור לך לצאת מהבושות שאתה עומד לעשות: קח בבקשה דגימת דם מידי ואם תזדקק לשתי בדיקות אתן לך גם את ידי השנייה.
בנוסף, קח את אקדחי לבדיקה בליסטית.
אם אחת מהבדיקות תוכיח קשר ביני לבין הרצח תהיה לך סיבה מספקת לעצור אותי בגינו!
אולם, אם הבדיקות כפי שאתה ואני יודעים תהיינה שליליות ולא ימצא כל קשר ביני לבין הגווייה, אבקש לקבל ממך התנצלות קבל עם ועדה בפני כל סגל משטרת דיזנגוף ובפני.
זמן אותי לבדיקות ואגיע בכל עת, אולם אודה לך באם לא תפריע לי במהלך עבודתי הסדירה.
יצאתי ממשרדו של רונאל יודע שרק כפסע היה ביני לבין מעצר ממושך.
החלטתי ללכת להתרענן בקאנטרי קלאב, להיכנס לג'קוזי, לסאונה ולסיים בטבילה קרה.
הסאונה הייתה ריקה מאדם וחמה כגיהינום. התחלתי להצטער שנכנסתי אליה ויצאתי לטבול במי הבריכה הצוננים. חזרתי רגוע משהו וישבתי על המגבת הרטובה שפרסתי על דרגש הסאונה, כדי שלא ייכוו מבושיי. לאחר מספר דקות נכנסו שני בחורים צעירים בבגדי ים הדוקים והתיישבו משני צדדי. החברה נראו חטובים, בנויים לתלפיות אך עם פנים נטולות חיוך המשדרות צרות. לקח לי לא יותר משנייה אחת להבין ששוב מישהו עלה על עקבותיי והחליט לחסל אותי.
הם זינקו לעברי בבת אחת, אחד לכיוון הפנים והשני לרגליים, כמו היו מתואמים לעבודת צוות.
הייתי צריך להגיב למסוכן שביניהם שעמד לנעוץ את אצבעותיו בעיניי.
אינסטינקטיבית זזתי ימינה ומנעתי מעצמי את התענוג המפוקפק של אבדן הראייה. תפסתי את אצבעות ידו הימנית וריסקתי אותן באחת, לא שועה לקול זעקתו ותחינתו.
השני שנבהל לרגע מזעקת חברו הרפה מעט מרגלי ואפשר לי לשחרר בעיטה אדירה לפרצופו.
הצלחתי להדפו מעט אולם הוא המשיך לאחוז ברגלי בעקשנות וגרר אותי לרצפה.
הרצפה הייתה חמה והייתי חייב לנתק עצמי מיריבי, או להפוך לאומצה.
נטרלתי לחלוטין את הבחור שבור האצבעות על ידי מכת וו לסנטר והתפניתי לבחור השני, שאחז בחוזקה ברגליי.
הלז זינק על רגליו ונעמד מול פני, היה גבוה בחצי ראש ממני ובעל מסת שרירים גדולה משלי, אולם הניסיון והמהירות מכריעים בקרבות פנים אל פנים.
לא אפשרתי לו להתאושש מהבעיטה, ושלחתי מכת מרפק מכוונת לצלעות צדו הימני, וכשהוציא אוויר בשריקה מראותיו הוספתי לו סנוקרת ודחפתי אותו לשכב ולהתאושש ליד חברו.
נשארתי כמעט ללא אוויר, גם מהמאמץ הגדול וגם מהאוויר הלוהט. שפכתי על שניהם דלי של מים קרים כדי למנוע עלפון ומוות בטוח מבישול יתר בסאונה והשארתי אותם להתאושש.
נכנסתי למקלחת הקרה לאזן את הטמפרטורה בגופי והרגשתי את גופי חוזר לעצמו. הנשימה חזרה למצב רגיל והכאבים בריאות מנשימת האוויר הלוהט נרגעו.
לבשתי את בגדיי ויצאתי לכיוון הרכב. מיד הבחנתי בשני רכבים ששמרו על מנוע פועל ובשני אנשים עם בליטות אקדח הממתינים לפעולה.
הבנתי שלא אספיק להיכנס לרכב בטרם ינעץ בי כדור או שניים והחלטתי לוותר על התענוג המפוקפק. נסוגותי לאיטי חזרה לכיוון בריכת השחייה בקאנטרי שהמתה מאדם, נכנסתי למשרד ההנהלה, הפתעתי את הפקידה ונעלתי את הדלת עליי ועל פקידת הקבלה.
שני אנשים מאיימים על חיי אמרתי והם נושאים נשק, אנא התקשרי למשטרה. לא המתנתי לפעולתה, מה גם שנשמע רעש מבחוץ וניסיון פתיחה של דלת המשרד.
הבנתי שהמהלך הבא יהיה פריצת הדלת וללא היסוס זינקתי מחלון המשרד לכיוון המדרכה בחוץ הנמוכה כשלושה מטר מהחלון. נחתתי היטב עם גלגול על הצד ונעמדתי חזרה על רגליי.
פתחתי בריצה לכיוון מגרש החנייה, מנצל שהשניים שנותרו ליד הרכב כבר ספגו ממני מכות לפני שעה קלה ולא היו בכושר ריצה מתאים ובוודאי לא התלהבו לרדוף אחריי שנית.
נכנסתי לרכב פתחתי את המגירה והוצאתי את ה - 38, הרכבתי עליו משתיק קול ושמתי אותו במושב שלידי. מאחורי דהר אופנוען ומאחוריו זיהיתי ג'יפ טוארג גדול מתוצרת פולקסוואגן.
הבנתי שהוציאו בעקבותיי גם חיילים מאומנים וגם חלק מהפיקוד הגבוה.
חתכתי לכיוון גני התערוכה, המשכתי לרחוב שטרית כשהאופנוע צמוד אליי, מנסה לצמצם מרחק כדי להיכנס לטווח ירי. ירדתי למנהרה המתחברת לרחוב ראול וולנברג, תחת רחוב פנחס רוזן.
בקטע המנהרה הכביש היה צר וחסמתי אותו תוך כדי פנייה חזקה שמאלה. האופנוע ניסה לבלום אך פגע במכוניתי והתעופף באוויר. ראיתי את האופנוען נמרח על הקיר ונופל לכיוון הכביש.
החזרתי את הרכב שלי חזרה למסלול כדי למנוע פקק תנועה והמשכתי לכיוון רחוב הברזל.
הפולקסוואגן המשיך בעקבותיי, חתכתי שמאלה לתוך חניון ממול לבית החולים אסותא והמתנתי לפולקסוואגן. כשנכנס הרכב לחניון מס' '1' עמדתי מולו עם אקדח שלוף ואילצתי אותו לחנות, לצאת מהרכב ולזרוק את אקדחו.
ראיתי שהפרצוף איננו מוכר לי, אך לפי הרכב היוקרתי הנחתי שהוא מצמרת הכנופיה, והוא כנראה אחד מהכוכבים החדשים שנאלצה הכנופיה לשכור ואשר טרם הכרתי.
כיוון שידעתי שאם היה יכול היה הורג אותי ללא היסוס, החלטתי ללמדו לקח שיזכור אותו לתמיד.
יריתי בברכו הימנית ומיד אחר כך בברכו השמאלית והשכבתי אותו זועק מכאבים ומדמם.
הוא הביט בי בפרצוף נדהם כשהשארתי אותו חסר אונים על הרצפה, נוטל ממנו את האקדח, הסכין והטלפון.
יצאתי החוצה עם הרכב ופניתי לשומר בכניסה לבית החולים אסותא ואמרתי לו שידווח על פצוע בחניון בבניין מספר 15 ברחוב הברזל וידאג לאשפז אותו.
לא טרחתי להשאיר פרטים וחזרתי לדירתי ברחוב סוקולוב. אספתי בגדים וציוד רחצה ושכרתי חדר במלון דירות ברחוב הירקון, כדי שאעלם מהרדאר של המחפשים לפחות לשעות הלילה, וכדי שאוכל להשכים מחר ולרדת ישירות לים, לפני שאני נכנס לשלב המכריע במרדף הגדול אחרי מנהיגי הכנופיה.
פרק 14 - קרב הסכינים הגדול
ג'וקי חיכה לי שלא כהרגלו פיכח לחלוטין. "בעד פחות מחמישה גדולים אני לא מתחיל לדבר ובעד עשרה אתה מקבל סיפור מהסרטים".
נתתי לו חמישה אדומים של זלמן שזר והבטחתי לו שלושה נוספים אם המידע שיזרים יהיה אמיתי ומקדם את החקירה.
"דע לך שאם ייוודע שהעברתי לך מידע אני שרוף והדבר הבא שאעשה הוא לבחור לעצמי חלקת קבר"! דבר, אמרתי, ממתי אני מפזר מידע על מודיעים שלי? אתה לא חושב שגם אני מתפרנס ממשהו? מי רצח את אורי ליאור? "המחסלים" ענה לי ג'וקי.
היכן אוכל לאתר אותם?
לא יודע, אנשים לא מתקרבים אליהם, את החוזים הם מקבלים בצורה אנונימית מבלי שהם מראים את פניהם ואת התשלומים הם מקבלים מראש. עד היום אף פעם לא נכשלו.
איך מזמינים אצלם עבודה?
אומרים שיש להם קוד באינטרנט, אולם אני לא חושב שהם כל כך מתוחכמים, לדעתי הם מקבלים מידע דרך חברות שמבקרות אותם מדי פעם, ואחר כך בדרך זו או אחרת נפגשים מכוסי ראש עם המזמינים.
מה ידוע לך על החברות שלהן, מה שמן?
רוזי וריקי ענה לי, אבל אני לא בטוח.
הוספתי לו שלושה ניירות אדומים של שזר ושלחתי אותו לדרכו.
רוזי הפכה יותר ויותר להיות דמות מפתח בכל הפרשיות. נראה לי שהיא קשורה בכל פגע רע שאני נתקל בו לאחרונה וכעת אפשר לרשום על שמה גם את לבו השבור של אורי ויותר מזה גם את מותו.
מאידך ברור שהיא איננה הבורג העיקרי במערכת, אבל היא בורג חשוב מספיק שעלי יהיה ללכוד כדי להתקרב לראש הכנופיה.
התקשרתי אל רונן, עדכנתי אותו במידע האחרון וביקשתי שייגש לבית ברחוב שלוש, יארוז את רוזי ויביאה לביתי. אם היא מחוץ לבית, שב וחכה לה עד שתגיע.
הלכתי לישון בעודי זוכר שלמחרת עליי להיפגש עם גברת ויסוצקי, ומשוכנע שעד שרוזי תחזור הביתה אוכל לתפוס מספר שעות מנוחה.
העיתון היומי שמלווה את ארוחות הבוקר שלי (כשיש לי זמן לאכול) פתח בכתבת תחקיר על עולם הפשע בישראל, או כפי שכינה זאת הכתב "הפשע המאורגן"!
העתונאי החרוץ תיאר מספר אירועי פשע דרמטיים שאירעו לאחרונה וטרם פוענחו, כמו הרצח של משה אורגד, הרצח של אורי ליאור, ועוד כמה גופות אנונימיות שנמצאו באתרים שונים ללא תעודות וללא סימני הכר של הנרצחים, או סימני זיהוי ותביעות אצבע של מבצעי הרצח.
והשאור שבעיסה, שוד בנק הפועלים שנשאר כפצע מדמם בתדמית המשטרה, בלתי פתור ובלא מעצרים אמיתיים (למעט כמה מעצרי סרק לאיסוף מודיעין), הוסיף להופיע בעיתונות היומית ובטלוויזיה וגרר שעות דיונים רבות של מומחים יוצאי המשטרה ויוצאי זרועות הביטחון שניסו לנתח את שיטת הפריצה המתוחכמת ואת היעלמם של השודדים מנופי הארץ.
הכתב תיאר באריכות את אזלת ידה של משטרת תל אביב ושל היחידה המרכזית שלא מצליחות לעמוד בקצב ההולך וגדל של מקרי הרצח והשוד בעת האחרונה ושאל: עד מתי ימשיכו רחובותינו לנטוף דם? עד מתי יהיה דם האזרחים הפקר!
הקצונה הגבוהה במשטרה מאד לא אהבה את הכתבה ועוד פחות את הכתב. הבלשים והשוטרים העייפים והמתוסכלים, המטפלים בתיקי הרצח והשוד, החלו לפתח טינה לכתבים ולאנשי התקשורת.
בשעה 09:30 בדיוק הגיע רונן עם רכבו וחנה ליד ביתי כשהוא מוביל שי נהדר. רוזי נדחפה מרכבו החוצה ללא גינוני כבוד, פלטה קללה עסיסית והובלה ישר מהרכב לתוך דירתי.
רוזי לא נראתה במיטבה וניכר בה שלא מרצונה באה ולא מרצונה תדבר. רונן נאלץ לעודד אותה במספר חבטות קלות, שלא היו מתקבלות באהבה בשום אינסטנציה שיפוטית ואפילו במשטרה כבר עברו לטכניקות חקירה עדינות יותר. אולם רונן קיבל משימה ועמד בה.
כיוון שהיה עדין מדי ולא השתמש אפילו בצדו השני של הנשק, נאלץ רונן להתגבר עליה בשתי ידיים חשופות וכתוצאה מכך נשרט בפניו מציפורניה של רוזי.
לאחר המאבק הקצר בדרך לדירתי התעייפה רוזי והתיישבה בכבדות על הכורסה עם אנחת רווחה.
ניכר בה שהלילה הארוך ללא שינה והמאבק עם רונן גזלו את כוחותיה והיא נראתה מותשת.
מותשת אך לא מובסת. היא ניסתה לתקוע בי מבט משועמם, אך אני הרגשתי את המתח בגופה ואת החשש שנשמע בקולה הסחוט והעייף.
רונן הלך להכין לכולנו קנקן קפה ורוזי ניצלה את ההפסקה וניסתה לנמנם על הכורסה.
רוזי יקירתי, מי הסרסור שלך? מי מכוון אותך, למי את משלמת ולמי את מוסרת מידע?
אין לי סרסור, ענתה לי רוזי בקשיחות, וחוץ מזה זה לגמרי לא עניינך!
אהבתי את החוצפה בקולה, ולמרות שהאודם התערב בקרם הלחות והמייקאפ נראה כמו קערת בוץ, ניכר בה שהיא אישה יפה וכשהיא כועסת היא נראית כמו נמרה!
רוזי יקירתי, אמרתי, אינני רוצה לנקוט באלימות ואינני נוהג להכות נשים, אולם אני חייב לקבל ממך תשובות מדויקות על קשרייך עם הכנופיה ועם המחסלים.
יש בידי קלטת וצילום של פגישתך האחרונה עם אורי ליאור, כך שכל הכחשה שלך לגבי חלקך בפרשה רק יסבכו אותך.
בידי גם עדות מוקלטת ומפורטת של אורי על מערכת היחסים שהייתה לכם ואיך הוצאת ממנו בעורמה מפתח משוכפל לחדר הגנרטור. אורי סיפר על חלקך בשוד ועל קשרייך בארגון. אין לי עניין בדגי רקק ומבחינתי את אינך יותר מדג רקק. אני צריך לתפוס את הקודקודים ואת תצטרכי לתת לי את המידע שילכוד אותם. אני יכול בקלות להעבירך לידי המשטרה ולדאוג למעצרך עד להודעה חדשה. אולם אם תעזרי לי אעשה כל מאמץ להקל עלייך ואם המידע שתתני לי יתברר כאמין, תוכלי להפוך לעדת מדינה ולהינצל.
לך תזדיין ,אתה וההצעות שלך! השיבה. רונן, אמרתי, אין לי זמן לילדות. קשור אותה היטב לכיסא, מלא את פיה בסמרטוט חוסם ושמור אותה כאן עד לשעות הצהריים. אם תפתח את הפה ותמסור אינפורמציה מהימנה, עדכן אותי, ואם תסרב, תרים טלפון לרב פקד רונאל ותאמר לו שאתה מביא אליו עדת מפתח.
בשעה 13:30 בדיוק אספתי את גברת ויסוצקי כפי שסיכמנו. אם אמש היא נראתה מרשימה, הרי היום היא שינתה את דעתי לחלוטין לגבי נשים בנות חמישים.
פטפטנו בדרכנו מתל אביב לנתניה אך טרם יצאנו מגבולות תל אביב התחלתי לזהות רכב הנוסע בדיוק מאחורי ולא מנסה להסתיר את מעשיו. בשפה מקצועית שלנו מישהוא התלבש לי על הזנב וסירב להרפות.
בחצי הלצה אמרתי לגברתה ויסוצקי שמישהו כנראה ראה כמה היא מדהימה היום והחליט לעקוב אחרינו כדי להחליף איתה טלפונים! היא ענתה לי בביטול כי אני טיפוס חשדני ומגוחך המקלקל יום כזה נפלא בהשערות קונספירטיביות!
נשקתי על שפתיה כדי להסביר לה שאני עדיין רוצה וביקשתי בעדינות שתבלום את פיה. הגברתי את המהירות למאה ועשרים בעודי חולף על צומת שפיים. נכנסתי למסלול הפונה לגעש והמשכתי במהירות. משכתי את הרכב הדולק אחרי למסלול המאובק של שדות קיבוץ געש ואז שמתי לב לראשונה כי רכב שני מגבה את השברולט שאחריי. הרגשתי קצת צפיפות והחלטתי להיפטר מרכב אחד לפחות.
בחורשה לפני העלייה למצוק געש עשיתי סיבוב פרסה והתקדמתי במהירות לכיוון השברולט, שנאלץ להאט עקב האבק הרב.
השברולט שעקב אחריי ראה אותי כשהייתי מטרים ספורים ממנו וניסה לבלום. הבלימה אפשרה לו לרדת ממסלול הכורכר ללא התהפכות, אולם ניכר היה שהוא מאבד שליטה במכונית.
יריתי בשני צמיגיו הקדמיים והשבתתי את יכולת התנועה שלו.
נותרתי מול רכב ההונדה שסגר מרחק, אך היה זהיר בהרבה ולא ניתן היה להורידו מהשביל.
המשכתי על הכורכר לכיוון הים ועליתי על רחבת המצוק שמשקיפה על הים.
כשהתיצבתי על המצוק ראיתי שאני מקדים את ההונדה במאתיים מטר, אשר אפשרו לי לסובב את הרכב עם פניו חזרה לכיוון הכביש הראשי. גברת ויסוצקי לא נראתה מבוהלת מהתמרון ואולי אף נהנתה מהמרדף.
הנהג הרכוב על ההונדה הגיע כשהוא מאט את מהירותו ומאפשר לי לפגוע בצמיגיו הקדמיים בשתי יריות מדויקות. צ'ארלי, שכבר התרגל להיות מופתע ממני, נהג כמו מקצוען, התגלגל מהאוטו והסתתר מאחורי אחד מעצי המטע.
ביקשתי מגברת ויסוצקי שתרכין ראש כי עומדים לפתוח עלינו באש ובטרם סיימתי נורו שתי יריות מהירות מכיוונו של צ'ארלי ופגעו בכיסא שישבתי בו עד מספר שניות קודם.
הרכב של צ'ארלי חסם את היציאה והבנתי שלא נותרה לי ברירה אלא לפגוע בצ'ארלי ולהזיז את רכבו בדחיפה.
צ'ארלי לא התכוון להקל עלי והמשיך להטריד אותי בירי בודד מדי פעם כשהוא מחטיא במעט אך גורם לי טרדה רבה ולא מאפשר לי להזדקף וללמוד את המרחב. כתוצאה מכך גם הירי הספורדי שלי לא הצטיין בדיוק מיוחד והיה ברור לי שמלאי התחמושת שהלך ואזל יהווה גורם משמעותי.
מתברר שמצב התחמושת של צ'ארלי לא היה טוב יותר ולאחר שסיים את התחמושת קרא לי צ'ארלי ואמר, גל, אולי כדאי שנלחם כמו גברים?
בסדר, עניתי, זרוק את הנשק ונילחם בידיים כמו האדם הקדמון. אני מעדיף סכינים השיב צ'ארלי ואילץ אותי לשלוף מנדן השוק את סכין הקומנדו.
צ'ארלי התייצב עם סכין ארוכה ומבריקה וניכר היה בו שהוא נהנה מהמעמד.
אתה שלי, אמר לי, ואינני מתכוון לוותר על הטרף היום!
אין ספק שצ'ארלי היה סכינאי מקצוען ועדיף עליי, אולם גם את הניסיון הקרבי המוכח שלי בקרבות מגע אי אפשר לבטל. ידעתי להשתמש היטב בידיי וברגליי וצ'ארלי כבר נוכח בכך לא פעם אחת.
רכנו קדימה והתחלנו חגים אחד אחרי השני. גברת ויסוצקי ירדה מן הרכב והתיישבה על בול עץ צופה בעניין רב בקרב המתפתח.
צ'ארלי הצליח לפגוע בידי השמאלית הפגועה ולגרום לה לדמם קלות, בהחלפת ידיים הצליח להעביר את הסכין שמאלה וחתך מעט גם את לחיי הימנית.
הבנתי שאם אשאיר לצ'ארלי לנהל קרב סכינים, אני עלול למצוא עצמי מבותר למנות. היה עלי לעבור לתחום שאני חזק בו יותר. נסוגותי מעט לאחור והטלתי את הסכין לכיוון גופו של צ'ארלי. צ'ארלי הסיט מעט את גופו הצידה ונפצע קלות בכתפו. ניצלתי את ההזדמנות וזינקתי עם שתי רגליי לכיוון חזהו וגרמתי לו לאבדן שיווי משקל ולקריסה מטה. לרגע נראה צ'ארלי מנשק את האדמה. למרות שהסכין עדיין הייתה בידו נמצאתי מעליו, מנצל את משקל גופי ואת כוחי העדיף, מכופף את ידו האוחזת בסכין לכיוון צווארו עד שהחל לדמם.
אני נכנע, גל, אני נכנע!
לא הרפיתי ממנו. מי רצח את משה אורגד שאלתי כשאני ממשיך להקיז דם מצווארו? "אני!", השיב.
ומי ארגן את שוד בנק הפועלים בשבוע שעבר?
לרגע ראיתי מבט של אימה בעיניו ולאחריו צליל שקט של 22 מילימטר המנקב את מצחו בדיוק ברווח שבין שתי עיניו!
איזה פטפטן, אמרה גברת ויסוצקי באדישות מעושה, ואני לתומי חשבתי שהוא מסוגל לעמוד בכל לחץ... החשבתי אותו לאחד מטובי אנשיי, למרות שאחרי מספר כישלונות במאבקים הישירים איתך הייתי כבר צריכה להסיק מסקנות.
הזדקפתי לאטי רועד מהמאמץ הכביר אחרי הקרב עם צ'ארלי ומודע היטב ל אקדח הקטן בקוטר 22 המכוון היישר אל ראשי.
כאילו קראה את מחשבותיי אמרה גברת ויסוצקי, לא יועיל לך גל כבר ראית שאני קלעית מצטיינת ולפי שעה אני מתאפקת שלא לנקב בך מספר חורים, כיוון שאני מתעתדת לשאוב ממך מידע.
זרוק את הסכין, תעמיס את צ'ארלי על גבך ותישא אותו לכיוון המצוק, כדי שנוכל להיפרד ממנו בכבוד בעת שאתה משליך אותו במדרון התלול לכיוון הים.
מה לא עושים כשאקדח מכוון לגבך או לראשך? אמדתי את המרחק למצוק במאתיים מטר, כלומר מהלך של חמש דקות אם אני עושה הפסקה או שתיים עקב נשיאת משקל של 80 ק"ג על גבי.
זכרתי כי הקצה השמאלי של המצוק תלול ומשקיף ישירות על הים שמתחתיו. הערכתי כי קפיצה מגובה עשרים וחמישה מטרים ישירות לים, שעומקו במקרה הטוב מתחת למצוק שלושה מטר, היא מסוכנת למדי, אך מסוכנת הרבה פחות מאשר להיירות בשני קליעים בגזע המוח.
בינתיים התחילה גברת ויסוצקי לדבר ואמרה כי כבר מזמן לא נתקלתי ביריב איכותי כמוני. "פגעת בארגון שלנו בצורה קשה מאד גם כלכלית וגם פיזית, ויותר מכך פגעת בשמי הטוב ברמה הבינלאומית. פה בארץ מכירים אותי היטב בענף ההלבשה והאופנה, אך איש לא מכיר אותי ואיש לא משייך אותי לעולם הפשע.
אולם בכנופיה הלונדונית יש לי מקום של כבוד ואני נחשבת לאחד הנכסים הפרודוקטיביים ביותר, ורמת ההכנסות מהארגון הישראלי תופסת מקום של כבוד בתזרים המזומנים של הכנופיה. העלויות הגדולות שעלית לנו כוסו רק לאחרונה עם שוד בנק הפועלים.
ניכר בגברת ויסוצקי שלא היה לה קהל מקצועי מזה זמן רב. הבדידות בצמרת לא מאפשרת לך להחליף חוויות מקצועיות והיא ידעה שאני אחד היחידים שמבין אותה למרות שפעלתי נגדה.
העובדה שאהיה קהל לזמן קצר לא הטרידה אותה ביותר, נהפוך הוא, הידיעה שמה שאני שומע לא יועבר הלאה ויקבר איתי שחרר את חרצובות לשונה.
איש מלבד צ'ארלי והמחסלים איננו יודע עד היום כי אני הוא ראש הארגון בארץ. וגם הם היו משוכנעים שיש מעלי בוס נוסף שהוא גבר. כמובן שלא ניסיתי לשנות את דעתם.
צ'ארלי היה מקצוען וקשוח וביצע היטב את עבודות היום יום שלו ושל האנשים הכפופים לו, אולם בסך הכל היה חמור גרם שלא הביט ימינה או שמאלה ולא הבין את האסטרטגיה של הארגון.
כתוצאה מכך בקשתי לנסות לקלוט אותך בארגון לאחר שנתקלנו בך ובאיכויותיך בבית הסוהר.
אולם הוא כל כך נפגע מהמכות שספגו הוא ואנשיו לעיני כל בבית הסוהר עד שלא היה מסוגל לממש את הוראתי לגייס אותך לכנופיה. אנחנו תמיד חיפשנו ומחפשים אנשים איכותיים וכשנקרתה הזדמנות חבל היה לפספס אותה ובכל זאת הוא פספס!
אחר כך זה הפך למלחמת אגו בין שני זכרי אלפא ואני איבדתי את יכולת התמרון שלי ואת היכולת להשתמש בך למטרות שלנו.
ואז הגה צ'ארלי את הרעיון של גניבת הכסף ממשה ברוקר אחרי שירכוש יהלומים גנובים בבריטניה. צ'ארלי הגה, אני תכננתי ואורגד שהיה שפוט שלנו מזה זמן, כשאנחנו מנצלים היטב את חולשתו לנשים צעירות ולהימורים, אורגד הוא שהמליץ למר ברוקר לשכור את שירותיך.
כך חשב צ'ארלי ללכוד שתי ציפורים במכה אחת, לסחוט מבני ברוקר כסף כבד בגין רכישת יהלומים גנובים ולנקום בך על המרורים שהאכלת אותו בכלא שאטה.
וכך בדיעבד הביא צ'ארלי את הארגון שלנו למספר מפלות שגרמו לנו נזקים כספיים ניכרים ובסופו של דבר הביאו למותו של צ'ארלי עצמו.
כשנכשל השוד בלונדון ויותר מכך אף דאגת להשבת הכסף הראשון, קיבלתי נזיפה מהארגון והתבקשתי להסביר איך כוח מקצועי כמוך עובד נגדנו ולא איתנו. לא יכולתי להסביר להם על משחקי האגו של צ'ארלי וממילא גם לא היו קונים הסבר כזה, אז אמרתי שניסינו לרכוש את שירותיך, אך אתה מסיבות אגואיסטיות בלבד החלטת שאינך מוכן לעבוד תחת פיקוד של אחרים והמשכת בדרכך ובכיוונך המיוחדים.
לאחר שהבנתי שאתה הופך ממטרד לסכנה ממש לארגון הוצאתי עליך מספר חוזים, אך מכולם חמקת והגדלת עשות באילת, שם האכלת כנראה את הכרישים בכמה מטובי אנשיי".
כיוון ששנינו הבנו שזו היא סופה של הדרך, סיפרתי לה בדיוק את פרטי המרדף באילת, אילו אנשים נהרגו מכדורים, אלו נשרפו ואילו נטרפו על ידי הכרישים.
אבל ארגון שוד בנק הפועלים הוא יהלום של ממש המשיכה, תודה גם אתה שהתקשית מאד לעלות גם על הארגון המבצע וגם על השיטה המתוחכמת. שנה עבדתי על התכנון, למדתי שמות, תפקידים, משמרות, חולשות של אנשים ואפילו הוצאתי מהעירייה את תוכנית הבניין כדי שאוכל לחפור בנחת מתחתיו עד שנהיה בשלים לביצוע.
שכרתי את הזונה שעבדה אצלי ביפו והכנסתי אותה לעבוד בניקיון. היא שיחקה את תפקידה יפה כל כך עד שיצאה עם הצעת נישואין. מהנדס שלי למד לעומק את כל מערכות החשמל, האלקטרוניקה והגיבויים לכל מערכת ואפילו אני ומספר אנשים פתחנו חשבונות בבנק, כך שהביקורים שלנו במקום נראו לגיטימיים לחלוטין.
אכן, השבתי לה, מלאכת שוד הבנק הייתה מלאכת מחשבת וזו כנראה הייתה הסיבה העיקרית שחשדתי בכנופיה. רק ארגוני הפשע שלך ושל שעובי הגדול היו יכולים לבצע שוד כל כך מתוחכם, ולאחר חקירה קצרה ופגישה עם שעובי הבנתי שהוא מחוץ לתחום בנושא זה.
אתה חושב שרב פקד רונאל יוכל לפתור את תעלומת שוד הבנק?
עם כל הצניעות התשובה היא כנראה לא ובוודאי לא בזמן הקרוב. החומרים שאני הגעתי אליהם לא היו כלל בכיוון החקירה שלהם.
הקומפלימנט על הביצוע הנפלא של השוד לא הרפה את ערנותה של גברת ויסוצקי והיד המחזיקה באקדח עדיין לא נטתה כלפי מטה.
אני כל כך מצטערת שלא יכולתי להכיר אותך בנסיבות אחרות, אמרה, יכולת למלא את חיי בתוכן ואת מיטתי עם היצירתיות שלך, איזה בזבוז שאני צריכה להיפטר ממך!
היום אני האישה הקטנה קוברת את המקצוען שלי וכנראה שאיאלץ לקבור גם אותך, וזאת כדי לשקם את הארגון ולהחזירו לתנופה פיננסית ולמקום מכובד בעולם העסקים בארץ כלומר - מקום מספר אחד!
את רב פקד רונאל שמנהל כעת את החקירה נגדנו אני מכירה כבר שנים ואשתו היא אחת הקונות הטובות בבוטיק שלי ברמת השרון. הוא חביב עליי מאחר ואינו מעמיק ובפועל מאפשר לנו לעבוד כבר שנים מתחת לאפו. גם אני סבורה שאם אקשור מספר קצוות פתוחים הנמצאים כעת בכף ידי, לא יוכל רב פקד רונאל להגיע למסקנות ובוודאי לא יוכל לכוון את אצבעותיו אליי!
לאחר שאסגור את הקצוות הפתוחים ארחיב את הארגון, אפתח סניפים נוספים בכמה ערים מרכזיות בארץ ואדאג להזרים דם חדש וצעיר לצוותים התפעוליים שהצלחת לדלדל לנו.
ייתכן שבהמשך אם ימאס לי פה, אכנס להנהלת הארגון בלונדון.
קצה הצוק התקרב ואני הרגשתי לאות מסחיבת הגווייה של צ'ארלי על גבי.
ניסיתי להקפיץ אותה מעט גבוה יותר ולראות אם גברת ויסוצקי מגיבה בעצבנות. משראיתי שאינה מגיבה במהירות הנדרשת משכתי בידיו של הבר מינן והנפתי אותו במעגל סביבי, פוגע בגופה של גברת ויסוצקי ומוציא אותה לרגע קט משיווי משקל.
רגע יקר זה אפשר לי לזנק ממרומי הצוק לכיוון הים בדיוק במקום בו תכננתי. הנחיתה הורידה אותי לקרקעית, כשאני נחבט קלות יחסית ברגלי השמאלית ובצלעותיי ששפשפו את הקרקעית בנחיתה.
התחלתי לשחות מתחת למים לכיוון מספר סלעים שיוכלו להסתיר את גופי כשאצא לנשום.
ראיתי את גברת ויסוצקי סורקת את המים מלמעלה, מחפשת ממני סימן חיים ומכוונת את אקדחה לים. היא נראתה יפה ונואשת, אך אני שכבר ידעתי כמה היא מסוכנת לא הרשיתי לעצמי להתגרות במזל, לקחתי נשימה עמוקה וצללתי שוב כשאני שוחה צפונה, לכיוון מכון וינגייט.
כשהוצאתי שנית את ראשי ראיתי אותה שומטת את גופתו של צ'ארלי לים. החלטתי להצפין ולעלות לחוף מחוץ לטווח האקדח. שחיתי עוד מאה מטר ועליתי לחוף תחת המצוק כמה מאות מטרים ממקום הזינוק שלי למים. המקום נראה שקט ונראה שגברת ויסוצקי חששה להישאר במקום.
שכבתי לנוח ולהשיב את כוחותיי. לאחר חצי שעה טיפסתי על המצוק וכפי ששיערתי המקום היה ריק לחלוטין למעט הרכב האומלל של צ'ארלי שהיה מנוקב בשני צמיגיו הקדמיים.
פסעתי לאורך החוף עד למכון וינגייט, טיפסתי בחולות כשאני יחף ועם בגד תחתון בלבד. ביקשתי מהשומר כי ייתן לי לערוך שיחה אחת וביקשתי מאביבית כי תשלח את אביב לאסוף אותי מהכניסה של המכון. "מה אתה עושה שם?", שאלה. אסביר לך מחר, השבתי, אנא שלחי את אביב דחוף.
אביב אסף אותי לאחר חצי שעה והביא אותי לדירתי.
רונן ורוזי נשארו כמעט באותו מצב. רונן התנצל ואמר שלא הצליח להוציא מרוזי דבר. הרגעתי אותו ואמרתי לו כי אני עומד להתקשר לרב פקד רונאל, וכנדוניה אמסור לו את רוזי.
יא מנייק בן זונה, מזדיין מסריח, פתחה עלי רוזי את הג'ורה שלה ולא האמנתי שאישה כל כך יפה יכולה לפתוח פה כל כך מסריח! רונן, אמרתי, קח אותה לרב פקד רונאל שיעצור אותה על השוד.
את רב פקד רונאל הצלחתי להפתיע עד כדי חנק!
דיווחתי לו על אירועי היום וביקשתי ממנו כי יוציא צוו חיפוש לגברת ויסוצקי באשמת רצח צ'ארלי.
הסברתי לו היכן לחפש את הגופה והיכן נפרדה ממני גברת ויסוצקי.
אמרתי לו כי ברכב שלי עלולה להימצא גווייה נוספת. הבטחתי לו שאגיע מחר למשרדו למסור עדות מלאה.
לא ייתכן, לא ייתכן, אמר רב פקד רונאל, הבת אלף הזאת שיחקה מתחת לפרצופי ולא הצלחתי לראות אותה ממטר.
פרק 15 - המצוד אחרי הנחש
שלחתי את אביב ורונן לאתר את המחסלים. הוריתי להם לסרוק את בתי הזונות המרכזיים ובמקביל להפעיל כמה מהמודיעים שלהם.
הסרתי את האזיקים מידיה של רוזי וכן את סרט ההדבקה שעל פיה. המהלך היה מסוכן למדי ובתמורה חטפתי זרם של קללות שלא בייש אף תגרן בשוק. במקביל נשלחו ידיים עמוסות בציפורניים חדות אל צווארי, דבר שאילץ אותי להחזיר לה בשתי סטירות שהיו מרגיעות כל אחת אחרת, אך את רוזי הן רק הדליקו.
היא שלחה ברך מהירה לכיוון מבושיי, מנסה להוציא אותי מוועד ההורים. סטיתי במהירות, אך לא הצלחתי לבלום לחלוטין והברך שלה שקעה עמוק בשריר הירך שלי. מעוצמת המכה נפלתי לרצפה ורוזי ניצלה את חוסר האונים הרגעי שלי וברחה מהבית.
החלטתי לא לרדוף אלא לעקוב אחריה. היא עלתה על מונית ואני מייד על מונית בעקבותיה.
השארתי שטר של 200 בידי הנהג וביקשתי ממנו מעקב אחרי המונית של רוזי.
רוזי הייתה מתוחה והביטה לאחור מדי פעם, אך כיוון שנסעתי במונית ושמרתי מרחק סביר ממנה נרגעה מעט והמשיכה בנסיעה.
יצאנו מחוץ לעיר ובמהרה הבנתי שאנחנו נוסעים לכיוון בית שמש. ניצלתי את הזמן לטפל בירכי הפגועה והצלחתי לשחרר מעט את השריר.
הוספתי לנהג 200 ₪ וביקשתי שימשיך במעקב. נראה שהנהג נהנה מהעיכוב וחייך קלות לעברי.
ממש לפני מרכז בית שמש ירדה רוזי מהמונית ושילמה לנהג, שיצא לדרכו.
יצאתי מן המונית וביקשתי מהנהג שימתין לי עד שעה, ולאחריה אם לא אגיע ייסע לדרכו.
פסעתי בעקבות רוזי במרחק סביר, שוהה בצל בתים ומתקדם בקצב שלה. ראיתי שהיא הולכת לרחוב מוכר, רחוב נחמקין, אולם להפתעתי נכנסה לבית מספר 10 ולא למספר 12. נראה שהכנופיה שכרה מספר מבנים במקום ויתכן כי אף נוצר קשר תת קרקעי ישיר בין הבתים, שאינו עובר דרך המדרכה המחברת בין בית לבית ולא דרך עיניי השכנים.
בית מספר 10 כמוהו כמספר 12 היה בית פרטי מגודר בגדר מתכת. שערו לא היה נעול, או שהיה סגור ברשלנות רבה, אולם הייתי משוכנע כי השער נמצא תחת מעקב מצלמה וכי היושבים במקום מדווחים היטב על כל תנועה חשודה מבחוץ.
החלטתי להמתין עד רדת החשיכה ולזחול באיטיות פנימה.
בינתיים נכנסה אישה נוספת לבית שהיה מואר באור חלש ולא הסגיר את הנעשה בתוכו.
עם רדת החשיכה טיפסתי לאט ובזהירות על גדר המתכת, נזהר שלא אחתך מחוטי תיל ושלא אשמיע רעשים מיותרים אשר יוציאו את יושבי הבית.
קרן אור יחידה שיצאה מתריס שבור בחלקו כיוונה אותי אל הבית, וכשהגעתי לקיר נצמדתי אליו והתקרבתי אל התריס. הרחבתי מעט את הסדק שבתריס כדי שאוכל לראות את הנעשה בתוך החדר, שהיה מואר באור נמוך ורומנטי, אשר בקושי אפשר לראות את הנעשה בו.
כשהתרגלו עיניי לאור ראיתי שהחדר מכוסה בשטיח מקיר לקיר, אולם קשה היה לראות את השטיח כיוון ששמונה אנשים נעו על הרצפה כמו תולעים עירומות במהלך אורגיה סוערת. חמש נשים ושלושה גברים, כשממקומי קשה היה לזהות פנים, אך הצלחתי לבדל בין הגברים לנשים בגלל מבנה הגוף. הנאקות (מזויפות או אמיתיות) נשמעו היטב ונראה שלפחות כמה מהנוכחים נהנו מאד.
שתי נשים שלא מצאו להן בני זוג התנשקו והתגפפו עירומות אחת עם השנייה והרעישו יותר מכל הקבוצה יחד.
רוזי לא נראתה בקבוצה ומכאן הנחתי שיש חדר או חדרים נוספים מאוישים אשר אינם נמצאים בטווח עיניי. התקרבתי אל הדלת האחורית ומצאתי שומר מנמנם על המרפסת.
התקרבתי בזחילה עד שהגעתי לרגלי המרפסת מאחוריו ושמעתי היטב את נשימתו הכבדה. ריח האלכוהול שנדף ממנו הסביר את השינה העמוקה בשעה כה מוקדמת בערב. הכיתי בו עם קת האקדח, כדי שיאריך את משך השינה והשארתי אותו על הכיסא שמוט ראש. פתחתי את הדלת האחורית של הבית ונכנסתי פנימה דרך פרוזדור כשאני נצמד לקיר ושולף את אקדחי. משמאל בחדר הגדול המשיכו האנחות והאנקות והנחתי שהאורגיה עדיין בעיצומה. המשכתי לכיוון החדר הימני שעלו ממנו קולות דיבור וצחוק, ריח עשן חריף של סיגריות ושל קנאביס התערבב באוויר וכמעט גרם לי לשיעול.
כל המי ומי של הכנופיה למעט גברת ויסוצקי עצמה שהה במקום. זילברשטיין וג'וחה, רחמים ואפילו חיים ובולי מלונדון. בפינת החדר ישב צמד מבודד מהקבוצה אשר דמו לשניים מהבריונים אשר ראיתי בבית הקלפים, אך כיוון שהתאורה לא הייתה חזקה לא יכולתי לזהות אותם. אחד מהם נושא את דברו ומשביע את האנשים שיש להרוג אותי מהר ככל האפשר, מאחר ואני גורם להם טרדות ונזקים. הנחתי שהשניים, או לפחות אחד מהם הם מצוות המחסלים.
עשיתי הערכת מצב מהירה והחלטתי להזעיק תגבורת קודם שאני נוקט בצעדים. אולם טרם הספקתי לסגת מהבית לחצר ולרכב נשמעו צעקות מכיוון המרפסת והיה ברור ששומר הלילה התעורר. לפעמים חוסר ברירה מכתיב את הפעילות. כך גם הפעם, זינקתי לתוך החדר תופס את "המחסל המרצה" (שבהמשך למדתי ששמו סימני) בצווארו, מצמיד אקדח לראשו ואומר לכל המאזינים בקול מקפיא:
אם אני לא שומע את כל כלי הנשק נשמטים לרצפה אני דואג שראשו של חברכם ינוקב. בחמשת הכדורים הנוספים אצליח בוודאי לפגוע בשלושה מכם לפחות, כך שאני ממליץ לך אויבי היקר, לתת לכולם הוראה להתנהג יפה.
סימני היה חיוור כסיד, או אולי כך דמיינתי באור הקלוש, אולם אחיו (שבהמשך למדתי כי שמו "חביבי" ניסה לשלוף במהירות וראה את אחד מסימני ההיכר המובהקים שלי – תגובה מהירה.
תוך שנייה שכב חביבי על הרצפה כשכתפו מנוקבת ודם נוזל ממנה כשהוא מנוטרל לחלוטין.
הקנה חזר לאיים על סימני שהורה לאנשיו לפרוק את הנשק ולזרוק אותו לרצפה.
באי חשק גדול התחילו לנשור האקדחים על השטיח. חביבי המשיך לילל וסימני התחיל לגלות סימני עצבנות ראשונים המעידים על התפוצצות אפשרית. מהפרוזדור נשמעו צעדי ריצה ואני הבנתי שהאורגיה נגמרה והאנשים מנסים להימלט כל אחד לחורו.
לאף אחד לא היה ספק שתוך זמן קצר תגיע המשטרה וכל מי שיכול היה להפוך דליל ניצל את האור החלש והתנדף מהמקום.
כשהגיעה ניידת מקומית עם שני שוטרים נותרתי עם סימני כשקנה אקדחי נעוץ בראשו ועם חביבי שניסה לעצור את זליגת הדם מכתפו השמאלית.
הרמנו כולנו ידיים ועברנו חיפוש וכתוצאה ממנו נלקח ממני אקדחי בפעם נוספת. ביקשתי מהשוטרים שיתקשרו אל רב פקד רונאל. למרות בקשתי הובלתי ראשית לתא מעצר ורק לאחר חמש דקות והבהרה מפורשת מרב פקד רונאל שוחררתי, קיבלתי את אקדחי ושעוני וכן את רב פקד רונאל בטלפון. שלום, גל. שלום רונאל, עניתי לו. אני מבין שאתה ממשיך לדוג עבורנו דגים שמנים. כן, עניתי, אני עושה ככל יכולתי,אולם מכל רשת שאני מעלה קופצים ונמלטים מספר דגי רקק. הייתי מודה לך מאד אם תוציא פקודת מעצר על רוזי. רוזי מעולם לא הייתה מפקדת בכנופיה, אולם היו לה יחסים קרובים מאד עם כמה מהגברים המובילים בארגון והיא עדיין מחזיקה במידע רב שיש לשלוף ממנה בהקדם האפשרי.
אפילו אריות נוהגים לישון אחרי יום עבודה מפרך, אחרת אינם יכולים לשאוג למחרת.
ההספק שלי היום שבר את כל השיאים האפשריים; הבוקר התחיל עם רוזי, שהצליחה לעצבן כמעט כל אחד שטיפל בה והצליחה לשטות כמעט בכולנו.
בהמשך גברת ויסוצקי, אשר לימדה אותי פרק בתכנון ואילולא זחיחותה בדקה התשעים שאפשרה לי להימלט, קשה להאמין שסיפור זה היה נכתב.
לבסוף הפינלה בבית שמש, האורגיה שהפכה מלכודת ולכידת המחסלים.
לאחר מכן הפגישה המסכמת עם רב פקד רונאל והעברת המידע בתמצות אליו סחטה ממני את טיפת לשדי האחרונה.
כשהגעתי הביתה כבר ישנתי בעמידה וכשנפלתי על המיטה היה זה רק אינסטינקט שמנע ממני ליפול פרקדן על הרצפה.
לשמש ולי יש חברות רבת שנים, כשהיא שולחת את הקרניים הראשונות אני מתעורר ולאחר חמש דקות אני יושב במרפסת עם כוס קפה ומנסה לחשוב מדוע אני קם כל כך מוקדם!
אולם הרגל זה הרגל וכשאני מנקה מעליי את שרידי השינה בכמה תרגילי מתיחה, אני חוזר לכיסא ומתחיל להרהר.
כשאני מרגיש שראשי עדיין רדום אני נכנס למקלחת קרה, יורד למטה וקונה סנדוויץ' עם חביתת ירק וחוזר הביתה להרהר. התמונה התבהרה וקיבלה צורה ברורה יותר ויותר; צ'ארלי נהרג, המחסלים שוכנים בתא מעצר וספק אם יימצא עורך דין אשר יוכל להוציאם איי פעם לחופשי. התשתית של הכנופיה בבית שמש, יפו ותל אביב נפגעה קשות, אולם הראש היה עדיין חופשי, וכיוון שהיה לי חשבון פתוח עם הראש החלטתי לדחות את יציאתי לחופשה אשר תוכננה כבר לפני שנה והחלטתי להוציאה לפועל רק אחרי חיסול ושיתוק מוחלט של הכנופיה בארץ.
לרוזי לא היה שום סיכוי להישאר חופשיה מאחר וכל המערכת המגוננת שלה קרסה. לפי כך הנחתי שהיא תיתפס במהלך היום, מאחר והיא חסרת אמצעים עצמיים להסתתר ולכלכל את עצמה לאורך זמן, זאת כשרוב חבריה התאדו, נהרגו או ברחו.
בנוסף פרסום תמונתה בעיתונים כאחת מהחשודות העיקריות בשוד הבנק הפך את פניה מוכרות.
לעומתה גברת ויסוצקי הייתה פיגורה אחרת לחלוטין. לרשותה עמדו אמצעים בלתי מוגבלים והיה לי חשש גדול כי הכנופיה הבריטית תעשה כל מאמץ להבריח אותה מהארץ בהקדם.
החלטתי להקדיש עוד מספר ימים על מנת ללכוד ולקפד את ראשו של הנחש!
פרק 16 - איזו וילה
המשטרה כבר הפכה את הווילה של גברת ויסוצקי על גבה, על ראשה ואפילו נכנסה לתוך קרביה, אולם שום דבר לא נמצא - לא גברת ויסוצקי, לא משרדי ניהול, לא מחשבים ולא נעליים.
היה ברור לי כי אין פיסת נייר בבית שלא עבר את ידיה האמונות של המשטרה ולכן ניסיתי לחשוב אחרת - ניסיתי לחשוב בראש של הקבלן שבנה את הבית ובעיקר בראשו של מזמין תכנית הבית.
ניסיתי לאתר בעיריית הרצלייה תוכניות, אך מצאנו תוכנית בסיסית שאושרה להפקדה לפני עשרים שנה. לא מצאנו שום מסמך המראה אישורי בנייה חדשה או שיפוץ שנערך בווילה.
ביקשתי לאתר את הקבלן שבנה את הבית ונעניתי שעזב את הארץ לפני חמש שנים לצרפת ומאז לא חזר לישראל ולו לביקור, אפילו פעם אחת.
התקשרתי למשרד וביקשתי מאביבית שתוציא שני חוקרים, אחד לעיריית הרצליה כדי לקבל מידע רשמי ולא רשמי ו/או שמועות ו/או מידע מזדמן.
מהחוקר השני ביקשתי שייצור קשר עם ארגון הקבלנים ויקבל מהם שמות של קבלנים או קבלני משנה לחשמל ואינסטלציה ו/או מנהלי עבודה שעבדו עם הקבלן בראשי על תכנון ובניית הבית.
התקשרתי אל תמר ושאלתי אם היא פנויה לארוחת צהריים ונעניתי בחיוב. אספתי אותה באחת ושלושים ויצאנו ליפו למסעדה המתמחה בהסעדת המונים בדגי ים טריים.
תמר שאלה לשלומי והשבתי שפרט למעט עייפות מצטברת אני חש בטוב וגם הפרויקט שעבדתי עליו לאחרונה שאת חלקו היא מכירה מקרוב נראה שהולך להסתיים, והכנופיה שהטילה אימה גם עלינו ועל רבים אחרים שותתת דם.
החזרתי אותה למשרד והבטחתי שאם אסיים הערב לפני תשע אוציא אותה לבילוי.
התקשרתי אל אביבית ושאלתי אם אביב התקשר וקיבלתי תשובה חיובית. יצרתי עמו קשר ושמעתי כי הוא איתר קבלן אינסטלציה של הווילה והוא עומד להיפגש עמו לקפה בעוד מספר שעות.
אמרתי לאביבית כי אני יוצא לווילה של גברת ויסוצקי, ואם לא אשוב או אצור קשר בתוך שלוש שעות יש לשלוח אליי לתגבור את רונן ואביב.
השוטר ששמר על הווילה מפני חדירת עיתונאים, אנשי תקשורת, גנבים, סקרנים ו/או אנשי שלומה של גברת ויסוצקי, אישר לי כניסה ללא בעיות. שמי התחיל ללכת לפניי וממטרד משטרתי הפכתי לאישיות מכובדת ורצויה. אין ספק שהמידע שהעברתי למשטרה הואיל למהלך החקירה ואין ספק שרונאל לא חסך עליי בשבחים.
הגיעו ימות משיח, הכעס הגדול של השוטרים כלפיי הפך לסימפטיה והקל עליי מאד בעבודתי.
נכנסתי לווילה והחלטתי להסתובב בחצר. השארתי את בדיקת הווילה עצמה למשטרה, אשר שלחה לשם צוות מעבדה לזיהוי פלילי.
כל החצר סביב הווילה הייתה מטופחת וניכר כי צוות גינון מקצועי השקיע בה שעות עבודה רבות מדי שבוע. סרקתי את החצר מטר אחר מטר, נהניתי מכל רגע של טיול אולם לא מצאתי שום פתח או בור באדמה שיסמן כניסה למרתף או תעלה.
ניגשתי לבריכת השחייה שהייתה ריקה באותה עת ובדקתי את הכניסות והיציאות של המים, הביוב ורשת החשמל. הברכה מוזנת ממספר צינורות מים בקוטר 10 ס"מ ובתחתיתה רשת גדולה.
הרמתי את הרשת ומצאתי להפתעתי צינור מים מבטון בקוטר של מטר ועשרים המנקז את מי הבריכה ומאפשר לכמות מים אדירה לצאת בבת אחת ממנה. אולם יותר מכך, כל אדם בכפיפה, או על ברכיו יכול לזחול פנימה. נכנסתי מעט פנימה ולהפתעתי מצאתי כי לאחר כחמישה מטרים פונה הצינור חדות ימינה ומתרחב לגובה של שני מטרים. נראה שעמדתי בפני פריצת דרך. יצאתי מהצינור והתקשרתי אל אביבית וביקשתי ממנה כי תשלח את רונן מייד אליי וכשאביב ישוב מהעירייה שיגיע גם הוא.
בנוסף ביקשתי ממנה להתקשר אל רב פקד רונאל בעוד שעה ולספר לו שמצאנו את פתח המילוט מהווילה. בקשי ממנו שיתקשר אליי ואני אנסה לבקש ממנו כוח אדם להשלמת מצור על גברת ויסוצקי. מצאתי את היציאה אל מחוץ למתחם הווילה, אך אם היא מסתיימת על חוף הים הפתוח, במרינה, או בתל אפולוניה לא ידעתי.
רונן הגיע עם פנס רב עצמה שאפשר לנו לרדת לעומק של כעשרים מטר במדרגות לולייניות שנחפרו במקום והובילו לחדר של ארבעה מטרים על ארבעה שהכיל את הצנרת הראשית, אולם השאיר רווח לשהייה במקום בעת הצורך.
ביקשתי מרונן שימשש את הקירות כדי למצוא ברז, או מפסק כלשהו שיפתח את אחד מקירות החדר ואילו אני רכנתי על הרצפה לאורך כניסת הצינור ובקצה החדר, בפינה בה נכנס הצינור לקרקע, מצאתי ידית פלסטיק.
משכתי בידית והפעלתי את ברז המילוי של החדר בו ישבנו. ניסיתי להחזיר את הידית והיא סירבה לנוע לכיוון ההפוך. ממש עסק ביש. רונן עלה במדרגות לכיוון רשת הבריכה ומצא אותה נעולה.
משהו למרות המצור שהיטלנו ממשיך לתפקד היטב ומנסה להטביענו!
לחילופין, ייתכן שמשיכת הידית למטה נעלה את הרשת למעלה! לא האמנתי באפשרות זו מאחר וברור שההפעלה מבפנים מסכנת את חיי המפעיל...אלא אם יש מפסק נוסף.
רונן יצא שוב לכיוון הרשת עם הוראה לירות במנעול הרשת אם לא תמצא דרך אחרת לצאת מהחדר שהתמלא לאיטו במים והתחיל להרטיב את קרסוליי. ואילו אני המשכתי ללטף את הקירות בניסיון איתור של מפסק או ידית נוספת שתנקז את המים.
המשכתי ללטף את הקיר שהיה מואר באור קלוש שבקע מהכניסה כאילו היה חזה יפה של אישה ולאחר שלא מצאתי בקיר הימני פניתי לקיר הניצב לו והמשכתי ללטף אותו סנטימטר אחר סנטימטר. שמעתי את רונן יורה במנעול הרשת אולם המשכתי לחפש את לחצן היציאה כדי להימנע מבריחה מהחדר ללא מציאת מסלול המנוסה של גברת ויסוצקי.
בקיר השלישי של החדר מצאתי בליטה זעירה בת חצי סנטימטר, שהייתה למעשה לחצן בצורת כפתור שטוח הנעוץ בקיר. לחצתי עליו והרגשתי כי הרצפה נעה תחתיי. החדר המרובע נחצה לשניים, חציו ירד מטה כשני מטר, מנקז את המים לצינור בקוטר גדול שיצא ממנו ואילו החלק השני, שאני עמדתי עליו, ניצב כמו מרפסת המשקיפה על חצי החדר התחתון. מדרגות מתכת אפשרו לי לרדת אל החדר התחתון שהיה דמוי סלון ביתי והכיל ספות, שולחנות, כסאות ולהפתעתי הרבה גם את גברת ויסוצקי שכיוונה אליי פעם נוספת אקדח בעל קוטר זעיר של 22 מ"מ, אשר מניסיוני הרב ידעתי כי הוא מדויק ומכאיב כשהוא פוגע באברים חיוניים.
"גל ידידי, מותר לי לקרוא לך כך?", שאלה. אנחנו חיים במדינה חופשית ואת רשאית כמובן לכנות אותי ידיד, למרות שבמצב הנוכחי אני רואה בך יריבה ולא ידידה.
היא התעלמה מדבריי והמשיכה. כפי שאתה שם לב אתה מלכלך את הסלון התחתון של ביתי.
ואמנם לא יכולתי להכחיש שאני מזהם, או לפחות מרטיב את ביתה. יכולתי להבחין כעת כי הבית מרוהט בצורה מדהימה. נברשות זכוכית ירדו מהתקרה, מנורות כרום עמדו זקופות בסלון ומעל שולחן האוכל, ספה לבנה מעץ בוק פיארה את הסלון ועליה ישבה ברווחה ועם יד יציבה היטב גברת ויסוצקי.
על הקירות נתלו תמונות יקרות ערך אשר לפי עניות דעתי היו מקוריות או רפרודוקציות עשויות היטב של מודליאני, מאנה, רובנס, ראובן, זריצקי ועוד. הנחתי שחלקן גנובות, אולם ידעתי בבירור שלגברת ויסוצקי יש מספיק אמצעים גם לרכוש תמונות מקור יקרות ערך.
התנצלתי על הלכלוך שהכנסתי לבית והבטחתי לעזור בניקויו מאוחר יותר.
אני רואה ומבינה שהחלטת לדבוק במטרה ולרדוף אחריי בכל מחיר. אתה מתחיל להציק לי.
המשטרה שולחת כוחות שמקיפים את הווילה שלי, סורקים כל סנטימטר בבית ולא מוצאים אפילו שמץ של הוכחה שהייתי בבית בימים האחרונים.
ואילו אתה פוסח על ביקור בבית ומתחיל לטייל בחצר שלי כמו כלב גישוש ובתוך מספר שעות אתה מאתר עם האף המחורבן שלך את מקום המצאי. לא תהיה לי ברירה אלא להיפטר ממך ומהר ככל האפשר דרך צינור הניקוז ישירות לים. אתה מטרד, אתה קוץ בתחת ורק חבל לי שאנחנו נמצאים תמיד ביריבות. היית יכול להיות שותף, מאהב, ראש חכם ומה לא...
הפסקתי מזמן להיבהל מאיומים, גברת ויסוצקי, מי שרוצה להרוג יורה ורק אחר כך מספר סיפורים.
כנראה שאני אחד מקלפי המיקוח בתכנית ההימלטות שלך ולכן אני שווה חי הרבה יותר מאשר בתור גווייה שיש להיפטר ממנה.
בנוסף, אמרתי, ביתך מוקף גם בשוטרים, אבל הרבה יותר מזה באנשים שלי. יש להם הוראות להיכנס למקום אם אינני יוצא מכאן בתוך שעה, וחצי מהזמן כבר בזבזנו על דברי נימוסין.
ולשאלתך מדוע אינני מפסיק לרדוף אחרייך, התשובה פשוטה. אני רודף אחרייך ואמשיך לרדוף אחרייך כיוון ששכרו אותי לשם כך, גם יהלומי ברוקר, גם בנק הפועלים ולמרות שאינני מגלה ענוותנות ייתר אני מצפה לקבל גם אות הוקרה ממשטרת ישראל.
לפי כך אני ממליץ בכל לב שתיכנעי, אני מבטיח לך שתזכי למשפט הוגן ואני מניח שיש לך מספיק כסף לשכור את הטובים שבעורכי הדין במדינה.
כמה כסף הבטיחו לך, גל? באיטיות פתחה את מגירת השולחן ובתוכה שכבו בטורים יפים, מסודרים כמו במסדר צבאי ערמות של שטרות, דולרים, פרנקים שוויצריים, לירות שטרלינג ויורו.
אני אכפיל את שכרך ואעזור לך לעזוב את הארץ אם תזדקק לעזרה מסוג זה!
קח 100,000$, עוד 100,000 יורו ועוד 50,000 לירות שטרלינג ותן לי להיעלם מכאן!
גברת ויסוצקי, אני מוכרח להודות שמעולם לא קיבלתי הצעה גבוהה כל כך, אני ממש מתפעל מנדיבות הלב שלך ומהקרב העיקש שלך על חייך וכבודך, אולם לקבל את הכסף ממך יהיה מעילה באימון של שולחיי, איך אביט בפניהם?
האצבע שלה התהדקה על ההדק וניכר היה בה שהיא זועמת; הזעם רק שיווה יופי והדר נוסף לפניה היפים וקיוויתי שלא תאבד את עשתונותיה מוקדם מדי.
על איזה תפקיד לעזאזל אתה מדבר, על הפקקטה שכר שאתה מושך כמשכורת מחברת השמירה שלך, על זה אתה מדבר?
הייתי חייב להרוויח זמן עד שרונן יחזור עם אביב או בלעדיו, בנוסף ידעתי שרב פקד רונאל כבר דווח על ידי משרדי ונמצא במקום.
הרשי לי גברת ויסוצקי לתקן כמה אי הבנות ואי בהירויות ביחסים בינינו; זהותך ידועה לי היטב, אם כי לקח לי זמן רב יחסית להכירך היטב.
אצלי את מוגדרת כרב אומן. כפושעת בינלאומית ממדרגה ראשונה ומזה זמן רב שהוריתי לאנשיי להתייחס אלייך בכבוד הראוי. כל מי שלא התייחס אלייך כך אם מאנשיי ואם מאנשייך סבל סבל רב!
אולם אותי כנראה אינך מכירה, או לפחות אינך מכירה את זהותי האמיתית.
אנוכי גל ישראלי, מנהל מחלקה מיוחדת במשטרה למיגור כנופיות הפשע הבינלאומי שחדרו לישראל. אני כבוגר יחידה צבאית מובחרת נשלפתי מהצבא, עברתי הדרכה משטרתית במשך חצי שנה, קיבלתי דרגת ניצב משנה מהמשטרה.
ניכר שהייתה לגברת ויסוצקי שליטה עצמית ואפילו שבוודאי הופתעה לא הראתה סימני חולשה כששמעה את הידיעה האחרונה.
גברת ויסוצקי ניחנה בכמה סוגי חיוכים - נדמה היה שהיה לה חיוך מיוחד לכל מצב. החיוך הנוכחי היה עצוב משהו, אולם לא הראה שום סימני כניעה.
אני חושבת שאינך מנומס כשאינך מציג בפניי את חבריך שצצים מכל כיוון, אמרה כשנעמדה והרימה את עיניה לכיוון הכניסה ממנה באתי. רונן עמד שם באקדח שלוף וראיתי את גברת ויסוצקי מיצבת את ידה לכיוון ראשי. זינקתי לרצפה, מושך אגב זינוק את השטיח מתחת לרגליה.
היא איבדה לרגע את שיווי משקלה ואני זינקתי לעבר האקדח שנשמט מידה, נאבק עימה על הזכות לאחוז בכלי הנשק. היא נאבקה בי כמו אישה הנאבקת על חייה, או לפחות הנאבקת שלא להיאנס.
נאלצתי לסטור לה על שתי לחייה כדי להרגיעה והוצאתי את האצעדות המיוחדות כדי לאזוק אותה.
הצגתי לה את רונן שנכנס ונעמד לידינו, "מפקח רונן חובב", הגיע אתי מהצבא עם עוד כמה מפקדים מהסיירת.
חצי מיליון! חצי מיליון דולר במזומן, תן לי עשרים וארבע שעות ואני נעלמת לכם מהחיים ולא חוזרת לישראל.
טרם הספקנו להגיב להצעה וגברת ויסוצקי בזינוק שלא מבייש פנתר חלפה על פני רונן, אשר במקום לירות ברגלה, ניסה לתפוס בידה. היא השתחררה ממנו במכת מרפק וזינקה לכיוון המדרגות הפונות לים.
הוריתי לרונן להתקשר לרונאל ולבקש ממנו להקיף את הווילה ולמנוע יציאה ממנה.
אני דרכתי את ה - 38 ויצאתי בריצה קלה אחרי הגברת.
נכנסתי לכוך מפותל בגובה שני מטר וברוחב מטר שהכיוון הכללי שלו היה מערבה. כיוון שלא הכרתי אותו נאלצתי לרוץ באיטיות. המשכתי בעקבותיה כשאני עוקב בעיקר אחרי נקישות נעליה.
לפי האוזן היא הקדימה אותי בחמישים מטר לערך והחלטתי לצמצם מעט את הפער.
גברת ויסוצקי הייתה לבטח אצנית בנעוריה. בגיל חמישים היא גילתה ביצועים המתאימים לאצנים מקצועיים והתמידה בהם לאורך זמן. אין ספק שהצליחה לשמור על כושר גופני מעולה ונראה שעסקה בספורט בהתמדה ונחישות. המשכתי לצמצם את המרחק בינינו כשלפתע עצרה, חלצה את נעליה והחלה להשליך אותן לכיווני בדייקנות של שחקן כדור בסיס מקצועי. הנעל הראשונה פגעה בבטני ואילו מהשנייה הצלחתי להתחמק.
עכשיו כשהיא יחפה יכולה הייתה להגביר את מהירותה לכיוון החולות של הים שהתקרבו אלינו.
ואכן היא הגיעה במהירות לקצה המסדרון שיצא אל תוך פיר רחב באדמה שהיה מכוסה בגג פלסטי חזק וגמיש אשר נפתח בלחיצת כפתור אחת. כשיצאה מתוך הפיר כחמישים מטרים מהמרינה בהרצליה נראו המים יפים ושקטים ממש בניגוד לריצתה הסוערת של גברת ויסוצקי. שנינו היינו מכוסי זיעה מכף רגל ועד ראש וכעת נוסף לזיעה, החול שהיה טובעני מעט הקשה על ריצה מהירה.
הנחתי שלגברת יכטה, וכדי שלא אצטרך לשתף את משטרת הגבולות החלטתי לשים את ידיי עליה בטרם תיכנס לשטח המרינה.
אני לא זוכר בדיוק היכן תפסתי אותה, אולם למרות עייפותה הרבה מהריצה היא החזירה לי קרב, מכה כנגד מכה, לפיתה כנגד לפיתה כשהיא שורטת, בועטת ואפילו מנסה לנשוך. הפעם השתלטתי עליה במהירות, כשאני אוזק אותה ואינני משאיר שום פתח לריצה נוספת, או למאבק נוסף.
הקראתי לה את זכויותיה. הפלירט ההדדי בינינו נגמר. כעת נכנסנו למערכת יחסים של שוטר ופושעת, של החוק כנגד עולם הפשע.
שנינו ישבנו מותשים ונושפים, מארגנים לאט את נשימתנו. היא נשענה עלי ולמרות הזיעה והמאמץ היה לה ריח נהדר. היינו יכולים להיות זוג מהשמיים אם לא היינו חיים בשני קצוות המתרס.
אינני שמחה שנתפסתי, אולם כיוון שנתפסתי אני שמחה שנתפסתי על ידך. אני מעריכה מאד את יכולותיך המקצועיות, המיומנויות שלך וביחוד את הסבלנות וקור הרוח שלך. נאבקתי לאורך הקריירה המקצועית שלי בגברים מכל הסוגים ותמיד יכולתי להם, וזו פעם ראשונה בקרירה שלי שאני יורדת מנוצחת. עדיין אינני מוותרת, אאבק בכם במערכת המשפט, אלחם בכם בכל דרך שהחוק יתיר לי.
מאחר וכרגע אני בידיכם, כלומר ביד החוק, אני חייבת ללמוד את השטח הזה גם כן.
אני יודעת שתדאג שהחקירה שלי והמשפט יהיו הוגנים. אני מצדי מבטיחה להתנהג בכבוד ולא לפגוע יותר בשוטרים, בתקווה שגם הם לא יתעמרו בי.
הניידת עם רב פקד רונאל הגיעה. רונאל חייך למראה הפוזה המוזרה של שנינו יושבים תשושים ומחייכים אחד לשנייה. העברתי אליו את גברת ויסוצקי עם הנחייה ברורה שלא לפגוע בה, לשמור על כבודה ולהשאיר את עבודת החקירה היסודית למחר.
רונן העביר לו את הכסף שנמצא במגירה לאחר שספר את כל סוגי השטרות וצילם אותם בטלפון הנייד שלו.
ביקשתי מאביב שיחזיר אותי הביתה. סוף סוף אוכל לישון לילה אחד לא דרוך ורגוע מעט יותר.
ביקשתי שיאסוף מחר את כל הצוות במשרד בשעה 10:00 לשיחת סיכום פרויקט.
אחרית דבר
למחרת בבוקר נפגשתי עם כל צוות משרדי שגדל ללא הכר במהלך השנה האחרונה.
הודיתי להם על הנאמנות ועל שעות העבודה האינסופיות שהקדישו למאמץ המשותף.
רובכם עבדתם מאחורי הקלעים וסיפקתם לי מידע וגיבוי לאורך כל המבצע.
אינני יודע מה יהיה מחר ואני מניח שניפגש בקרוב שוב.
לאות הוקרה אני מעניק לכל אחד מכם משכורת חודשית נוספת ומתחייב להוציא את כולכם לסוף שבוע ארוך באילת.
בשעה 17:00 נערכה ישיבת הסגל הבכיר של המשטרה בירושלים.
המפכ"ל הציג אותי למספר קצינים בכירים מופתעים, אשר לא ידעו על פעילות היחידה ולא הכירו אותי אישית, כיוון שנכנסתי למשטרה לפני שנים מועטות תחת מסווה, לא הופתעתי מאי הידיעה ואי הערכה על פעולותיי.
המפכ"ל ביקש ממני לתאר בקצרה את אופי היחידה ואת מהות תפקידה וזאת מבלי להיכנס לפרטים אשר עלולים לפגוע בעתיד בתפקודה של היחידה.
התגייסתי למשמר הגבול ממש עם שחרורי מהצבא מיחידה מובחרת בדרגת סרן. קיבלתי דרגת מפקח ועברתי קורסים שונים להכשרה משטרתית.
במשמר הגבול שמו עליי עין לאחר שהצלחתי לעצור כנופיות מבריחי סמים בנגב ובגליל.
הועליתי לדרגת פקד והמשכתי בעבודתי עד אשר לפני חמש שנים זימן אותי המפכ"ל הקודם לפגישה, אשר לדברי מפקדי הישיר נועדה להעניק לי ציון לשבח.
המפכ"ל בירך אותי, העניק לי דרגת סגן ניצב אישית וביקש להישאר עימי ועם מפקד המבצעים של המשטרה לבד.
כך למעשה נולדה היחידה. אושר לי לגייס ארבעה שוטרים ולגייס חיצונית אנשים בהתאם לצורך.
המטרה הראשונה הייתה הכנופיה האנגלית, אשר הציקה מאד לעולם המסחר בארץ ופגעה בתפקודן של חברות ייצוא שונות.
לצורך חדירה ללב הכנופיה הייתי צריך לרכוש את אמון העולם התחתון ולשם כך נכלאתי לשנתיים וחצי בכלא שאטה יחד עם מספר אסירים בכירים חברי הכנופיה.
זה היה הזמן הקשה בחיי. למעט מפקד בית הסוהר אף סוהר ואף אסיר לא ידע מהיכן הגעתי וגם למפקד בית הסוהר נאסר להתערב בתפקוד השוטף של אנשיו, אלא לשמור עליי מרחוק ולמנוע ככל יכולתו רצח.
לשמחתי לא נזקקתי לו אלא ליכולותיי הקרביות שרכשתי במהלך אימוניי בצבא ובמשמר הגבול.
לאחר שחרורי קיבלתי דרגת ניצב משנה אישית מהמפכל.
במהלך השנתיים הבאות לאחר שחרורי מבית הכלא ולאחר האישור הפורמלי שקיבלתי ממטה המשטרה לפתוח משרד חקירות (אישור שהגביה הרבה גבות אצל קציני משטרה רבים אשר לא הכירו את הנושא וואת הנסיבות שהביאו לפתיחת המשרד), הצלחתי להכות בכנופיה במספר קרבות, אשר גבו מהם קורבנות וגרמו להם להפסדי הכנסות ניכרים.
שוד בנק הפועלים הפתיע אותי כמו שהפתיע רבים אחרים. אולם אני ידעתי שרק שתי כנופיות בארץ מסוגלות לעשות שוד מורכב כזה, ובהמשך לאחר חקירה קצרה הבנתי ששוב הכנופיה הלונדונית היא האחראית לתכנון ולשוד הבנק.
אינני יכול להמליץ על שיטוח החקירה שלי (אם תצטטו אני אכחיש) אשר לעתים נראו מלחיצות ועוברות את גבולות הטעם הטוב. זו גם הסיבה שאני ממליץ בדו"ח שאני מוציא על פעילותי בחמש השנים האחרונות לא לקבל אותי מחדש למשטרה, אלא להשאירני כיחידת סמך עצמאית, המפוקחת אך לא מבוקרת על ידי מטה המשטרה!
תודה רבה,
גל ישראלי.