סערה
29-11-1971
רוח פחז שוב חובט, מכה,
בבדים וזלזלים.
צריף חורק גונח ובוכה,
תנים גולים!
גג סדוק מזיל דמעות קרות,
תינוקות שוב מרטיבים.
רוח קר חודר בין הקורות,
נרות כבים.
איש שחוח ממכרה פחם,
את רגליו גרר, נשא.
רסס בוץ דביק פניו הלם,
מכונית משא.
כנף ציפור שבורה, שמוטה אחור,
צליל צרוד של גוזלים.
רעם וברק החרידו שחור,
ונרדמים.
איש רטוב מגיף חלון פרוץ,
גל הציף שובר גלים.
דג קטן הותז, פרפר בחוץ
אל השחפים.
רוח פחז שוב קורא תיגר,
על סדרי בורא עולם.
גשם עז ניתך, זולף, ניגר,
יקום נדם!
סמבה לאיש הקטן
18-03-1972
בחמש לפנות בוקר הוא משכים וקם,
כמו שעון מימי סבא, ישן אך דייקן.
"סתם נמושה", אחד מכולם
ולא במקרה "איש קטן"!
אולי הוא מלח ואולי הוא טבח,
אולי הוא בכורו של כורה הפחם.
מעיל הוא רוכס, בשקית שם כעך,
יוצא לעבוד כמו כל יום כמתוכנן.
אז תפוס לך סמבה איש חמוץ ונרגן,
היא תעיר ותקפיץ אותך איש קטן.
כי רק לאנשים השמחים בקומם,
הסמבה גועשת, בוערת בדם.
אם פקיד, הוא נפקד ממקומו במשרד,
אם ירקן, גידופים וקללות הוא יורק.
אם שוער, הוא לובש תמיד בגדי שרד,
פותח דלתות בנימוס ושורק.
אם צבע, הוא נופל מגובה סולם,
אם אופה, הוא יחרוך את קצות העוגה.
אם נפח, הוא יכה בחוזקה על סדן,
בדיוק מרבי על אצבע פגועה!
אז תפוס לך סמבה איש חמוץ ונרגן,
היא תעיר ותקפיץ אותך איש קטן.
כי רק לאנשים השמחים בקומם,
הסמבה גועשת, בוערת בדם.
עם ערב בבית בולט השוויון,
בין אומן לסנדלר, בין כורך לחייט.
לא חשוב המקצוע, לגיל אין יתרון,
על יד האישה הוא זוחל ולאט!!
רק עם לילה, בעת ששוכב הוא לישון,
(בפינת המיטה בצד שמאל כמובן),
רוקם הוא חלום, על איי המטמון,
מחייך מאושר כמו רקדן ונרדם.
אז תפוס לך סמבה איש חמוץ ונרגן,
היא תעיר ותקפיץ אותך איש קטן.
כי רק לאנשים השמחים בקומם,
הסמבה גועשת, בוערת בדם.
פלוני, העלמה והכסף
25-03-1972
פרחח, עלם דל, שעיניו אגלי טל.
שבגדיו חור על חור, ואין לו לתפור.
התאהב בעלמה, שהיה לה הכל,
חוץ מכסף!
ופלוני מכובד, שטפח וכבד.
חשב בליבו ואמר: מר לו מר!
מה תועלת תצמח לאותו הפרחח,
אם אותה נערה, שאינה עשירה,
תלד ילדיו, כחול, ערב רב,
תכביד על חייו, עד סוף ימיו?
הלך לו קודר, כמו אינו מתעורר,
יומיים שלושה, חמישה וששה
ומצא!
אל אותו פלמוני התקשר ואמר,
שמע נא אדון, הקשב נא לי מר,
אל תהיה כה פזיז, אל תהיה כה נמהר.
אותה נערה, לא זכה, לא ברה,
עיניה פנינים, אך תוכה אבנים!
לב לה כה רע ובכלל, היא קרירה.
בקיצור דע חבר, מוטב שאחר,
יטעם מאותה הקדרה!
אולי מוטב כך, נאנח הפרחח,
אם איננה ברה, על ראשה כפרה.
סך הכל מה נדוניה מביא לה אני?
איש ישר ועני, רכושו טלאי על טלאי.
מי יודע אולי, דווקא לה לא כדאי!
ראה שממנו טובה לא תצמח,
נשא את רגליו על כתפיו והלך.
שוב יומיים פסע משמים וקודר,
אך הפעם החליט, אני לא מוותר.
למחרת הוא שלח זר פרחים לעלמה,
ובפנים הזמנה לקונצרט.
כדרכן של נשים, היא שבוע סירבה,
ורק שני מכתבים שכולם אהבה,
על נייר שהריח מכסף,
שכנעו גם אותה לחייך.
אך מייד עם ההן, התברר לו שאין
העלמה כה נוחה לכיבוש.
מסתבר הלבוש, לנשים הוא הנשק
ונשק הוא סוג של רכוש.
הוא קנה לה שמלה, היא תודה מלמלה.
את הבית ממול, הוא רכש בלי מילה
ואחרי שריהט ומעט גם קישט,
היא נתנה לו סוף, סוף, את גופה לחבק!
כך דאג הפלוני לאותו הפרחח.
אך חושבני אני, ממש לתומי,
שאולי מראשו קצת פרח ונשכח,
כי באותם הימים שלביתו הוא הלך,
לבקר ילדיו וגם את אשתו,
אורח קבוע היה במעון,
שדאג לחמם שמיכה ומזרון,
ובתוך השמיכה חיממה גם אותו,
גבירה צעירה, שהייתה זוגתו!
איזו אידיליה
רחב
30-03-1972
רחב נולדה בחיפה בבית מט לנפול,
קרוב לרציפים של הנמל.
אחים ואחיות לה, שמונה בסך הכל
ואבא שאינו מביא שלל!
בגיל חמש לערך, כבר רחצה סירים,
לאבא ששכר שם מסבאה.
משם קצרה הדרך, זונות ושיכורים,
ואבא שמכה ללא סיבה!
ארבע עשרה מלאו לה, כשנושקה בכוח,
בפה מלא, מסריח ושיכור.
כשצעקה, צחקו לה ואבא קצת נבוך,
רק הספן גונן וגם חבט בו לאחור.
מאז חייתה אתו, בכוך על שפת הים,
ביתו היה ביתה, שללו היה שלה.
עד יום אחד הלך לו, כדרך כל ספן
והיא נותרה יפה, הרה, ועגולה!
רחב תיתן לך הכל, במחיר סמלי בלבד.
מזון, מיטה, בגדים לשאול, מחסה לנע ונד.
גם את גופה תמכור לך, אם קצת תוסיף אתנן,
ורק ליבה מחוץ לתחום, שייך הוא לספן.
אבא לא רצה בה שוב, הרחוב נטוש, עזוב.
אחיה בלגלוג אמרו, חכי לי בסיבוב.
כל אחד הראה גבו, עם מין חיוך עלוב.
היא שמה פעמיה אל כוך מוכר, ישן,
הכוך של האהוב ההוא, הכוך של הספן.
היום היא מתפרנסת טוב, ממש כמו רחב.
כמו מרגלים היא מכניסה אותם, כי יש לה לב זהב.
בחוץ יש שלט המציין, שזאת היא מכבסה,
כדי שהילדה תגדל ולא תדע בושה!
רחב תיתן לך הכל, במחיר סמלי בלבד.
מזון, מיטה, בגדים לשאול, מחסה לנע ונד.
גם את גופה תמכור לך, אם קצת תוסיף אתנן,
ורק ליבה מחוץ לתחום, שייך הוא לספן.
בין כוכב לבין שמש
02-09-1972
כל בוקר השכם עובר לו גמד,
ממלא את כיסיו כוכבים.
הלוך והרם, הוא אוסף כל אחד,
מסיים ונמוג בעבים.
אך פעם אחת, בערב שבת,
הוא נמנם ואולי הוא שבת.
כמה כוכבים, נוצצים שובבים,
חמקו אל מסתור העבים.
ושניים מהם שיחקו בלי משים,
בין עננים מרחפים כמו כבשים.
לא שמו ליבם, שהלילה כבר תם,
והגמד האספן גם הוא נעלם.
השמש זחל, עלה כגלגל,
ולפתע שלף את קרניו ממזרח.
תופס כוכבים שנלכדו בפח,
אוספם כשבויים, שיהיו לו שלל.
נתכנסה מועצה, מועצת חלל,
לדון בשוד המחפיר.
אך כמו כאן למטה, השודד לא נבהל
וגם לא נתבע השלל להחזיר.
ובמקום פיצויים הנשדד גם גונה,
ונאלץ לשלם גם קנס למדינה!
כך, בראש מכופף ומורכן,
הוחזרו כוכבים לחיק אימא החם.
עם חיוך חמצמץ ומריר,
שובצו כוכבים שוב אל לילה קריר.
ומקפיד הגמד מדי יום לאוספם,
בטרם השמש תביא לסופם!
השיר נכתב בעקבות הגינויים האין סופיים של מדינת ישראל באום!
כמו סוס יאור
04-11-1972
כמו סוס יאור, כמו נחש,
הוא שוכן בביצות החיים.
מתמקם בנוחות, כמו לא חש,
בהבל נישא של צחנת הפגרים!
כמו אותן אנפות הבקר הלבנות,
האוכלות קרציות משוורים.
רצים מרצחיו לחסל חשבונות,
לנקות את גבו משיירים.
כמו אותו יונק דבש קל מעוף,
הוא מוצץ לשד ואון.
בני חסות למעוך ולכפוף,
ושאר בני בלי כוח רצון.
כמו אותה בת יען ענקית,
טמונים גם ראשינו עמוק.
פן נשמע רעשים של אותו המשחית,
ונשאל, איי הוא החוק?
אהבת בוסר
12-11-1972
הם היו עדיין ירוקים,
אך חשבו שהם יודעים הכל.
שלחו מבטים עורגים אחד אל השני,
רצו לגעת, לדעת הכול.
כשמעט בגרו, סמקו לחייהם,
כל גופם פרח, כתם.
והמרחק הקט שביניהם,
רק הגדיל אהבתם.
פתאום נפלו עליהם עטו,
זוג ידיים עם סלי זהב.
מאות כמותם במכונה נסחטו,
ועורבבו היטב יחדיו!
אימא ואבא שנהנו מהפרי,
הביטו בעצב בקליפות שבפח.
שיבחו את הפרי, "כמה הוא בריא",
וכינוהו "מיזוג של אהבה מוצלח"!
רכילות ציפורים
14-12-1972
שתי ציפורים ישבו על זלזל
וציפו לציפור שיבוא וישאל
אם פנויות הן.
אך כיון שרצו שיהיה חד מקור,
שיהיו נוצותיו בצהוב ושחור,
נשארו בגפן.
ועוברים הימים ועוברות השנים,
והן כבר שינו עצים ומבנים,
אך לא את דעתן.
ואחת מן השתיים נפלה, נשברה,
לא יכלה לעמוד בפיתוי היצירה,
ומצאה קטום מקור.
ועברו עוד ימים ונולדו גוזלים,
קטנים נחמדים וקטומי מקורים.
ושנייה מקנאה מתפקעת!
וסופה של שנייה, התמלא רצונה
ומצאה בן ציפור ופסק יגונה.
רק זקן קצת!
ונראה כי עולם כמנהגו נוהג,
לסיר יש מכסה ולגוזל יש דואג,
ולשיר יש סיום.
ויושבות הן היום על אותו הזלזל,
מרכלות על בגידות, על גוזל שנפל,
כמו כולן!
חלומות בהקיץ
15-12-1972
חבורת נערים ברחוב מדברים,
על בנות שהולכות ברחוב ומדברות,
על גברים.
מקווים נערים, כי באחד הברים,
יפגשו נערה, השותה לשוכרה,
כארי.
שתשמח לקראתם, כי בכסף קטן,
היא מוכרת הכל, כמה טוב, כמה זול
האתנן.
מקוות הבנות, כי באחת הפינות,
של הרחוב ממולן, על גבי סוס לבן
יופיע אביר.
לבוש משי דק, עם אבנט של קוזק,
יזמינן לארמון, יושיבן בסלון
וישאג:
ערכו השולחן, במפת ארגמן,
מלאו בצלי, כלי אחר כלי
בשבילן.
וסופם של דברים, נפגשים נערים,
עם אותן נערות, שהולכות ומדברות
על גברים.
ונשכח אז הבר, נשכח השיכר,
נשכח הארמון וגם הסלון
בעבר.
וזורמים נחלים, וזורמות המילים,
יש חיזור ופגישה, לוחמת התשה,
מתחתנים.
שתי פקידות
26-12-1972
שתי פקידות במלוא מובן,
יצאו לסחור בהוד גופן,
בבר מלא כומתות.
כשסיימו את מבצען,
חילקו לשניים ממונן,
הרימו שתי כוסות.
החיילים שהשתכרו,
שתו, אכלו וגם שברו,
שולחן וצלחות.
על כפיהם אותן נשאו,
אחת, אחת, אותן אנסו,
צועקות ובוכיות!
עם סכום ניכר לכל אחת,
מערב מצולק אחד,
יושבות, מהרהרות:
האם כדאי למחרת,
לצאת לעוד סיבוב אחד,
או לחזור להיות פקידות!
נכתב בעקבות ידיעה קטנה בעיתון על אונס שתי נשים על ידי חיילים מהצי הששי האמריקאי בחיפה!
אז והיום
25-02-1973
אילו ידעתי אז
מה שאני יודע היום.
אילו הייתי אז,
מה שאני היום,
לבטח היית עד היום,
נערתי היחידה.
אך אילו ידעתי אז,
מה שאני יודע היום
אודותייך.
ואילו הייתי אז
מה שאני היום
בלעדייך,
לבטח לא הייתי בוחר בך!
אינני אותה נערה
17-04-1973
לא, אינני אותה נערה בה רצית.
לא, אינני טיפוס שאוהב לחכות.
לא, אינני רוצה כל ששי לבלות.
לא, אינני ילדת חלומות לה ציפית.
נכון, גם אני אוהבת לחלום,
על בית וגן, ילדים ועצים.
אך ברור שחלום, נשאר רק חלום,
ומציאות היא שיגרה של פרחים וקוצים!
ייתכן שתאמר תימהונית, משונה,
איננה יודעת חוקיו של עולם.
ייתכן שתאמר, היא שונה מכולם,
בתבל אין שום דגם אליו היא דומה!
נכון, שאינני דומה לרבות,
כנראה שקשה אחריי לחזר.
אחדים כבר פינו את דרכם לאחר,
האם יש בך אומץ מספיק לנסות?
סיפור אהבה חדיש
25-05-1973
זהו סיפור אהבה חדיש,
אישה צעירה שחשקה באיש.
היא חשבה שתוכל לפתות אותו
והוא היה מוכן להתפתות.
הפיתוי היה נעים וקל,
על שפת הים הוא אותה שגל!
למחרת הוא חשב, "איזה גבר אני",
אלך לפתח יוזמות משלי.
פגש ילדה בצומת תל ברוך,
אסף אותה אליו אל תוך הכוך.
היא התמסרה מייד, ללא בושה,
אך כמובן תמורה כספית דרשה!
עכשיו הוא תוהה, אם הוא גבר, או פסיק!
את כל אונו הכניס ולה זה לא הספיק!
מוסר השכל, היום אמנציפציה!
לא כל פעם שאישה רוצה,
זה בגלל חזות גברית נוקשה.
אלה פשוט כיוון, שהיא אישה!
שנים עשר מיליון
19-06-1973
שנים עשר מיליון כוכבים
ולמטה רק זוג אוהבים,
וזרועותיי שלובות בידייך.
שנים עשר מיליון "קנאים"
שלחו מבטים מופתעים,
עת הקפתי בעוז את מתנייך.
שנים עשר מיליון "פוחזים"
שילחו מיליוני נתזים,
עת שיני נשכו את שפתייך.
שנים עשר מיליון "זהובים"
עמעמו אורות צהובים,
עת החלקנו בחוף כמו גלגל.
שנים עשר מיליון "מאורות"
שכחו לכבות האורות,
עת נחתנו על גב לתוך גל.
שנים עשר מיליון כוכבים
נפרדים מזוג אוהבים,
כוכבים יודעים לפנק!!
שתים עשרה מיליון אהבות
מנסות לאהוב עוד ועוד,
כמו כוכבים אוהבים בלי הפסק.
זמרת בלוז
25.6.1973
סתם זמרת בלוז נאה, תמירה וחייכנית.
לפניכם פה מופיעה, עם יופי של תכנית.
אין מקום יותר שמח הערב לבלות,
השחיזו את שינֵי הטרף, מבקרוֹת בָּלוֹת!
כך נראית אני, אמת, שכחתי את שלושים,
לא שֵׂיבָה לי ולא קמט, ולא פנים כמושים.
אִתכם ביחד אתנועע, נשים וברנשים,
אז בואו ונשכח כולנו שהחיים קשים.
מי כמוני טוב הערב?
מי לשון לו כמו חרב?
מי קולו עדין כל כך, משי רך,
כמו שלי?
סתם זמרת בלוז נאה, תמירה וחייכנית.
מציגה בכל מופע, וריאציות בלי תכנית.
מי שבא עם לב פתוח, אֶתֵּן לו את שלי.
מי אשר בי לא בוטח, הוא סתם טיפוס שלילי.
את שיר הבלוז נשיר ביחד, בארבעה קולות.
הבָּס ישיר נמוך בנחת, סוֹפְּרָן ואַלְט עולות.
ועם טנור עמוק ולירי שיסלסל קולו,
נשגע את כל העיר כמו שמונֶה מקהלות.
כי מי כמוני טוב הערב?
מי לשון לו כמו חרב?
מי קולו עדין כל כך, משי רך,
כמו שלי?
לידו אני חשה כגברת
29-06-1973
הוא פגש בי על כביש, כשבא לחפש,
ואני אז סחורה מבוקשת!
הוא ניסה, התעקש וכמעט התייאש,
אך המשיך, שיכנעני לגשת.
חששתי, פחדתי כי לא אתגבר,
כשמשהו יזרוק למכר:
כבר ראיתי אותה בלי לבוש בחצר,
כשעבדה מאחור, בכיכר!
אך תמיד הוא נותן בי מבט מאמין,
האומר, בשבילי את גברת.
תמיד הוא נותן לי לחוש, להבין,
בשבילי את הכל, אין אחרת.
היינו כמו זוג צעירים החולמים,
על קריירה, על בית בכפר.
אכלנו, שתינו, רווינו ימים
ורבות אשליות נקברות בעפר.
המציאות יבשה, חדגונית לפעמים,
הקריירה נדמה קצת צולעת.
ואני נעצבת שעות וימים,
ולבסוף משלימה ויודעת.
כי תמיד הוא נותן בי מבט מאמין,
האומר, בשבילי את גברת.
תמיד הוא נותן לי לחוש, להבין,
בשבילי את הכל, אין אחרת.
אין ספק, קשה לי להיות מאחור,
לעודד, לדחוף ולהצליח.
הווי היום יום נצבע באפור,
מסרב שום דבר להבטיח.
אך מה כל הקשיים, מול מילה של חיבה,
האומרת הכל ממחישה:
בשבילי את גברת, רעיה אהובה,
בשבילי את הכל, את אישה!
כמוכי תמיד הוא נותן בי מבט מאמין,
האומר, בשבילי את גברת.
תמיד הוא נותן לי לחוש, להבין,
לעולם לא תהיה לי אחרת.
איריס המצטערת
19-07-1973
בבוקר אישה משכימה העובדת,
לכלכל את גופה המלא.
עם ערב, יפה, העירה יורדת,
מוקפת בגדוד בני עשרה.
עם שחר שלמת עבודה למתניה,
רגליה עוטות כפכפים.
בלילה, עם מקסי ורודה על רגליה
ועשרים סנטימטר פקקים.
מה כה מאיץ את ליבך מתבגרת
ומה כבר תוכלי לשנות?
הן גילך מסגירך, אישה מצתערת/מצטערת
וגיל כבר מזמן אין לקנות!
היא אוהבת אותם צעירים, ירוקים
והם גם אותה, כי בשלה.
אך להם יש דרישות, זאבים וותיקים
והם משיגים את שלה!
עמדי במקומך וחשבי קצת קדימה,
הן לא לעולם צעירים.
ומייק אפ וצבע, בושם וחינה,
לא לנצח שומרים נעורים!
מה כה מאיץ את ליבך מתבגרת
ומה כבר תוכלי לשנות?
הן גילך מסגירך, אישה מצתערת/מצטערת
וגיל כבר מזמן אין לקנות!
מוטב תבחרי בגבר בוגר קצת,
מאשר צעירים קלי גוף.
טוב ציפור (קצת צולע) אחד ביד,
משלושה הלומדים רק לעוף!
לציפורים לא אכפת
18-10-1974
ישבתי כל החורף
וחיכיתי לציפורים שתבאנה
מארץ הקור.
אך הן לא באו.
ייתכן שלא קראו אף פעם
את ביאליק.
ויתכן שפשוט לא נכללו,
במכסת ההגירה השנתית.
בהתחשב בזה, שאפילו היהודים
קיבלו מכסה מוגדלת,
נראה לי שזו ממש חוצפה!
אבל לציפורים ממש לא אכפת.
תיירים שביקרו במקום,
אמרו שהן מצפצפות,
על המשטר ועל המשטרה!
והן כנראה היחידות שם,
שאינן סוגרות את הפה!
נכתב בעקבות גל עליה מתון מרוסיה בשנת 1974.
סתיו עצוב
10-10-1974
אוושת הרוח על המים,
רומזת לעלים
לצנוח אט.
עב ירד ממרום שמיים,
טפטף טללים,
נמלט.
עלעל קטן רפרף, צנח,
על קצה אפך,
נחת.
עיטוש קצר, נפשו נפח,
נשבה רוחך
ומת!
אהבת מוסיקת הרוק
13-09-1975
גם כשעזבה אותי אהובתי הראשונה
לטובת ביואיק אוטומטי מבריק מיד שנייה,
עדיין הייתי בטוח ומשוכנע,
שטרם עבר זמנה
של אהבת אמת.
אתי נשארה, אהבה אדירה,
ללא תנאים, ללא פינוק,
ללא דרישות ללא חיבוק,
אהבה יקרה, אהבה טהורה,
אהבת מוסיקת הרוק.
ואז אהובתי השלישית בחרה
במטוס מנהלים שנרכש עבורה.
אך כיוון שהייתי עדיין צעיר,
כיוון שהייתי יפה ויהיר,
המשכתי להאמין באהבת אמת.
וכמו תמיד נשארה, אהבה אדירה,
ללא תנאים, ללא פינוק,
ללא שום צורך בחיבוק,
אהבה יקרה, אהבה טהורה,
אהבת מוסיקת הרוק.
אהובתי הנוכחית,
אישה כנה ואמיתית.
אינה חוששת מדבר,
מתחרות של בס או כלי מיתר.
וכך נותרתי עם השתיים,
אשר מעניקות כפליים,
קצת תחרות על זמן פנוי,
כשלשתיהן אותו סיכוי.
כי זו אוהבת באמת,
לכן היא אהבת אמת.
ולשנייה יש קצב בס עמוק,
והיא זורמת בדמי, אהבת הרוק.
ל"ו צדיקים
01-12-1975
ל"ו צדיקים מעולם לא היינו,
מעולם לא חלמנו לתרום מאומה.
ל"ו אנשים פשוטים היינו,
רק תרמנו איבר לטובת האומה!
כל אחד מאתנו חשב לבנות בית,
כל אחד חלם על אישה וגינה.
כל אחד חלם על מטוס או כלי שייט,
כל אחד עם תקוות, כל אחד מנגינה.
הקרבות שפרצו בלא התרעה,
אף אחד לא חשב על פצועים טרם קרב.
הקרבות שנדמו בלא הכרעה,
רק אנחנו הוכרענו באיזה שלב.
במבט לאחור, למדנו לסבול,
במבט לאחור, למדנו לשתוק,
במבט לאחור, למדנו למחול,
במבט לאחור, למדנו לבכות!
כולנו אחים לעבר משותף,
כולנו סובלים עוד מהלם הקרב.
כולנו תרמנו גם נפש גם דם,
כולנו נשארנו חצי בן אדם!
האתמול שחלף נפשנו חיבק,
המחר שיבוא יעזור בשיקום.
הבשר כבר מגליד האיבר מתחזק,
אם השם יעזור אולי עוד נקום!!
ל"ו צדיקים מעולם לא היינו
מעולם לא חלמנו לתרום מאומה,
ל"ו אנשים פשוטים אנחנו
רק תרמנו איבר, לטובת האומה!
שיר שנכתב על נכי צהל והלומי קרב טיוטה ראשונה 12-1975