שתי הגירות

31-05-2023

 

ישראל גלמור

 

ניפוץ הנרטיב השקרי של הרשות הפלסטינית!

 

שתי פנים לאמת,

זו שלך צחה כשלג

ושלי גם כן.

אך כיון שהאמת,

מבהיקה זכה מפלג,

מסתבר אחד משנינו,

לא דובר אמת!

 

מבוא:

אני כותב שירים על ארץ ישראל והסכסוך "היהודי – ערבי" כבר למעלה מחמישים שנה. רוב ההתייחסות שלי לנושא הייתה דרך ותוך כתיבת השירים, שתיארו אירועים מכריעים ומלחמות לאורך הסכסוך הישראלי ערבי מיום הקמת המדינה ועוד קודם לכך.

במאמר מפורט זה, אני מרכז ומנתח את הנתונים ההיסטוריים היבשים בתולדות התפתחותו של חבל ארץ זה, שלימים נקרא מדינת ישראל, ב 200 השנים האחרונות, בהן גדלה והתגבשה האוכלוסייה של שני העמים במקום.

הנתונים עליהם התבססתי, נאספו מתוך ספרי היסטוריה, מחקרים של היסטוריונים שונים דוגמת ג'ואן פיטרס (JOAN PETERS) ואחרים. בנוסף, אספתי סיפורי תיירים ומבקרים יידועי שם (מרק טוויין ואחרים), שתרו את הארץ במהלך המאה התשע עשרה ותיארו אותה בעליבותה ושממונה. הוספתי גם ידע אישי (אני בוגר החוג להיסטוריה באוניברסיטת בר אילן בשנות השבעים של המאה הקודמת). חלק מהידע כאמור נאסף לאורך השנים על ידי, עקב גילי המתקדם, (נולדתי מעט לפני קום מדינת ישראל ולפיכך אני מלווה את הסכסוך הישראלי ערבי באופן פעיל ואפילו השתתפתי במספר מלחמות ופעולות צבאיות מעת לעת בעת שירותי הצבאי הסדיר ושירות המילואים).

יתכן ואני טועה פה ושם בפרטים, (היסטוריה איננה מתמטיקה), ייתכן והייתי צריך להוסיף גם את ההיסטוריה העתיקה, מימי אברהם, משה, דוד ושלמה.

אולם מצאתי לנכון שניתוח התהליך והבנת מקור הסכסוך היהודי-ערבי שנוצר במאתיים השנים האחרונות, ישקף נכון לחלוטין את השנאה שבין העמים (הנובעת רובה ככולה מדת האסלם) ואת הסכסוך הנובע ממנה, שהולך ומתעצם עם השנים!

​

הקדמה:

בשטח שבין נהר הירדן לים התיכון, בין מפרץ אילת להר החרמון, מתגוררות כיום בצפיפות רבה שתי אוכלוסיות שונות בדתן ובתרבותן.

כשמונה מיליון יהודים ישראלים, (כאשר חצי מיליון מתוכם יוצאי חבר המדינות הסובייטיות לשעבר, אשר אינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה, אולם רובם דוברי עברית, משרתים בצבא ורואים עצמם ישראלים לכל דבר). לאוכלוסייה זו הריבוי הטבעי הגבוה ביותר בעולם המערבי (3.1 ילדים בממוצע למשפחה).

אל מולם חיים באותו חבל ארץ, כשישה מיליון ערבים המחולקים גיאוגרפית לשלושה מחוזות: (כ 2 מיליון ערבים ישראלים, החיים בגבולות מדינת ישראל, הכוללים 1.350,000 אזרחים מוסלמים, 350,000 תושבים מוסלמים, שהם תושבי מזרח ירושלים שאינם אזרחים, אשר סופחו למדינת ישראל עם סיפוח כל חלקי ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים

ב 1967. 150,000 אזרחים ישראלים דרוזים ו 150,000 אזרחים ישראלים נוצרים, שרובם ממוצא ערבי).

כ- 2 מיליון ערבים, רובם מוסלמים חיים ביהודה ושומרון ו 2 מיליון ערבים מוסלמים נוספים, ברצועת עזה). המספרים ביהודה, שומרון ועזה אינם מדויקים וגבוהים בהרבה מאומדנים אמריקאים וישראלים המתייחסים לצריכת מים לנפש. ההפרש באומדנים נובע מהטיה מגמתית כלפי מעלה של הפלסטינים, כדי להמשיך ולחלוב את העטינים של מוסדות האום ובמיוחד ארגון הפליטים  אונרר"א, שהוקם לאחר מלחמת השחרור ב 1948-49, לטיפול בפליטים הפלסטינים ואשר תקציבו גדול מכל ארגוני הפליטים האחרים של האום יחד. אולם, לצורך הנושא שבו אנו דנים, נתייחס אל המספרים הרשומים מעלה כמספרים מדויקים, מאחר והמספרים הם חלק קטן מהקונפליקט!

​

תקופת המנדט

תקופת המנדט הבריטי 1917-1948, היא למעשה התקופה בה נתקלו שני גלי ההגירה לארץ ישראל זה בזה בצורה מסיבית והקונפליקט המינורי שהחל במאה התשע עשרה, התגבר והפך לקונפליקט אמיתי, מאיים ובהמשך הפך לסכסוך היהודי ערבי, על הזכות והקניין של אדמות ארץ ישראל.

בשנת 1922, לאחר שהבריטים קיבלו את המנדט מחבר הלאומים – שהיה בפועל ייפוי כוח לנהל את ארץ ישראל, על תושביה. נערך  מפקד אוכלוסין בשטחי המנדט שהיה נתונים למרותם ממערב לנהר הירדן,  אותו אזור שלימים הפך לסלע המחלוקת בין היהודים החוזרים מהגלות ומתיישבים בו לכל ארכו ורחבו ובין הערבים שהגיעו לבנות את מחנות הצבא, בתי החולים, הכבישים והרכבות, שסללו הבריטים בארץ ישראל, כחלק מפיתוחה והפיכתה לישות המכלכלת את עצמה. לימים הוגדר האזור כארץ ישראל – פלסטין, זהו האזור שבו קיימות היום מדינת ישראל והרשות הפלסטינית.

לפי מפקד אוכלוסין זה, מנו כלל תושבי האזור 757,182 נפש, מהם 590,890 ערבים מוסלמים, 83,794 יהודים, 73,024 נוצרים, ו-9,474 אחרים.[10] מספר הערבים, המוסלמים (שהפכו לימים להיות פלסטינים), צמח בתקופת המנדט הבריטי בקצב בלתי רגיל: במשך פחות מ-30 שנה הוכפל מספרם. אם בראשית המאה ה-20 נאמד מספרם ב-500–550 אלף, בסוף מלחמת העולם הראשונה ב-600–650 אלף.       בשנת 1948 , ערב מלחמת העצמאות לפי הכינוי הישראלי וערב אסון הנקבא, כפי שהוא מכונה על ידי הערבים הפלסטינים, עוד בטרם בריחתם, נטישתם, וגירושם  של כ 700,000 ערבים מהארץ, הם מנו 1.3- מיליון איש ואישה כשרובם מוסלמים. מנגד מנתה האוכלוסייה היהודית ערב יום העצמאות בדיוק מחצית, 650,000 נפש.

 

 

 

זהות יהודית וזהות ערבית, מה מקורן?

 

הזהות היהודית נגזרת במלואה מספר התנך ומההיסטוריה היהודית, שראשיתה סביב 1800 לפני הספירה, כאשר אברהם ובני ביתו ( כ 1,000 איש), היגרו מארם נהריים לארץ כנען.

לאורך קרוב ל 4,000 שנה של אמונה באל אחד, שהתחילה אצל שבטי רועים בארם נהריים, נדדה איתם לארץ כנען, על פי הכוונת השם, אשר גם התווה להם דרך וגם הבטיח להם ולזרעם את ארץ כנען, היא ארץ ישראל, היא הארץ המובטחת.

ההסכם ראשוני נחתם בין הקדוש ברוך הוא לאברהם "בברית בין הבתרים" בראשית, פרק טו פסוקים יב-כא

יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.  יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.  טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם:  תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.  טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.  יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.  יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  יט אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי.  כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים.  כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי. 

הסכם מלא בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, באמצעות נביאו משה, נחתם בהר סיני, לאחר יציאת בני ישראל ממצרים.

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל האלוהים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 

— ספר שמות, פרק י"ט, פסוקים ג'–ו'.

 

 

עשרת הדיברות
 

א וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.  {ס}

ב * אָנֹכִי יְהוָה אלוהיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:  לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.  ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.  ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אלוהיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי.  ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.  {ס}

ו לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אלוהיךָ, לשווא:  כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה, אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לשווא.  {פ}

ז זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ.  ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אלוהיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וגירךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ.  {ס}

יא כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יאריכון יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אלוהיךָ נֹתֵן לָךְ.  {ס}

יב לֹא תִרְצָח,  {ס}  לֹא תִנְאָף;  {ס}  לֹא תִגְנֹב,  {ס}  לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.  {ס}

יג לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;  {ס}  לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {פ}

 

כל האמור מתועד בספר התנך שלנו, או בברית הישנה, כפי שמוגדר התנך אצל הנוצרים. גם הקוראן המוסלמי מציין כי ארץ ישראל ניתנה ליהודים!

 

הזהות הערבית

הזהות הערבית נוצרה עם השתלטותו של הנביא מוחמד בראשית המאה השביעית (630) לספירת הנוצרים על חצי האי ערב, קבלת דת האסלם על ידי כל השבטים הערבים, וכתיבת הקוראן (שבחלקו מבוסס על התנך היהודי).

לאחר כיבוש מכה, בשנים 630–632, הפנה מוחמד את מרצו לחיזוק השפעתו בקרב האומה המוסלמית החדשה, ולהפצת הדת החדשה ברחבי חצי האי הערבי. במהלך שנת 630, הידועה במסורת המוסלמית כ"שנת המשלחות" ("עאם אלופוד"), שיגר מוחמד מספר משלחות לרחבי חצי האי, אשר הובילו להתאסלמות שבטים נוספים ולתשלום מס הצדקה, בתמורה להגנה ולהצטרפות ל"אומה" החדשה.  

בהמשך, לאחר מותו של מוחמד בשנת 632 לספירת הנוצרים, יצא יורשו אבו בכר למלחמות כיבוש במזרח התיכון, מצרים, ישראל, מסופוטמיה. בנוסף החל עימות עם האימפריה הביזנטית על שליטה בכל רחבי המזרח התיכון.

לימים, השתלט האיסלם על כל המזרח התיכון כולל ארץ ישראל, ארם נהריים ופרס, צפון אפריקה, חצי האי האיברי ואפילו חלקים מדרום איטליה.

 

למעט תקופת מסעי הצלב 1095 – 1250, נשלט כל המזרח התיכון וארץ ישראל בכללו, על ידי מוסלמים מזרמים שונים: ממלוכים, מצרים, סורים ובחמש מאות השנים האחרונות, תחת האימפריה העותומנית.

נשלט, אך ברוב השנים כמעט ולא יושב!

בהתייחסנו ל 200 השנים האחרונות, אנו מוצאים במרחב הישראלי – פלסטיני, שממה כמעט מוחלטת.

 

ומכאן נשאלות כמה שאלות:

שאלה ראשונה:

איך לאורך פחות מ 200 שנים, גדלה האוכלוסייה בארץ ישראל שבין הים לירדן, בטריטוריה ששטחה הגיאוגרפי איננו מגיע אפילו ל 30,000 קילומטר מרובע,           מ 100,000 - 150,000 תושבים ל 14מיליון תושבים (נכון לערב יום העצמאות ה 75 של מדינת ישראל, מאי 2023)?

שאלה שנייה:

מה הן הסיבות שגרמו להגירה מסיבית כמעט מקבילה, של שתי אוכלוסיות שונות כל כך לארץ ישראל, כאשר בשנת 1850 תיארוה מבקרים מארצות אירופה ואמריקה כארץ עלובה, חסרת ייחוד, שרובה שממה וביצות אשר לא יכלה לפרנס קהילות של אנשים, ואשר לא סיפקה שום אינטרס כלכלי ותרבותי לאדם מיושב בדעתו, להתיישב בה ולבנות בה את ביתו?

שאלה שלישית:

איך הפך המהגר הערבי ממצרים, סוריה, לבנון ולוב לפלסטיני? כיצד נולד הנרטיב הערבי פלסטיני האומר: "הארץ הזאת היא שלנו מדורי דורות", כשלפני מאתיים שנים היא הייתה שממה אחת גדולה!

ואיך מצליחה מכונת תעמולת הכזב הערבית לגייס לאורך השנים את רוב מדינות העולם, את כל מוסדות האום, המדינות החברות באום, (כולל מדינות הנחשבות ידידותיות לישראל), להצביע באופן עקבי נגד מדינת ישראל, מולדתו של העם היהודי ונגד זכותו לחיות בכבוד ובשלום במדינה יהודית ויותר מכך, לשלוט בגורלו, כלומר לשלוט אבסולוטית על שטחיה הריבוניים של מדינת ישראל? 

 

כשאנחנו מתחילים ללמוד ולנתח את הנושא אנו מבחינים מייד כי בין השנים 1880 ועד היום, הגיעו לארץ ישראל שבין הירדן לים, שני סוגי הגירה גדולים:

 

סוג הגירה ראשון - הגירה יהודית לארץ ישראל

 

מבין התפילות של העם היהודי, שליוו כל יהודי מדי יום לאחר היציאה לגלות מהארץ לפני כ- 2,000 שנה, לאחר חורבן בית המקדש השני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירת הנוצרים ובהמשך לאחר הגלות והחורבן בעקבות מרד בר כוכבא בשנת 133 לספירת הנוצרים, בולטות התפילות והתחנונים "בשנה הבאה בירושלים"! תפילה זו, שביטאה את השאיפה הבלתי פוסקת והבלתי נלאית של העם היהודי לחזור למולדתו ההיסטורית בארץ ישראל, אותה מולדת המוכרת לכל שלושת הדתות הגדולות והמצוינת בתנך, בברית החדשה ואפילו בקוראן כארצו של העם היהודי.

שאיפה זו, שהפכה מכמיהה דתית לרעיון ציוני במאה התשע עשרה, על ידי תנועת ההשכלה, שגדלה, התרחבה ונפרשה בקרב הקהילות היהודיות באירופה, שהשכילה להוציא מתוכה את מבשרי הציונות, את מנהיגי הציונות הראשונים ואת הגדול מכולם, חוזה מדינת היהודים, תאודור הרצל.

טפטופי הגירה יהודית לארץ ישראל נמשכו לאורך המאות שחלפו מאז גירוש היהודים מספרד, פיזורם באירופה, איטליה והאימפריה הטורקית.

אולם גל ההגירה הראשון המסיבי לארץ ישראל החל בסוף המאה התשע עשרה. עליית הבילויים  1882, לאחר הפרעות ברוסיה, החל כהגירה מטפטפת לארץ חסרת תשתיות, חסרת מקורות פרנסה וחסרת שלטון מכוון לקליטה והתפתחות. ההגירה הפכה לאילוץ עם פרוץ הפרעות הקשות ברוסיה הצארית ובעמים הכפופים לה סביב. הפרעות הביאו לבריחה גדולה של יהודים מארצות מזרח אירופה, שהפכו לגלי הגירה (במיוחד לארצות הברית), אך גם לארץ ישראל. ארץ ישראל נשלטה באותה עת על ידי הטורקים העותומנים, בערוב ימיהם כאימפריה.

את הגל הראשון, ממזרח אירופה, אשר לווה בהמשך בטפטוף מתמיד של עליה מתימן, קלטו הטורקים בלא תשומת לב מרובה, מאחר ולא ראו בו איום על שלטונם ומעמדם. בהמשך עם הפיכת הטפטוף לזרזיף, עם בוא העלייה השנייה בראשית המאה העשרים, והתחלת בנייה של ארגונים יהודיים מקומיים, דוגמת ארגון השומר, הביא את הטורקים שכבר חששו אז מהנוכחות הבריטית במצרים, למצב אי נוחות והם החלו להגלות צעירים יהודים אל מחוץ לגבולות ישראל, מייד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב 1914 מחשש שישתפו פעולה עם הבריטים, אשר שלטו על מצרים.

בהמשך, לאחר כיבוש הארץ בשנת 1917 על ידי הצבא הבריטי בפיקודו של גנרל אלנבי, הגיעה גם הצהרת שר החוץ הבריטי לורד בלפור (נובמבר 1917) על זכותו של העם היהודי למדינה משלו בארץ ישראל.

העברת השליטה המלאה על הארץ לידי הבריטים, מגובה בהחלטת חבר הלאומים החדש שהוקם בשנת 1922, חיזקה את האמונה של המוסדות היהודים, כי מקומם בארץ ישראל ולא באירופה האנטישמית. מיד לאחר מכן, בשנות העשרים של המאה העשרים, הגיעו גלי הגירה יהודית נוספים, העליות השלישית והרביעית, בעיקר עקב התגברות האנטישמיות בפולין. דבר שעורר מורת רוח רבה בקרב הערבים המקומיים, שכבר התחילו להרגיש כבעלי בית וחששו כי מהגרים זרים מגיעים להתיישב ולהתנחל בארץ, שהם האמינו כי היא שלהם!

עליית הנאצים לשלטון בשנות השלושים של המאה הקודמת הגבירה את בריחת היהודים מאירופה והביאה את העלייה החמישית לארץ. בשנים 1936-39 פרצו מהומות דמים בכל רחבי הארץ, שהיו בעיקרן מרד ערבי נגד השלטונות הבריטים, אולם הערבים לא בחלו גם ברצח יהודים. וועדת פיל שהוקמה על ידי הבריטים בעקבות המהומות, הביאה לכתיבת הספר הלבן, שבעיקרו הגביל משמעותית את הגירת היהודים מכל רחבי העולם ובמיוחד מאירופה לארץ ישראל.

המאבק לעלייה, במהלך השואה ובמיוחד לאחר שנודעו מימדי השואה, נתקל בהתנגדות חריפה של הערבים בראשותו של הצורר חאג' אמין אל חוסייני ובנוסף של השלטונות הבריטיים, שמילאו באדיקות את הוראות הספר הלבן.

עד הכרזת המדינה במאי 1948, המשיכו הבריטים להתעקש, הטילו מצור כמעט על כל נמלי הים התיכון באירופה וזאת כדי למנוע לחלוטין את כניסת פליטי השואה לארץ ישראל. ספינות דיג, אוניות משא וכל כלי אחר שצף במים, שימשו את אלפי הפליטים ניצולי השואה היהודים בדרכם להגיע לארץ המובטחת. רוב הפליטים נתפסו על ידי ספינות הצי הבריטי. חלק מהפליטים גורש חזרה לאירופה, חלק אחר גורש למחנה מעצר בקפריסין, אך אחרים המשיכו להסתנן ולהגיע לארץ.

 

 

 

סוג הגירה שני - הגירה ערבית לארץ ישראל

 

דוגמה ראשונה להגירה זו במאה התשע עשרה היא הגירת פועלים וחיילים מצריים, שהגיעו בעקבות השתלטות מוחמד עלי שליט מצרים על סוריה וארץ ישראל.

מוחמד עלי (שליט מצרים) כבש את ארץ-ישראל וסוריה מידי העות'מניים, ושלט באזור זה בשנים 1831–1840. . כיבוש הארץ הביא לשינוי דמוגרפי מהותי. אברהים פאשא (בנו של מוחמד עלי) הביא עמו אלפי עובדים מצריים, ביניהם גם פלאחים, לשם ביצוע עבודות שונות ועל מנת לקבץ סביבו נאמני שלטון.

מצרִים אלה התיישבו בכפרים ובערים, בייחוד בשפלת החוף שהייתה ריקה לחלוטין. שכונות מצריות הוקמו ביפו בלוד וברמלה והוקמו כפרים חדשים בשפלת החוף.

בוואדי עארה ודרומית לו, התיישבו מאות משפחות של מהגרים מצריים בכפרים עארה, ערערה, כפר קרע, כפר קאסם, טייבה, קלנסואה, אום אל-פחם, כפר מצר ואחרים.

ההגירה הערבית לכל ארכה, באה בעקבות המרדף אחרי מקורות פרנסה חדשים ומקומות עבודה חדשים שנגזרו מהם, בתוך תחומי ארץ ישראל.

גלי ההגירה נבעו תמיד מפרויקטים אד הוק.

כך סלילת מאות קילומטרים של מסילת הברזל החיג'אזית מדמשק למכה בסוף המאה התשע עשרה. מסילה זו באה לסייע למאות אלפי עולי הרגל המוסלמים שעלו לרגל למכה מדי שנה. הקמת המסילה הצריכה אלפי ידיים עובדות. הפועלים לפרויקט זה גויסו מסוריה, לבנון, מצרים וערב הסעודית. הם רוכזו תחילה במחנות עבודה שסיפקו להם הטורקים ובהמשך הביאו עימם את משפחותיהם.

 

המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שניתן לבריטים ב 1922, בעקבות הסכם סייקס פיקו משנת 1916, הצהרת בלפור 1917 והחלטת חבר הלאומים ב 1920, רק הגביר את הצורך בידיים עובדות זולות, בעיקר פועלי בניין ופועלים חקלאיים, עקב בנייה מסיבית של מחנות צבא, בתי חולים, כבישים, מסילות ברזל, בנייני משרדים לממשל, ונטיעות עצים לאורך הכבישים בכל רחבי הארץ.

יותר מכך, גם המושבות היהודיות הראשונות שהתרחבו, פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות וזיכרון יעקב, היו צרכניות של עבודה ערבית זולה, וכך עוד אלפי ידיים ערביות, עזרו לגדל ולפתח את הפרדסים הראשונים, את מטעי הזיתים, את שדות הפלחה, הירקות, הרפתות, הדירים ובריכות הדגים, שהפכו את היישוב היהודי העני והקטן, לגן עדן פורח בתוך 100 שנה.

המהגרים הערבים באו לחפש פרנסה והתיישבו לאורך הכבישים הראשיים שנסללו בארץ וזאת בנוסף לחיזוק הערים הוותיקות ירושלים, חברון, שכם, עזה, טבריה, צפת ועכו.

חשוב לציין, מספר התושבים בערים הגדולות דוגמת חברון ושכם שכיום הוא כ 200,000 תושבים בכל אחת, כולל מחנות פליטים, עמד בסוף המאה ה 19 על כ 10,000 תושבים בשכם ו 10,000 תושבים בחברון.

ארץ ישראל שהייתה כמעט שוממה באמצע המאה התשע עשרה, התפתחה כלכלית, וחברתית ואוכלוסייתה גדלה מדי שנה באחוזים גדולים עקב הבנייה המסיבית של המחנות הצבאיים, בתי החולים ומערכת הכבישים על ידי הבריטים מחד ועקב הגירה יהודית הולכת וגדלה בעקבות עליית הנאציזם והאנטישמיות בפולין מאידך.

לאחר השואה ניסו מאות אלפי פליטים יהודים ניצולי שואה להגיע לארץ ישראל. התנגדות משרד החוץ הבריטי שלוותה ממש באנטישמיות, מנעה את קליטת רוב הפליטים וגרמה לגירושם למחנות מעצר בקפריסין.

בדרך לא דרך הצליח היישוב היהודי להגיע למעט יותר מחצי מיליון איש עם קבלת החלטת האום על הקמת מדינה יהודית בישראל ביום 29-11-1947 ול 650,000 עם הקמת המדינה ב 15-05-1948.

מול היהודים בארץ עמדו צבאות המדינות הערביות: מצרים, סורים, עירקים, סעודים, לבנונים וירדנים (שהיו תחת פיקוד בריטי).

למדינות אלו הצטרפו מתנדבים מתוך התושבים הערבים המקומיים (שמנו אז כ 1,300,000 עם הכרזת המדינה).

כיוון שאיננו עוסקים פה בשיעור היסטוריה, אלא בשיעור הישרדות, נסכם ונאמר, שלאחר הניצחון המוחלט שלנו במלחמת השחרור, הוכפל שטח המדינה היהודית, במקביל למנוסת 700,000 ערבים מקומיים, שהפכו לפליטים.

במקומם נקלטו מאות אלפי יהודים, פליטי שואה, מאות אלפי פליטים שגורשו ממדינות ערב ואלפי עולים אחרים מרחבי העולם.

 

תהליכים היסטוריים:

לאורך הדרך המשותפת שתחילתה ב 1882 ועד היום, לא הצליחו הערבים, אשר לימים קראו לעצמם פלסטינים, להגיע אתנו להסכמות. לא היה פתרון אחד שהוצע על ידי גורמים שונים ואשר עיקרו חלוקת ארץ ישראל בין העמים באחוזים כאלו, או אחרים, שלא נדחה על ידם על הסף.

ב 1939, ועדת פיל הציעה לחלק את המדינה בין שני העמים, 70% לערבים ו 30% ליהודים והם סרבו!

עצרת האומות בהחלטתה מיום 29-11-1947 על חלוקת הארץ בין הצדדים כ 50% לכל צד, נדחתה בבוז וכבר ביום המחרת פרצו התקפות על יהודים בכל רחבי הארץ.

ב 15-05-1948 הוכרזה הקמת המדינה. התגובה המיידית של מדינות ערב כללה פלישת צבאות ערב לישראל ביחסי כוחות של 1:5 לטובת הערבים. לאחר קרבות מרים שעלו באבדות כבדות לשני הצדדים, הובסו הערבים. הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין הצדדים בשנת 1949 השאירו בידי ישראל כ 80% משטח הארץ, כולל הנגב והגליל, לעומת 50% שהוצעו לנו בהחלטת האום.

יותר מכך, חלק ניכר מהתושבים הערבים בחיפה, עכו, לוד, רמלה וכפרים רבים אחרים, ברחו מהארץ עם הבטחת המנהיגות הפלסטינית המקומית, והבטחות הליגה הערבית, כי כולם יוחזרו לבתיהם ובמקביל כל היהודים יגורשו לים. חלק אחר של הערבים גרשנו אנחנו, להבטחת השקט והרוב המוחלט שלנו במדינה.

מאז תום מלחמת השחרור אנחנו מנהלים קרבות מקומיים עם כנופיות מחבלים ו/או צבאות (מלחמת סיני 1956, מלחמת ששת הימים 1967, מלחמת יום כיפור 1973).

כל מוסדות הליגה הערבית פעלו נגדנו, להחרמתנו בשווקים העולמיים ואפילו היום, ארגונים דוגמת BDS ממשיכים להפיץ שטנה וכזבים נגדנו.

בנוסף נבנה הנרטיב הכוזב של הקוזק הנגזל, "אנחנו הפלסטינים המסכנים, שגרנו בארץ מדורי דורות, גורשנו מבתינו, נגזלו אדמותינו והפכנו לפליטים"

הנרטיב הכוזב הזה נלמד בבתי הספר של הדור החדש והשנאה מטופחת מדור לדור.

 

סיכום:

1. אוכלוסיית ארץ ישראל שבין הים לירדן עומדת היום על 14,000,000 תושבים.

2. בגבולות הקו הירוק לשעבר גרים כיום קרוב ל 10,000,000 תושבים, מתוכם 7,500,000 יהודים, 2,000,000 ערבים, מתוכם 150,000 דרוזים, 150,000 נוצרים.

3. אוכלוסיית יהודה שומרון הפורמלית נכון להיום כוללת כ 2,000,000 ערבים, רובם מוסלמים ובנוסף 500,000 יהודים, הכפופים לחוק הישראלי. 2,000,000 ערבים נוספים כאמור חיים ברצועת עזה.

4. סך הכל יהודים – 8,000,000 נפשות. סך הכל ערבים, כולל נוצרים ודרוזים – 6,000,000 נפשות.

5. הגידול הטבעי היהודי שכולל ילודה ועלייה, גדול יותר מאשר הגידול הטבעי הערבי. עם זאת, השארת המצב הנוכחי תהפוך את המדינה שלנו למדינה דו לאומית בתוך זמן לא ארוך.

6. גם אם נצליח במאמצי הסברה רבים להראות שהנרטיב הערבי פלסטיני הוא כוזב, עדיין תישאר הבעיה של מדינה לאומית, או דו לאומית!

7. אם ערביי ישראל ובהמשך הערבים האחרים סביבנו, יתנהגו כמו שנוהגים יהודי ארצות הברית, יהודי בריטניה, אוסטרליה וקנדה, כלומר, יהיו קודם כל אזרחים נאמנים לארץ בה הם חיים, יכבדו את חוקיה, חובותיה וזכויותיה, יגיעו כנראה ימות משיח.

8. לדאבוני, אני פסימי בנושא והערבים, אולי בגלל דת האסלם, האוסרת מכירת ו/או מסירת אדמות לאנשים שאינם מוסלמים. או אולי בגלל תרבותם, שהיא שונה לחלוטין משלנו. הם ימשיכו להאמין בצדקת דרכם המעוותת וביכולתם להביס אותנו ולזרוק אותנו לים. במקרה זה, ברירת הקיום תכריע.

9. מה שהערבים לא הפנימו עד היום הוא "אסון השואה" שעבר העם היהודי!

​

​

עם שעבר אסון כזה, לא ייכנס למשא ומתן על עתידו ולא יוותר על השליטה האבסולוטית שלו בגורלו!

1. מלחמת 07-10-2023 שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר, היא נבואה המגשימה את עצמה!

2. אני מעריך כי בתוך זמן לא ארוך ובניגוד לדעות רוב ידידנו ושונאנו במערב ובעולם כולו, נצטרך לסלק, או להגלות, או לפנות וליישב במקומות אחרים (סיני, טורקיה, ירדן, ערב הסעודית)  את רוב ערביי עזה כשלב ראשון בהשתלטות על כל המרחב שבין הים לירדן.

3. גורל דומה יהיה צפוי גם לערביי יהודה ושומרון, אם כרגיל לא ילמדו את הלקח!

4. אם חפצי חיים אנחנו, נצטרך לקבל החלטה מכאיבה: הם או אנחנו!

5. כבר בשנת 1988, לאחר האינתיפאדה הראשונה, כתבתי שיר ארוך וכואב: "האפשרויות הרבות והברירה האחת", לדאבוני הרב לא טעיתי!

 

 

האפשרויות הרבות והברירה האחת

 

לימדונו חז"ל, לקרוא ולנתח

לשנן וללמוד, להבין ולפתח –

על ביצה שנולדה, על טלית צבע תכלת,

על שור שנגח לשכן את הדלת.

על חיים בגלות, על פריחה ועל בלות,

על כבוד לשכנים [כשאתה במיעוט].

על "כבד את אביך" וגם את הגר,

על טריפה ופיגול, על מותר וכשר.

 

אך כיון שעסקו בלימוד אבותינו

שכחו ללמד חז"לם של שכנינו,

ואלה לימדו את בניהם כל חכמה

רך הפוך משלנו – להכעיס [אלא מה].

אצלנו "קדושת החיים" היא מצווה

ואצלם " בני מצווה" למלחמה מצווה,

אצלנו " אישה שחטאה" לא נעים!

ואצלם הכבוד הוא קודם לחיים.

 

ולפיכך, שפונים ל"משא ומתן",

יש ללמוד ולהכיר את אופיו של העם,

יש ללמוד ולהכיר את אימרות הקוראן,

אדמה! וכבוד1 וגם נקמת דם!!

יש ללמוד ולשנן ולדעת היטב .

כי למרות המכות, התבוסות, והכאב,

אורך רוחו של "אחי" –  בן ערב

עולה בהרבה על של "בני מערב",

בשקט ימתין [עם מקל או סכין],

מתאוה לשמץ חולשה שאפגין...

 

וכשאנו רואים תמונות של כאב,

ילדים חבולים מוטלים על כתף,

סמטאות, זוהמה וביוב ברחוב,

ועיניים שונאות מאחורי כל משקוף.

נתאמץ ונזכור [למרות הזוועה],

כי אותם ילדים השוכבים בצואה,

היו לפני דור "ילדיו היפים"

של סבי...בדרכם "לפתרון הסופי"!!

 

ולמרות שאני "פשרן מדופלם"

ומוכן להזיז גם הרים על הים,

חושבני פשרה היא "נותן לנותן"

זה נותן ומשפר, זה משיב ומתקן,

ואילו שכנינו טיבעם קצת שונה,

"טובים בלקחת", מה – לא משנה,

"להשיב חזרה", הוא מושג לא מוכר,

"להודות בטעות", זה מונח מוזר.

 

 

וכיוון שאנחנו נושאים ונותנים [עם עצמנו],

חלוקים די שווה [בתוכנו],

ניצבות בפנינו כמה שאלות,

[עם חלקן או כולן נצטרך גם לחיות],

האחת מרעותה חריפות מילותיה,

האחרת כבדות וחמות דמעותיה.

ראשונה: הלנצח נחיה על חרבנו"?

ושניה: "נתכווץ עד לרוחב קוטננו"?

שלשית: "כרטיסים של הלוך לכיוון מערב"?

ורביעית: "בני דודינו גולים" לארץ ערב?

 

אין אחד שיודע את כל האמת,

כמה עוד לקחת וכמה עוד לתת,

האם ההיסטוריה תחזור על עצמה?

"מסירת הסודטים", אחר כך מלחמה?

האם הבטחות מימי אברהם,

תקפות הן לנצח – והיכן הקושאן?

מדוע גדולי התורה חלוקים

בדיוק כמו עמך, לשני חלקים?

 

וכיוון שגדולים נחלקים כאן לשניים

מסתבר – הפתרון רחוק שבעתיים.

וכמו כל תקופה בעבר, בה הייתה האומה

מפולגת לשניים – בזמן מלחמה,

יש סיכוי שנובס ונוכה מכות רצח

ואולי שוב נוגלה אל כל קצות הנצח.

 

ואז תלמד מחדש ההיסטוריה,

על ידי חכמים בתקופה של אופוריה,

ינותחו השגיאות של "פרושים וצדוקים",

יישמו מסקנות, ילמדו התיקים.

וועידה ציונית תתכנס בניו יורק,

ותקרא לאיסוף השברים מרחוק.

ותצביע על איזו "שמורה בנברסקה",

או אחת חלופית דרומית לאלסקה.

 

ומי שקרא והבין רק כזרת,

אל יחשבו שראשו קצת סתום,

המציאות היא קשה ואיננה נפתרת

ואני רק עזרתי "בכלום".

ואם תשאלו מה דעתי

אומר בגילוי לב מפתיע:

כל מחיר שיבטיח שלום אמיתי,

אותי הוא קונה במפגיע!

 

אך אם השאלה היא, "שלהם או שלי"?

"ברירת הקיום – תכריע".

 

 

 

 

1. הם אינם מוכנים להתפשר והדרך היחידה שבה הם דוגלים היא גירושינו מהארץ והשמדתנו הפיזית, כמו שהראו לנו בטבח שערכו ביום 07-10-2023.

2. לנו אין מקום להתפשר! כיון שהם לאורך כל הדרך סרבו לקבל חלקים מארץ ישראל כנגד שלום!

3. הקם להורגך השכם להורגו! אם לא נאמץ את מצוות התנך שלנו (ראה סירובו של שאול להרוג את מלך עמלק), תילקח המדינה מאתנו וילדנו הנותרים ייצאו שוב לגלות!

 

  ידידי – אנא תקנו אותי אם אני טועה!